השתחרר לו האולמרט

אולמרט חוזר אל ההשתלחויות וההתקפות המכוערות.

יוסי דגן , כ"ב באייר תשס"ח

יוסי דגן
יוסי דגן
צילום: הלל מאיר/TPS

לו אני הייתי אהוד אולמרט, המילה האחרונה שהייתי מעז לעלות על שפתיי הייתה "הזוי".


רק אנשים הזויים וחסרי בושה מסוגו של אהוד אולמרט מסוגלים לעמוד היום ולדבר על "הסכמים" נוספים. רק אנשים הזויים וחסרי בושה היו מעזים לשאת את פניהם בהתקפות חצופות כלפי הציבור
רק אנשים הזויים וחסרי בושה מסוגו של אהוד אולמרט מסוגלים לעמוד היום ולדבר על "הסכמים" נוספים. רק אנשים הזויים וחסרי בושה היו מעזים לשאת את פניהם בהתקפות חצופות כלפי הציבור. בכל מדינה אחרת אנשים מסוגו של אהוד אולמרט היו מתכנסים באיזו פינה חשוכה לסוג של חשבון נפש. בכל מדינה אחרת אנשים כאלה היו מתפטרים ומשחררים את הציבור מנוכחותם המעיקה. לא פוליטיקאים כמו אהוד אולמרט, לא עסקנים עזי פנים מסוגו.

לפני כשנתיים וחצי גורשתי מביתי באכזריות יחד עם עוד כעשרת אלפי אזרחים בידי ממשלת ישראל כחלק לתוכנית שכונתה בשם "התנתקות", תוכנית שאת בלון הניסוי שלה הפריח לראשונה השר דאז אהוד אולמרט שאף שימש כקמב"ץ הקידום חסר ההיגיון שלה והדוחף המרכזי להוצאתה לפועל.

עשרות אלפי אנשים הפגינו בכל רחבי הארץ וזעקו מדם ליבם לבל תוצא לפועל התוכנית הנואלת, תוכנית שהשלכותיה ההרסניות היו ברורות כשמש כבר אז.

כחלק ממסעו אל כיסאו של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, נצמד הפוליטיקאי אהוד אולמרט אל אוזנו של ראש הממשלה בחנופה עסקנית, לעיתים מביכה, וניהל בעבורו יחד עם "יורש העצר" עומרי שרון בצורה קרה, צינית ונכלולית את מסע התככים בדרך לאסון גירוש היהודים מגוש קטיף ומארבעת יישובי צפון השומרון.

מי שקצת מצוי בנבכי התחקירים והחקירות מהשנים האחרונות יודע כי רוב פרשיות השחיתות שהתרחשו על ידי משפחת שרון, אהוד אולמרט ושאר שותפיהם, רוב פרשיות השחתת מרכז הליכוד באותן שנים נעו סביב אישור מהלכי קידום תוכנית הגירוש במרכז הליכוד, בממשלה ובכנסת.

כל חבר מרכז ופעיל פוליטי בליכוד הכיר את התפקידים במועצות הדתיות בשליטת עומרי, את הג'ובים במשרד התמ"ת, ברשות הדואר ובאין ספור נכסי ציבור בשליטת אהוד. את הרכילויות על רישיונות כריית החול, הזיכיונות והמינויים במשרדי ממשלה.


כיום, כשתוצאותיה ההרסניות של אותה תוכנית סהרורית ברורות לעין כל כמו גם תוצאותיה הקשות של "מלחמת לבנון השנייה", תולדת אותה "התנתקות", היה ניתן לצפות מאותו אהוד אולמרט למינימום של ענווה
רוב מהלכי השחיתות היו למעשה מתן שוחד למען ה"תוכנית הלאומית" וקידומם הפוליטי של מוביליה, בתוכם: אהוד אולמרט, אברהם הירשזון, ציפי לבני וחבריהם העסקנים שבנו את קרבתם לראש הממשלה וקידום הקריירה הפוליטית שלהם על גבם של רבבת המגורשים ורבבות תושבי עוטף עזה.

אחת התמונות הנוראיות שנחרטה בי מאותם ימים אפלים היו הרגעים שלאחר אישור "תוכנית ההתנתקות" במליאת הכנסת, עת ח"כים רבים ניגשו את אהוד אולמרט שעמד זוהר כחתן בחופתו, ולחצו את ידו לחיצת "מזל טוב". כיום, כשתוצאותיה ההרסניות של אותה תוכנית סהרורית ברורות לעין כל כמו גם תוצאותיה הקשות של "מלחמת לבנון השנייה", תולדת אותה "התנתקות", היה ניתן לצפות מאותו אהוד אולמרט למינימום של ענווה בבואו להצהיר הצהרות ולהפריח בלוני תוכניות.
 
מאדריכל וראש מטה תוכנית ה"התנתקות" היה ניתן לצפות בימים אלו אם לא להתפטרות ולקיחת אחריות, לפחות לקצת שקט, קצת ריסון.

בכל מדינה מערבית נורמטיבית אנשים מסוגו של אהוד אולמרט היו מתחבאים מבושה ומהוקעת הציבור. אך כשחוקרי המשטרה מתדפקים על דלתותיו עם ראיות ברורות לשחיתות ושוחד, כשזעקת הציבור נגד ניסיונות המכירה השקופים של אדמתה ונכסיה האסטרטגיים של המדינה בתמורה לעוד זמן שלטון עולה וכבר לא ניתן לשדר קולות של התעלמות ממנה, כשאמון הציבור בו מנסה כבר להבקיע את קו המינוס חוזר אולמרט אל ההשתלחויות וההתקפות המכוערות, פרי הפנימיות שבתוכו.

כשעורך הדין הממולח שבתוך ראש הממשלה נלחץ, משתחרר לו האולמרט.