ברק המתהפך

מה קרה, מדוע הפך הנמר את חברבורותיו?

אורי אליצור , י"ב בסיון תשס"ח

אורי אליצור
אורי אליצור
באדיבות המשפחה

החמאס נהנה מכל העולמות. הוא גם מפגיז את יישובי הנגב כאוות נפשו, גם מבריח נשק ותחמושת וחומרי חבלה חופשי - חופשי, גם נהנה מחסינות אישית מפני חיסולים, וגם מצליח במידה רבה לפתוח את המצור החונק שהוטל על הרצועה. איך הוא עושה את הפלא הזה? בשיטה הערבית הישנה והטובה, יורים ומדברים. אין משא ומתן, אבל יש "דינאמיקה" של משא ומתן. "צריך למצות" את הסיכוי לרגיעה. כבר שכחנו שהמו"מ על רגיעה התחיל ביוזמה של החמאס, בעקבות לחץ כבד מאוד של ישראל.

אחרי חודשים של ירי קסאמים שהפך את החיים בשדרות לבלתי אפשריים, ישראל התחילה לרדוף אישית את ראשי הארגון והכריחה אותם לרדת למחתרת, להסתתר במרתפים, ולא להשמיע קול בטלפון. ישראל גם הטילה מצור כבד על הרצועה, והאיש ברחוב של עזה התחיל להבין ששלטון החמאס מביא עליו סבל, רעב ומוות. אהוד ברק היה האיש שהוביל את הקו הזה.


החמאס נהנה מכל העולמות. הוא גם מפגיז את יישובי הנגב כאוות נפשו, גם מבריח נשק ותחמושת וחומרי חבלה חופשי - חופשי, גם נהנה מחסינות אישית מפני חיסולים, וגם מצליח במידה רבה לפתוח את המצור החונק שהוטל על הרצועה
רגע לפני שהם מובסים ומרימים ידיים או מאבדים את השלטון ברצועה מול התקוממות עממית, התחננו ראשי החמאס לאיזשהו הסכם רגיעה זמני שיאפשר להם לצאת מהמחילות והמרתפים, לנשום אוויר, לדבר בטלפון, לישון בבית, וכמובן לחזור לנהל ולמשול ולהתעצם. ישראל כמובן סירבה. איזה היגיון יש בכך שתיתן לאויב הכי מר שלך אפשרות לנוח, להחליף כוח, להתארגן ולהתעצם לקראת העימות הבא? במלחמות אויבים מרים עושים לפעמים הסכם הדדי של הפוגה בקרבות, כאשר שני הצדדים מותשים ועייפים עד מוות, ושניהם זקוקים לפסק זמן של התאוששות והצטיידות ומנוחת הלוחמים. כאן יש רק צד אחד כזה. למה לתת לו להתאושש? אהוד ברק היה האיש שהוביל את ההיגיון של ההתנגדות להסכם עם החמאס.

וברקע עמד כל הזמן האיום בפעולה צבאית נרחבת בתוך הרצועה. אנשי יחסי הציבור של החמאס מביאים את מצלמות הטלוויזיה לכל מיני אתרי פעלולים, שם מביימים להם לוחמים עזי פנים, טירונים מתגלגלים מבעד לחישוקי אש, וחיילים חופרים בונקרים בחול. כולם אומרים אהלן וסהלן, שיבואו היהודים אנחנו נהרוג אותם באלפים. אבל ראשי החמאס יודעים שכל גיבורי הטלוויזיה האלה יודעים להצטלם הרבה יותר טוב מאשר להילחם. ראשי החמאס לחוצים מאוד, עד מוות, מהאפשרות של מבצע חומת מגן בעזה. אהוד ברק היה האיש שהוביל את האיום הזה, ולחץ וחזר ולחץ לקבל אור ירוק למבצע רחב היקף.

לא אנחנו נקבע

והשבוע אהוד ברק היה האיש שמוביל את הקו ההפוך. ברד של פצמ"רים יורד על ישובי הנגב, אנשי כפר עזה עזבו בחג השבועות את קיבוצם ויצאו לנוח ולהירגע קצת בדגניה הבטוחה. הם לא ברחו מהמערכה ואני גם בטוח שלא הפקירו את המשק ובוודאי השאירו כמה שומרים, אבל אי אפשר שלא להרגיש בפה טעם מר כלענה. ישוב ספר, ועוד קיבוץ, ועוד בנגב, נעזב ככה דווקא בחג הקציר תחת אש של כנופיות ערביות. תושבי הנגב מוחים בצמתים במין הפגנות עייפות, מיואשות, ללא להט וללא זעם. ישראל נראית בעיני עצמה אימפוטנטית לגמרי. בקבינט כל שבוע דוחים את ההחלטה בעוד שבוע. השבוע כבר היה כנראה רוב בקבינט להתחיל לגלגל פעולה צבאית, אבל אהוד ברק בולם את זה. דווקא הוא.


מה קרה, מדוע הפך הנמר את חברבורותיו? כיוון שבעצת ראובן אדלר ברק עצמו שותק שתיקה אסטרטגית למרחקים ארוכים, לא נשאר לנו אלא לנחש
מה קרה, מדוע הפך הנמר את חברבורותיו? כיוון שבעצת ראובן אדלר ברק עצמו שותק שתיקה אסטרטגית למרחקים ארוכים, לא נשאר לנו אלא לנחש. התוכנית המקורית הייתה כידוע לשרת כשר ביטחון בממשלת אולמרט, ולבנות לאט - לאט את תדמית מר ביטחון שתבלוט ותזדקר כאנטי תזה על רקע אולמרט העורך דין הלבן והתחמן, וגם מול ציפי האישה שמה היא מבינה במלחמות. אבל המהלך הזה, הצליח או לא, כבר הסתיים ועכשיו יש בחירות באופק. אם בשלב הקודם המאמץ היה מופנה כלפי הבוחר היהודי, עכשיו למשך כמה חודשים הכל תלוי בבוחר הערבי, והוא הרי לא יסלח למפלגת העבודה אם ברק יוביל עכשיו מבצע צבאי בעזה. סליחה שאני מנסח את זה באופן כל כך מכוער. אני יודע שאפשר לבטא את הרעיון הזה גם במילים יפות יותר. הבעיה היא שבלי קשר למילים, העניין עצמו הוא מכוער להחריד. חיים ומוות ביד התדמית, ביטחון המדינה ביד התרמית, והתרגילים והקומבינות. מדינת המופע של טרומן. די כבר.

ממסיבת העיתונאים הדרמטית של אהוד ברק לפני שבועיים, אני זוכר רק משפט אחד שנאמר שם בקול תקיף וברור: "לא אנחנו נקבע". זה כנראה המסר העמוק של העבודה בראשות ברק.

השיכור והשופטים

לא בגלל שפת המדרכה השיכור השתטח על הכביש, לא בגלל הקש נשבר גב הגמל, לא בגלל מופז קפצו מחירי הנפט, ולא בגלל פרידמן איבד בית המשפט העליון את אמון הציבור. אם הוא לא היה שותה את כל הוודקה והבירות הוא לא היה נתקל במדרכה ולא היה נופל.