חטא המרגלים ותיקונו

הארץ נפלאה היא, ואי-אפשר בשום אופן לוותר עליה.

הרב זלמן ברוך מלמד , ז' בסיון תשס"ח

הרב זלמן ברוך מלמד
הרב זלמן ברוך מלמד
צילום: אתר "ישיבה"

יש להתבונן מה ניתן ללמוד מחטא המרגלים לימינו אלה.


מתברר כעת, שהסיבה היא לא רק מפני העם החזק, אלא כי הארץ בעצמה איננה מוצאת חן בעיניהם. לכן יהושע וכלב חוזרים ואומרים: "טובה הארץ מאד מאד". זו ארץ חלב ודבש
המרגלים פותחים ואומרים: "באנו אל הארץ אשר שלחתנו, וגם זבת חלב ודבש היא, וזה פריה. אפס כי עז העם היושב בארץ". כלומר, אמנם נכון, הארץ טובה, אבל לא נוכל לנצח את העמים היושבים בארץ. מה אפשר לעשות. אז כלב אומר: "עלֹה נעלה וירשנו אותה כי יכוֹל נוכל לה". והמרגלים משיבים: "לא נוכל לעלות", ומוסיפים שהארץ בכלל לא טובה, "ויוציאו דבת הארץ", ויאמרו כי זו "ארץ אוכלת יושביה".

מתברר כעת, שהסיבה היא לא רק מפני העם החזק, אלא כי הארץ בעצמה איננה מוצאת חן בעיניהם. לכן יהושע וכלב חוזרים ואומרים: "טובה הארץ מאד מאד". זו ארץ חלב ודבש. שהרי למה צריכים הם לומר זאת? הרי לא על כך הדיון, אלא הדיון הוא האם יש לישראל כח להלחם ביושבי הארץ, אבל שהארץ טובה הרי כולם מסכימים, וכך הרי אמרו המרגלים מתחילה, שהיא ארץ "זבת חלב ודבש". אלא כנראה שכל מה שאמרו בתחילה, לא היה זה מה שהם חשבו באמת, אלא כדי שיתקבלו דבריהם פתחו ואמרו שהארץ "זבת חלב ודבש". אבל בעצם הם לא חשבו כן ולא היו מעוניינים בארץ.

באמת כך גם מעיד עליהם הכתוב בהמשך, שהם מאסו בארץ, ככתוב: "וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אותם וידעו את הארץ אשר מאסתם בה". אתם מאסתם את הארץ. וכך גם נאמר בתהילים (קו, כד): "וימאסו בארץ חמדה, לא האמינו לדברו". נמצא כי חטא המרגלים היה בזה שהוציאו דיבה על הארץ, שהארץ אינה טובה, וכפי שאומר הכתוב: "וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ד'", הם נענשו לא על זה שלא האמינו בקב"ה אשר יכול להלחם להם נגד העמים שבארץ, אלא על שהוציאו דִבה על הארץ, שדִברו לשון הרע. על כך הם נענשו, אך לא על זה שכפרו כביכול ביכולתו יתברך שמו, האף אמנם שהם טענו זאת גם כן.


אילו היו הולכים מתוך רצון טוב, מתוך תשוקה להכנס לארץ הנבחרת, לארץ אשר ד' בחר בה, הם היו רואים את מעלותיה של ארץ-ישראל, ארץ האבות, ארץ הקודש, ומתוך אהבתם אותה היו אומרים כי אמנם העם היושב בה חזק
חכמינו ז"ל אמרו שמתחילת הליכתם הלכו המרגלים בעצה רעה. הם לא רצו להכנס לארץ, ומפני שלא רצו, כל מה שראו פרשו לרעה. אילו היו הולכים מתוך רצון טוב, מתוך תשוקה להכנס לארץ הנבחרת, לארץ אשר ד' בחר בה, הם היו רואים את מעלותיה של ארץ-ישראל, ארץ האבות, ארץ הקודש, ומתוך אהבתם אותה היו אומרים כי אמנם העם היושב בה חזק, אבל הארץ נפלאה היא, ואי-אפשר בשום אופן לוותר עליה, כי רק בה יוכל עם ישראל להגיע לשלמותו, רק בה יוכל להוציא את כוחותיו הרוחניים אל הפועל, ולכן כל קושי לא יִכְבד עלינו, ואנו מוכנים להתמודד אִתו, כי אי-אפשר בלי הארץ הזו, ובודאי רבונו של עולם יעזרנו, כי אי אפשר אחרת.

ומכאן להיום. הגישה לענינה של ארץ-ישראל, היא הקובעת את מידת הנכונות להתאמץ על שלמותה של הארץ, וככל שנדע יותר את מעלותיה וסגולותיה של ארץ-ישראל, כן נהיה מוכנים יותר להקריב למענה, וככל שיותר נקריב, כן נזכה בה.