יש בסיפור טוב יכולת לבטא רבדים עדינים שהמאמר העמוק ביותר אינו יכול לגעת בהם. יש בו יכולת לפרוט על נימי נפש דקים שהשיעור המלומד ביותר לעולם לא יוכל להניע. בכוחו של סיפור טוב לרגש, לחדור אל מעמקי הנפש ולהסעיר. נדמה לי שבקריאת מאמר אנו משתמשים בעיקר בשכל, בעוד שבקריאת סיפור כל האישיות שותפה השכל והדמיון, הרגש ואפילו החוש שהרי סופר טוב יצליח להעלות מעלי הספר ניחוחות אל אפו של הקורא, מראות צבעוניים אל מול עיניו, ואפילו טעמים אל חיכו.



השבוע חל שבוע הספר העברי. בתוך ההמון הגודש את דוכני הספרים מצויים רבים העושים כן בלב חצוי. מצד אחד גם הם מבקשים לצאת אל המסע שרק ספר טוב יודע לנווט אליו את קוראיו ומצד שני הם מרגישים שאין זה המסע שלהם

סיפור יכול לקלף בעדינות שכבות של אטימות ואדישות שצברנו עם השנים, ולאחר קילופן עשוי הסיפור לחולל שינוי של ממש בתודעה וברצון. כוחה של הספרות עמד לה, בניגוד לכל הציפיות, גם אל מול התקשורת המשודרת ומהפכת האינטרנט. ללמדך עד כמה איתן הוא צורך הקריאה.

השבוע חל שבוע הספר העברי. בתוך ההמון הגודש את דוכני הספרים מצויים רבים העושים כן בלב חצוי. מצד אחד גם הם מבקשים לצאת אל המסע שרק ספר טוב יודע לנווט אליו את קוראיו ומצד שני הם מרגישים שאין זה המסע שלהם. זהו מסע בארץ זרה מבחינה ערכית ורוחנית, לעיתים מסע ששביליו עמוסים לעייפה בשפה שאינה מוסיפה עדינות לנפש ובנופים שאינם מקרינים על המתבונן בהם טהרה. עולמם של גיבורי הספר אינו משתלב עם משאת נפשם שלהם, והדמויות החיות בין דפיו אינן בנות דמותם שלהם. אילו היה הסופר משתמש בכישרונו לתאר בדקות גאונית שכזו את סערות הנפש שלהם היו מתהלכים בין דפיו באושר, אבל מיטב הסופרים טווים סיפורים רחוקים רחוקים...

בהיצע הספרים הנוכחי עומדת הבחירה בין שני קטבים שכל אחד מהם חסר. מן העבר האחד ספרות חילונית, עשירה בתכניה ובדמויותיה אך לרוב דלה בערכיה. לעיתים שפתה רזה מדי ועולמם הרוחני של גיבוריה חסר ומצומק. מן העבר השני מצויה ספרות חרדית העומדת בכל צפיות ההלכה, אך מדיפה מבין השורות על קוראיה ניחוח מעיק של "ספרות מטעם", רווית מסרים חינוכיים ומלאה דמויות בגווני שחור לבן, נטולי צבעים ומורכבות. ככל הכללה גם ההכללה הזו אינה מדויקת לגמרי, אך דווקא מפני שהצורך בקריאה הינו צורך קבוע ותלוי כמות מעידה ההכללה עדות נאמנה על התמונה האמיתית.

בהעדר ספרות חיה עשירה ומורכבת המעיזה לגעת בנפתולי החיים, ועם זאת מלאה בקשת אמונה, מתקשים רבים למצוא בינות לדוכנים סיפור הנוגע בעולמם שלהם. הפער בין ההיצע הספרותי לבין בקשת הקורא יוצר דואליות (שניות) בחייו. את עולמו הוא בונה מתוך עריגה לערכים מסוימים: בבית הכנסת הוא מתפלל להגשמת רעיונות נישאים, ובעיתות הפנאי בין עלי הספר הוא מתפלש בעולמות שלא פעם עומדים בניגוד מוחלט למגמת חייו, עד שתהום נפערת בין חייו לתרבותו, בין תפילותיו לקריאתו.



לא בשלילת הספרות הקיימת מצויה התרופה. הצורך בקריאה עמוק וקיומי ולא ינוצח בצנזור והגבלה. התקווה טמונה באוצר בלום של רעיונות ומחשבות, הגיגים ותסריטים ההולכים ונרקמים במגירות הלב של לומדי תורה ומבקשי אמונה רבים

לא בשלילת הספרות הקיימת מצויה התרופה. הצורך בקריאה עמוק וקיומי ולא ינוצח בצנזור והגבלה. התקווה טמונה באוצר בלום של רעיונות ומחשבות, הגיגים ותסריטים ההולכים ונרקמים במגירות הלב של לומדי תורה ומבקשי אמונה רבים. התורה הופכת בדורות הגאולה לתורת חיים, ותורה חיה חייבת לפרוץ מן הלב אל העט וממנה אל הדפים בכתיבה אמיצה וכנה, חיה ועשירה המבקשת לספר ולשיר בדרך אחרת את שירת החיים.

השבוע יחול שבוע הספר האמיתי, חג מתן תורתנו. נדמה לי שיש קשר עמוק בין הדברים. תורה חיה בוערת בנפש לומדיה ומבקשת לפרוץ וליצור, להעמיק ולכתוב. היא נותנת כוח לתאר את החיים מנקודת מבט שלא תיתכן בכתיבה המנוכרת למתן תורה. זכינו בשנים האחרונות לסופר בדמותו של הרב סבתו הממלא את החלל הספרותי בריחות חדשים, תמימים ועמוקים. יש לרבים תקווה עמוקה כי זוהי רק ראשיתה של דרך חדשה, של אמונה יוצרת תרבות כנה, של מושכי עט המרווים את קוראיהם בטל ספרות של אמונה.