עמיר פרץ חדש

לבני מעולם לא הייתה קרובה לקודקוד קבלת ההחלטות.

אורי אליצור , י"ג באייר תשס"ח

אורי אליצור
אורי אליצור
באדיבות המשפחה

גם כשהתמנה עמיר פרץ להיות שר הביטחון היו חכמולוגים שאמרו למה לא, הוא ילמד תוך כדי עבודה. אם גנרל לשעבר יכול להיות שר תחבורה בלי שום ניסיון בתחבורה, ואם מרצה לשעבר יכול פתאום להיות שר הקליטה, למה לא ביטחון? התוצאה הייתה קטסטרופה. למדנו בדרך הכי כואבת שביטחון הוא לא קליטה ולא תחבורה, ויש דברים שלא משחקים בהם. ועכשיו יש עמיר פרץ חדש ושמו ציפי לבני.


גם כשהתמנה עמיר פרץ להיות שר הביטחון היו חכמולוגים שאמרו למה לא, הוא ילמד תוך כדי עבודה. אם גנרל לשעבר יכול להיות שר תחבורה בלי שום ניסיון בתחבורה, ואם מרצה לשעבר יכול פתאום להיות שר הקליטה, למה לא ביטחון?
הכתבים הפוליטיים, החיים מפי השרים ודובריהם, מספרים לנו שכל שרי 'קדימה' "נותנים גיבוי" לראש הממשלה ו"זועמים" על חוסר הסולידאריות שמפגינה השרה לבני בשעה הקשה הזו. אבל אנחנו כבר חיים כמה שנים במדינת הספינים, וכאילו אנחנו יודעים ש'קדימה' היא לא בדיוק תנועת סולידריות ולא מועדון חברים ואף אחד שם לא נותן באמת גיבוי לאולמרט. גם אורי מסר כבר לא. לא מדובר בסולידאריות, לא בזעם, ולא באולמרט, אלא בקרב ירושה - ציפי לבני נגד כל היתר. היא שותקת ומבדלת את עצמה מאולמרט כדי לבצר את מקומה כמספר 2, ואילו הגיבוי, כביכול, וכאילו זעם של האחרים נועדו לערער את מעמדה ולמשוך אותה בלשון כדי לדחוף אותה החוצה מהמשבצת הזו.
 
דילוגים קלילים

זה לא מקרה שהשרה לבני עושה את דרכה לכס ראש הממשלה באמצעות שתיקה. אין לה רקורד אחר להציג לציבור. לבני היא פוליטיקאית מעוטת ניסיון שמעולם לא הייתה קרובה לקודקוד קבלת ההחלטות. היא דילגה במהירות רבה מתפקיד לתפקיד, ולא הספיקה לרכוש ניסיון או להטביע חותם באף אחד מהם. במהלך ארבע שנים ומשהו הייתה לבני שרת הקליטה, שרת הבינוי והשיכון, שרת המשפטים ושרת החוץ. הדילוגים הקלילים האלה לא היו פרי הצטיינות של גאון פוליטי. למשרד השיכון היא נקלעה עקב התפטרותו של אפי איתם ערב ה"התנתקות", ולמשרד המשפטים היא נפלה מפני שאריק שרון החליט שטוב לו להעיף החוצה את טומי לפיד ולהכניס את ש"ס.


במשרד המשפטים עיקר כוחה של לבני היה בתרגילי דחייה והשהייה במטרה לצרף לבית המשפט העליון את פרופ' רות גביזון. המטרה לא הושגה
במשרד המשפטים עיקר כוחה של לבני היה בתרגילי דחייה והשהייה במטרה לצרף לבית המשפט העליון את פרופ' רות גביזון. המטרה לא הושגה. הפרויקט הגדול שיזמה היה העברת בית המשפט המחוזי לדרום תל אביב, היוזמה בסופו של דבר נשארה על הנייר. ומכאן לדילוג הבא. לכס שר החוץ לבני הגיעה באותה חבילת מינויים שבה קיבל עמיר פרץ את הביטחון ואברהם הירשזון את האוצר, ומשיקולים דומים. זו התמורה הפוליטית שנתן לה אולמרט כשוויתרה ולא התמודדה מולו. וזה לא חטא נורא. תיק החוץ הוא בכל זאת לא אוצר ולא ביטחון, את יחסי החוץ הגורליים ממילא מנהלים מלשכת ראש הממשלה ולא משם. תיק החוץ סובל תקופת התלמדות של שנתיים - שלוש, וכבר היו דברים מעולם. אבל לקפוץ מכאן לראשות הממשלה? השתגעתם?

במשרד החוץ ציפי לבני כבר שנתיים. זוהי התקופה הארוכה ביותר שבה שירתה בתפקיד מיניסטריאלי כלשהו, והרושם הוא שהיא עדיין מתלמדת. כשרת החוץ הרבתה להצטלם עם גדולי עולם, מקונדוליסה רייס בחליפותיה השחורות ועד נסיכי קטאר בגלימותיהם הלבנות, אבל מעבר לזה קשה להצביע על הישג משמעותי של המשרד בראשותה. אולמרט הפקיד בידה את השיחות עם אבו - עלא, איש חסר מעמד והשפעה ברשות הפלשתינית, בעוד המו"מ המשמעותי מתנהל, אם בכלל, בין אולמרט לבין אבו - מאזן.

כישלונות משמעותיים
 

זה פשוט הזוי לגמרי לומר שהמדלגת הזריזה כבר הייתה יומיים שרת חוץ, ועכשיו הדילוג הבא הוא לראשות הממשלה. מצד שני, בעצם, למה לא: אם עמיר פרץ יכול להיות שר ביטחון, למה ציפי לבני לא יכולה להיות בראשות הממשלה?
בשני עניינים מאוד משמעותיים שהיו באחריותה בתקופה הקצרה הזו, חוסר הניסיון הכשיל אותה: הראשון הוא כמובן הנושא האיראני. אף אחד לא מצפה שמשרד החוץ של ישראל לבדו יבלום את תוכנית הגרעין האיראנית, אבל בהחלט נדרש ממשרד החוץ לעשות רעש בינלאומי ויש המון מה לעשות, רק צריך להתמסר לזה. אחמדינג'אד מפתח לו בנחת ובשלווה את הפצצה האטומית שלו, והנושא איננו בכותרות ואיננו בראש סדר היום של אף אחד בעולם. לבני הייתה אמורה להקדיש את עיקר זמנה לייצור רעש דיפלומטי מול איראן, במקום לבלות ימים ולילות עם אבו - עלא בבתי מלון. גם שר חוץ טירון אמור לזהות מהו הנושא הראשון בסדר העדיפויות.

העניין השני הוא "מלחמת לבנון השנייה". על פי דו"ח וינוגרד הצעת ההחלטה באו"ם בסיום המלחמה הייתה כל כך רעה לישראל שהיה הכרח לצאת למערכה ההתקפית האומללה של היומיים האחרונים. זה לא היה מחדל של אולמרט ועמיר פרץ ובוודאי לא של דן חלוץ, זה היה תפקידה של לבני במלחמה והיא נכשלה בו. גם התוצאה הסופית, החלטה 1701המתוקנת בדמם של 33 חיילים, גם היא לא נראית טוב למי שמסתכל היום במשקפת מהגליל צפונה.

זה פשוט הזוי לגמרי לומר שהמדלגת הזריזה כבר הייתה יומיים שרת חוץ, ועכשיו הדילוג הבא הוא לראשות הממשלה. מצד שני, בעצם, למה לא: אם עמיר פרץ יכול להיות שר ביטחון, למה ציפי לבני לא יכולה להיות בראשות הממשלה?