הרפורמה היא דת אחרת

לומר את האמת בקול: הרפורמה אינה חלק מהדת היהודית.

ד"ר מרדכי א' שורץ , כ' בסיון תשס"ח

ד"ר מרדכי א' שורץ
ד"ר מרדכי א' שורץ
צילום: עצמי

מאז כינונה של הממשלה הנוכחית אנו עדים למתקפה חסרת תקדים של הכמורה הרפורמית על העם היושב בציון. לאחרונה אף קראה שרת החינוך לרפורמים לנצל את ימי כהונתה כדי לתקוע יתד בארץ הקודש, ומשרדה הקציב סכומים נכבדים מכספי משלם המיסים היהודי למטרה זו.


למעלה ממאה שנים אחרי שמחקו כל זכר לציון ולירושלים מספרי התפילות שלהם ואחרי שהתנגדו לציונות בחריפות גדולה אף יותר מהחרדים, "גילו" לפתע הרפורמים את ארץ הקודש
למעלה ממאה שנים אחרי שמחקו כל זכר לציון ולירושלים מספרי התפילות שלהם ואחרי שהתנגדו לציונות בחריפות גדולה אף יותר מהחרדים, "גילו" לפתע הרפורמים את ארץ הקודש. גילוי זה אינו תוצאה של "הארה" לה זכו כהני הדת הרפורמית, אלא של חישוב כלכלי חומרי. הכמרים הרפורמים מבינים שתרומתם להתבוללות יהודי אמריקה בין הגויים הצליחה יותר מדי. דלדול הקהילות והתרוקנות הטמפלים החלישה את הבסיס הכלכלי שלהם ומאיימת על עתידם. תעלוליהם לשימור מלאכותי של קהילותיהם, כגון: הכללה מלאכותית של פורשים, עידוד המרות דת של גויים לדת הרפורמית וכיו"ב לא הועילו הרבה. הקהילות הרפורמיות הולכות ומתדלדלות, וקשה מאוד למצוא בארה"ב דור שלישי למשפחה רפורמית הרואה עצמו "יהודי". הכמורה הרפורמית מבינה שכדי לשרוד עליה לפלוש לארץ ישראל, וממשלת ישראל הנוכחית רואה ברפורמים בעלי ברית טבעיים לחיסול זהותה היהודית של המדינה.

מנגד, מגלה המנהיגות הרוחנית היהודית (על כל זרמיה) אותה הססנות וגמגום המוכרים מימי המאבק על גוש קטיף שיבנה במהרה בימינו אמן. משלל הגמגומים של הרבנים והמחנכים נעדרה האמירה הברורה שהייתה צריכה להדהד מסוף העולם ועד סופו לאמור: הרפורמים אינם חלק מעם ישראל! הרפורמה היא דת חדשה שפרשה מהיהדות, כנצרות שעשתה זו כ-1,800 שנה לפניה, וככתות אחרות שצצו בעם ישראל בדורות שונים ופרשו ממנו.


גוי הנקלע לסיטואציה שבה הוא נדרש להמיר את דתו (כגון: אם התאהב באישה מדת אחרת) מוצא שהדת הרפורמית היא האופציה ה"זולה" ביותר
"זרמים" לגיטימיים ביהדות, כגון החסידות, לא כפרו באף אחד מעיקרי האמונה היהודית וקיבלו את סמכותה של ההלכה. כתות שכפרו בסמכות ההלכה או שניסו לשנות אחד מעיקרי האמונה נדחו מעם ישראל. הרפורמים כמוהם ככתות הסוררות שקמו בעמנו באלפיים השנים האחרונות ואין אפילו עיקר אחד מאמונת ישראל שהם מקבלים. יש אומנם חילוקי דעות בין פלגי הרפורמים בדבר עיקרי האמונה "המומלצים", אך כולם מסכימים על עקרון אחד: שאין אפילו "עיקר אמונה" מחייב אחד לרפואה. בכמה סקרים שנערכו בעשורים האחרונים הלך ועלה מספרם של הכמרים הרפורמים (ראבייס בלע"ז) שהצהירו שאינם מאמינים באלוקים וכיום כשלושה רבעים מהם אתיאיסטים מוצהרים. לכן קשה להאמין שישנו בקרבם אפילו "גר" אחד שקיבל על עצמו את דתם מתוך שכנוע פנימי באמיתותה. שהרי באיזה "אמת" ישתכנע המומר החדש אם הדת שאליה הוא מצטרף מכריזה בפה מלא שאין לה "אמת" מחייבת, וחבריה (מונח שכלפי הדת הרפורמית יאה יותר מאשר "מאמיניה") אינם מחויבים לשום אמונה, אפילו לא לאמונה באלוקים. אם הכומר לא מאמין וכנסייתו אינה מחייבת שום אמונה, כיצד ניתן לצפות שהמצטרף החדש יבוא מתוך שכנוע ואמונה? במה בדיוק?

ברי אפוא שהמומרים לדת הרפורמית עשו זאת מסיבות שבינן לבין תיאולוגיה אין ולא כלום. גוי הנקלע לסיטואציה שבה הוא נדרש להמיר את דתו (כגון: אם התאהב באישה מדת אחרת) מוצא שהדת הרפורמית היא האופציה ה"זולה" ביותר. מה שנדרש הוא תשלום אגרה לכומר המטביל, ביקור תקופתי בטמפל, ותשלום מס כלשהו לאחזקתו ולמימון משכורתו של הכומר. יחסית לדתות אחרות המציבות גם תנאי אמונה וקיום מצוות מינימאלי, זהו "התעריף" הזול ביותר. ברם, מחויבות כזו אינה עוברת לדור הבא, מה שמחייב חידוש מתמיד של מקורות המימון. ישראל נראית אפוא שוב כארץ המובטחת.


כדי לחדור לחברה הישראלית נאלצים הרפורמים להציג את דתם כהמשך אוטנטי של היהדות המקורית, כפי שעושים גם המיסיונרים הנוצרים בקרב יהודים
כדי לחדור לחברה הישראלית נאלצים הרפורמים להציג את דתם כהמשך אוטנטי של היהדות המקורית, כפי שעושים גם המיסיונרים הנוצרים בקרב יהודים. אולם מסיבות לא ברורות, בעוד שרוב היהודים יודעים שיהדות ונצרות שתי דתות שונות הן, ואינם מתרשמים ממתק השפתיים של המיסיונרים ומהפסוקים השגורים בפיהם, לא רבים מבינים שהוא הדין ביחס לדת הרפורמית, דהיינו: שאין היא "תנועה" או "זרם" ביהדות, אלא כת סוררת שפרשה ממנה וייסדה דת לעצמה, למרות הנפנוף בכמה סמלים יהודיים.

ודוק, לב הדיון אינו בשאלה מהי היהדות ה"אוטנטית". יאמינו להם הרפורמים שהם היהדות האוטנטית (ככל שהם מאמינים במשהו, כמוסבר לעיל). אמונתם אינה מענייננו. גם הקתולים מאמינים (על פי אחד מעיקרי דתם) שהם "עם ישראל ברוח", ודתם היא המשכה "האמיתי" של היהדות לאחר דחיית עם ישראל כעונש על סירובו להאמין באותו האיש. כל עוד אינם מנסים לכפות עלינו את אמונתם או לשדל יהודים קשיי יום לקבלן תמורת טובות הנאה חומריות, אמונתם היא עניינם. לב הדיון הוא הטענה שבין אם הרפורמה היא "היהדות האמיתית" ובין אם לאו, רפורמה ויהדות שתי דתות נפרדות הן. לא ניתן לסווג לאותה דת את מי שמאמין בשלוש עשרה העיקרים עם מי שכופר בהם. נקודת המוצא ההיסטורית אינה רלוונטית. הנוצרים הראשונים היו מקפידים במצוות יותר מהרפורמים, וחסד עשו עמנו שאול מתרשיש ומשתתפי ועידת ניקיאה (במאה השלישית) שהודו בריש גלי שהנצרות היא דת שונה מהיהדות. הרפורמים מגלים הרבה פחות יושרה. 

חשוב להכיר באמת, גם אם היא כואבת ומרה. בפרט חשוב להישיר מבט לאמת נוכח מתקפת המיסיון הרפורמי וניסיונות הכמורה הרפורמית להשתלט על עמדות כוח בממסד הדתי היהודי בעידוד השלטון ומערכת המשפט, שומה על המנהיגות הרוחנית היהודית להתנער מהססנותה ולומר את האמת בקול רם: הרפורמה אינה חלק מהדת היהודית. רפורמי בן לאם יהודיה הוא משומד. רפורמי שאינו בן לאם יהודיה הוא גוי. זה גם זה אינם חלק מעם ישראל: אינם מצטרפים למניין, אינם נקברים בבית עלמין יהודי, וצ"ע אם פיקוח נפשם דוחה שבת.


אמירת האמת ללא מורא תועיל למלחמה נגד המיסיון הרפורמי יותר מכל אפולוגטיקה. כל אדם הגון יבין שאין מקום במועצה דתית יהודית לבן דת אחרת. יהא זה נוצרי, מוסלמי, בודהיסטי או רפורמי
אמירת האמת ללא מורא תועיל למלחמה נגד המיסיון הרפורמי יותר מכל אפולוגטיקה. כל אדם הגון יבין שאין מקום במועצה דתית יהודית לבן דת אחרת. יהא זה נוצרי, מוסלמי, בודהיסטי או רפורמי. המדינה יכולה לממן שירותי דת לעדה הרפורמית כשם שהיא מממנת שירותי דת לעדות לא-יהודיות אחרות, בלי לערב בכך את המועצות הדתיות היהודיות ומבלי לכפות עליהן חברים לא-יהודים. אפשר גם להניח לרפורמים לנהל את הנישואין והגירושין בקהילותיהם, בתנאי שיובהר שכבני דת אחרת אין להם מעמד ברבנות הראשית ובגופים הקשורים אליה. החשש מריבוי ממזרים בקרבם אינו רלוונטי משתי סיבות:
האחת, איננו אחראים להם שהרי משומדים הם.

השנית, ממילא כל רפורמי מדור שני או שלישי (ככל שאלה קיימים) צריך בדיקה אחר ייחוסו.

כמובן, יש להתנגד למדיניות העידוד של המיסיון הרפורמי במוסדות חינוך יהודיים, גם אלה המוגדרים "חילוניים". כפי שאמרו זרובבל וישוע (לא ההוא!) ל"צרי יהודה ובנימין": לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹקֵינוּ" (עזרא ד', ג').