סער ויחימוביץ': השאלות שלא נשאלו

כמה שאלות קשות לח"כים יחימוביץ' וסער

גיל רונן , ט"ו בסיון תשס"ח

גיל רונן
גיל רונן
ערוץ 7

שמחתי מאוד לראות בגיליון האחרון של "דיוקן" במקור ראשון ראיון זוגי עם חברי הכנסת שלי יחימוביץ' וגדעון סער ("הפתעת הבחירות", 16.6.08), במסגרתו הוזכר גם מאמר פרי עטי בשם "שלי, עדנה והימין התמים" שפורסם ב"ערוץ 7". אין ספק שהברית החברית והפוליטית בין שני האישים האלה ראויה לבחינה עיתונאית. עם זה, סבורני שהיו עוד כמה שאלות שניתן היה לשאול את ח"כ יחימוביץ' ואת ח"כ סער, אם כבר יושבים איתם לראיון עיתונאי עבור עיתון הנתפס כימני. הנה אחדות מהן, ותחילה הקדמה קטנה (אתם יודעים איך זה היום בניו-ג'ורנליזם, תמיד יש הקדמות):

הקדמה: ח"כ יחימוביץ', הזכרת את מלחמת לבנון השניה בהקשר של ממשלת אולמרט. ברצוני להזכיר לך שהמלחמה הזו, על ההרוגים שבה ועל הפגיעה האסטרטגית במעמדה של ישראל ובכושר ההרתעה שלה, היא במידה רבה מאוד תוצאה של פעילותך החתרנית-לכאורה כשדרנית ב"קול ישראל", תחנת הרדיו הממלכתית של ישראל.

כך כתוב בערך הקרוי על שמך בוויקיפדיה:

עם פרישתו של רזי ברקאי מקול ישראל בחר בה שלום קיטל להחליף את ברקאי בהגשת תוכנית האקטואליה הפופולרית של רשת ב', "הכל דיבורים", שאותה הגישה וערכה במשך שבע שנים ואשר בה נטלה חלק פעיל וחשוב בעיצוב סדר היום. היא הביאה אל הפריים טיים הרדיופוני את העיסוק בעניינים פמיניסטיים, ויחד עם חברתה כרמלה מנשה העניקה לראשונה ובעקביות במה נרחבת לנשות "ארבע אמהות", עד ליציאת צה"ל מלבנון.

גם עמיתך מחדר העורכים של "קול ישראל", ד"ר חנן נווה, העיד ב"כנס הרדיו" שנערך בשנה שעברה (4.6.07) כי את וכרמלה מנשה הובלתם את מהלך היציאה מלבנון במודע ובמתכוון:

"אני רוצה לרגע לספר על שני מקרים שבהם היתה לנו אג`נדה, לעיתונאים. אולי לא בצורה קוספירטיבית מתוכננת. בשני המקרים מעורבות העיתונאיות הלוחמניות של `קול ישראל` – אחת לשעבר, שלי יחימוביץ`, היום חברת כנסת, וכרמלה מנשה. עניין אחד הוא האלימות במשפחה, אין לי ספק שאנחנו לקחנו את זה כאג`נדה, לא קונספירטיבית, של `קול ישראל` – אבל דחפנו, יחד עם יתר העיתונות... (פונה לדליה יאירי) ואת גם... והדבר השני שהיית שותפה לו ביחד עם כרמלה ושלי ... הוא הנושא של הנסיגה מלבנון לקראת שנת 2000. בחדר החדשות של קול ישראל – שלושה מבני העורכים שירתו בלבנון ונטלנו על עצמנו כמשימה, אולי לא מוכרזת, להוציא את צה"ל מלבנון. לא שדחפנו, לא שהכרזנו, אבל כל ידיעה שתיארה את המתרחש בדרום לבנון אין לי ספק שהבלטנו אותה – לא מעבר לפרופורציות כי זו לדעתנו הפרופורציה המקצועית אבל אין לי ספק שקידמנו כאן אג'נדה שהיתה שנויה במחלוקת בציבור".

שאלה: האם את מודעת לקיומו של חוק פלילי (פרק ז' – ביטחון המדינה, סימן ב' – בגידה, סעיף 103 – תעמולה תבוסנית) הקובע כי "מי שהפיץ בשעת לחימה, ובכוונה לגרום בהלה בציבור, ידיעות שיש בהן כדי לערער את רוח חיילי ישראל ותושביה בעמידתם בפני האויב, דינו - מאסר חמש שנים; התכוון לפגוע בבטחון המדינה, דינו - מאסר עשר שנים"? האם אין לדעתך במה שאת עשית בסיועה של כתבת הצבא של "קול ישראל" משום עבירה על חוק זה, לכאורה?

שאלה: הצגת את רעיון הנסיגה כביטוי ל"גישה נשית" לאסטרטגיה. האם לדעתך נשות חיפה והגליל חשות יותר טוב תחת מטריית הטילים של חיזבאללה מאשר תחת הגנתה של רצועת הביטחון המאצ'ואיסטית של בגין, שרון ורפול? האם אין גם בטילים שניחתו על ראשיהן של נשות הצפון סוג של אלימות נגד נשים? האם הנשים האלו, ואלמנות החיילים שנהרגו במלחמה, צריכות להודות לך, ואם כן, כיצד?

שאלה: באחרונה קיימים דיווחים מרובים על חוצפה ואלימות מינית מוגברת מצד ערבים כלפי נשים יהודיות בכל מקום שבו שתי האוכלוסיות נפגשות. בתחילת השנה אף נשפטו חבריה של כנופיית צעירים מהכפר ביר אל-מכסור אשר במשך שנתיים נהגו לקטוף בחורות יהודיות מטרמפיאדות ולבצע בהן אונס קבוצתי ומעשי סדום תוך אמירת משפטים כמו "זה בשביל מה שעושים החיילים שלכם בשטחים". מוזר הדבר שהתקשורת הישראלית, שהתייחסותה לעבירות מין עוצבה על ידך, לא נתנה נפח גדול לסיפור זה למרות שיש בו לכאורה את כל המרכיבים הדרושים לסיפור עיתונאי ענק. היו אפילו כתבות שהביעו אמפטיה כלפי האנסים. לא שמענו ממך או מח"כ זהבה גלאון כל התייחסות אל הקורבנות. האם ידעת שהקורבן הצעיר ביותר, שהיתה בת 13 כשנאנסה, מאושפזת כיום בבית חולים פסיכיאטרי?

שאלה: את אומרת שאת ציונית ושאת מתרגשת כשאת שומעת את "התקווה". וואלה? את בטוחה? הסיבה שאני שואל היא שקומוניסטים ידועים ביכולתם להסוות את עצמם כבורגנים אם הדבר משרת את המהפיכה. האם את באמת מצביעה לקומוניסטים ויודעת בעל פה קטעים שלמים מכתבי קארל מרקס, כפי שצוטט מפיך בעבר? מה באמת דעתך על הקומוניזם של אביך? האם נכון שהוא בילה לעיתים במעצר בגין פעילותו זו? האם את מתנערת מדרכו או פשוט ממשיכה אותה בדרך יותר מתוחכמת – ואולי אפילו נוקמת את נקמתו של אבא? האם ייתכן שכפי שהתחזית לעיתונאית ממלכתית, את מתחזה כיום לח"כית ציונית?

שאלה לח"כ סער: מה עשית בפגישה הלילית עם ארבל, יחימוביץ' וטומי לפיד באמצע יוני 2004? על מה ולמה היה כל כך חשוב לכנס את הפורום הזה – תועמלנית שמאל עם ניסיון מוכח בנסיגות אסטרטגיות, פרקליטת מדינה יוצאת, שר המשפטים ויו"ר הקואליציה, דווקא במועד זה? האם טעה יואב יצחק כשכתב

סער מקורב לארבל ונחשב לאחד מאנשי סודה ואנשיה במערכת הפוליטית. הוא שימש בעבר עוזרה - כשזו כיהנה בתפקיד פרקליטת המדינה. קודם לכן שימש עוזרה של השופטת דורית בייניש, שאף היא אחת החברות הקרובות המגוננות על ארבל. 

אם לא, האם בלתי סביר לחשוד שהקשר האידיאולוגי הקרוב שלך (לכאורה) לשלוש הנשים האלה מהשמאל הקיצוני, הנחשבות אצל רבים למנהיגות "כנופיית שלטון החוק", הוא לא רק ברמה של פמיניזם "רך" אלא גם מעבר לכך, והעובדה שאתה נתפס כפוליטיקאי ימני אידיאליסט, דווקא היא שהופכת אותך לכלי יעיל במיוחד בידי השמאל הקיצוני? אנו הרי יודעים שלא תמיד הגבר הוא שלובש את המכנסיים, ולעיתים גם הגברים המצליחים ביותר כלפי חוץ מתבררים כחלשי אופי מקרוב. האם ייתכן שנחום ברנע טועה, ואתה לא הגורו של יחימוביץ'... אלא להיפך?

שאלה נוספת לשניכם: בהנחה שהליכוד עולה לשילטון, האם צפויה לנו נסיגה נוספת? האם ייתכן שזו הסיבה שכנופיית שילטון החוק אינה חוששת להפיל כעת את אולמרט?