"והשלחתי רעב בארץ"

חותם נשמתנו הוא האמת הפשוטה "בלא כחל ובלא סרק".

הרב יואב מלכא , י"ד באייר תשס"ח

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

אדם הרעב באמת לא זקוק למעדני מותרות.


כשהמותרות הופכים בעיני האדם לנורמה ולהכרח, אז יוקר המחיה עולה ורבים האנשים שקצרה ידם מלהשביע תביעותיו של" מולך" כפייתי זה שככל שהם משליכים אל לועו. הוא אינו יודע שובעה ורוצה עוד ועוד
המותרות תפסו את מקומם של צורכי הקיום הפשוטים, את תביעות הגוף, הנפש והרוח, הבסיסיים. ככל שהאדם התרחק יותר מגופו נפשו ורוחו, מכבודם ומהרגשת צורכיהם האמיתיים שנחקקו בהם בטבע בריאתם, כך החל גם להלעיטם בדברים הזרים להם ואף מזיקים. וכשהמותרות הופכים בעיני האדם לנורמה ולהכרח, אז יוקר המחיה עולה ורבים האנשים שקצרה ידם מלהשביע תביעותיו של" מולך" כפייתי זה שככל שהם משליכים אל לועו. הוא אינו יודע שובעה ורוצה עוד ועוד.

האדם כבר מתקשה להסתפק מכל הבא לידו בחסד ה' אשר הכין את מזונותיו הפיזיים הנפשיים והרוחניים בדרך נוחה ושווה לכל נפש. "בוז יבוז" אז לפשטות הממלאה את האדם עונג, ענווה ושמחה שלווה, ויחשוב כי כל מי שאינו מרפד את חייו בתענוגות כמוהו, הריהו נכשל וחדל אישים. מוכר, הא?!

והוא הדין בסוגיית בחירת בן או בת זוג לחיים.

הנשמות בחפשן זו את זו לשם איחודן מחדש "כגן עדן מקדם" אינן פועלות על פי אותם הקריטריונים  שהמציא האדם בהכרתו המערבית המעורבבת  כשהוא "מסובב בשווקים לבקש את שאהבה נפשו".  לו היינו מקשיבים רוב קשב לשיח נשמתנו כשהיא עורגת לחציה השני היו הדברים עשויים לעצבן אותנו לא פחות מדברי סופרים, הורים ומחנכים המטיפים לנו (כשאנו מתחילים להגזים) כיצד ומה צריך כדי להחליט מי הוא בן הזוג המתאים לנו.


חפצה הפנימי של נשמתנו למצוא את חציה השני יכול "להסתפק" גם בנתונים כאלה שלא היינו מתארים לעצמנו כלל, ואולי אף היינו משתוממים ביהירות על טעמה הרע של נשמתנו
הקריטריונים האסתטיים, למשל, של נשמתנו הם כנראה הרבה יותר בסיסיים, צנועים ועדינים מציורינו האסתטיים המשמשים לנו אמת מידה לבחירת בן זוגנו. חפצה הפנימי של נשמתנו למצוא את חציה השני יכול "להסתפק" גם בנתונים כאלה שלא היינו מתארים לעצמנו כלל, ואולי אף היינו משתוממים ביהירות על טעמה הרע של נשמתנו. וכן טעמה וטעימתה את נפש ורוח בן הזוג המיועד לנו גם הם היו עשויים להפתיע ולהביך אותנו מעט, וזאת למה? כי חותם נשמתנו הוא האמת הפשוטה "בלא כחל ובלא סרק ובלא פרכוס יעלת החן", וכל מה שחורג מגבולותיה של אמת זו היא גועלת אותו מקרבה.

והנה בא האדם (בת או בן) ומתחכם נגד כל זה ומבקש לו מותרות: "מדקדק במאכליו" ,"מפריז על המידות", ונעשה דעתן וקשה לפיוס. "נמתין מעט", הוא מנחם את עצמו. כבר מנו לו 60, 70, 80, 90 לבחירה, ועדיין לא מצא את מבוקשו. הוא עדיין תר אחר ה"תצריף" הגואל של המיועדת ואין.

והנה למזלו הוא אכן מצא אותה יפה והדורה. כל מה שביקש יש בה "כסעודת שלמה בשעתו", זו ודאי היא. "התנשאי לי"? הוא שואל, והיא משיבה במבוכה: "הן". וכך אחר כל המעשים הם נישאו בשעה טובה.

"והנה היא לאה".


הגיע הזמן שגם בנושא חשוב זה של מציאת בן זוג נהיה קצת פחות מפונקים ועם יותר ענווה. כי אם אתה רעב באמת ומרגיש בכל יישותך עד כמה "לא טוב היות האדם לבדו" באמת, תחטוף גם פרוסת לחם אף שלא יצאה עכשיו מהתנור
מדוחי שווא הדיחוהו דמיונותיו, האושר ממנו והלאה. הנה מתברר לו שנישואין אינם "סעודת מותרות" ואי אפשר למלא כל תאוותיו כפי שציפה.  הוא קיווה שהמזל יהיה בצידו, ושהדברים יתרחשו ויתפתחו כפי חלומותיו. אבל למציאות דינאמיקה משלה. מפתיעה ולא מוכרת, בלתי צפויה ומתבססת על אמיתות אחרות מכפי דמיונותיו. מחאה נשמתית עמוקה נשמעת. היא תובעת את עלבון היסח הדעת מצרכיה האמיתיים, והדברים באים עד משבר. יש כאלו ששרירות ליבם חזקה כל כך שאפילו על "פתחו של גיהינום הזוגיות" לא שבים בתשובה. הם מטים את האמת ממסילתה ואינם מודים על האמת, אלא מגייסים את כל הטיעונים שבעולם כדי "לטמא את הטהור ולטהר את הטמא".

ברוך ה', יותר ויותר אנשים שבים היום אל אורחות חיים פיזיים, נפשיים ורוחניים שחותם הצניעות וההסתפקות טבוע בהם. כשל כוחם במאבקם נגד עצמם, נגד האמת הפנימית שבקרבם, נגד נשמתם ש"קשה כשאול קנאתה" וקנאותה לאמיתתה הפנימית שטבע בה בוראה והשביע אותה טרם צאתה לאוויר העולם: "היי צדיקה ואל תהי רשעה". יותר ויותר מודים בענווה ששמירת חוקי המציאות היא התנאי והמסילה להשגת שפע החיים בדרך ישרה.

הגיע הזמן שגם בנושא חשוב זה של מציאת בן זוג נהיה קצת פחות מפונקים ועם יותר ענווה. כי אם אתה רעב באמת ומרגיש בכל יישותך עד כמה "לא טוב היות האדם לבדו" באמת, תחטוף גם פרוסת לחם אף שלא יצאה עכשיו מהתנור. וגם אם אינה ממולאה בצימוקים ושקדים, כי גם פרוסה שכזו ראויה לברכת המוציא. ואם תזכה ותאכל ממנה "כשיעור", תוכל לברך עליה גם ברכת המזון "ותשחק ליום אחרון".

 ב-ת-א-ב-ו-ן .