האמודאי והחבל

הדרכים להשגת הבורא הן אין-סופיות, והרב יישם אמת זו

הסופר הרב יוסף אליהו , כ' בסיון תשס"ח

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

שנה לעלייתו בסערה של הרב שג"ר זצ"ל.

את הרב שג"ר הכרנו באלול תשל"ג בפתח שיעור א' בישיבת הכֹּתל. קבוצה נבחרת מבוגרי "כרם ביבנה" עלתה ירושלימה, ובהם שמעון-גרשון רוזנברג שעד מהרה הוכר כשג"ר. התוכניות הגדולות שלהם לשקוע בתורה באווירהּ המחכים של עיר הקודש והמקדש נתקלו במכשול רציני, מלחמת יום-הכפורים. בעת "שבירת" הצום בחדר האוכל ראינו את שמואל אורלן עדין-הנפש מרים ידו וקורא בפנים מאירות: "עולים על דמשק!".


את הרב שג"ר הכרנו באלול תשל"ג בפתח שיעור א' בישיבת הכֹּתל. קבוצה נבחרת מבוגרי "כרם ביבנה" עלתה ירושלימה, ובהם שמעון-גרשון רוזנברג שעד מהרה הוכר כשג"ר
הוא והרב שג"ר (חברים לצוות עוד מהצמ"פ) עלו ללחום ברמה, והטנק שלהם קיבל פגיעה ישירה. שג"ר הצליח להיחלץ מהטנק הבוער כָּווּי בשליש גופו, מביט אין-אונים במלכודת-האש של הנותרים בטנק: "זו היתה להבה ענקית... אולי בגובה שתי קומות",  שח לנו מהורהר באחת האזכרות לשמואל אורלן (שהיה דומני היחיד בעל תואר "רב" בחללי אותה מלחמה) כמתנצל משהו על שלא הצליח לחלץ את חבריו.

הרב שג"ר יצא מן הטנק הבוער, ותמונה זו הפכה במידה רבה למעין סמל-חייו, בעירה פנימית אדירה שאינה כבה. הצימאון להסיק מסוגיה "תמימה" בש"ס מסקנות הנוגעות לִשאלות העומדות על פרקה של יהדות, העיסוק בשאלות גורל שעל קצה אופק המחשבה האנושית, וההתחבטות הבלתי פוסקת בהבנת אירועים ובתרגומם לתופעות חברתיות ודתיות, אלה המשיכו לייסר ולענג אותו כאחד כדרכם של גדולי ההוגים. עם השנים הפך, ולא כל - כך ברצונו, לרבם הבלתי מוכתר של המנסרים "דרכים חדשות" בחללה של היהדות התורנית על המגוון הרב שמושג זו טומן בחובו היום. הוא לא חשש לשאול שאלות נוקבות עד תהום על דרכה של היהדות הדתית לִגווניה: בתרבות החיים, בעבודת-ה', ביעדי החינוך ועוד, ולאורהּ של האש רבת הגוונים שיצאה מִכּוּר המחשבות התדירות. הלכו, ובוודאי עוד ילכו רבים.

אלא שקיים הבדל דק ומהותי בין תשתית עולמו הרוחני ואורח-חייו של הרב שג"ר לבין חלק מאותם שאינם חוששים לנתח כל נושא וערך באיזמל הבינה: כוונתי ל-10-15 השנים הראשונות שלאחר עלייתו ירושלימה שהיו ערס גדלותו. בשנים פחות ידועות אלה לתלמידיו הצעירים, הגה בתורה בשקידה עצומה. מלבד יניקתו מהרב יעקב כץ שליט"א, ראש הכולל בישיבת הכתל, קיים שימוש תלמידי חכמים באחד מגדולי פוסקיה של ירושלים, הגאון ר' שלום אייזן זצ"ל. עובדה זו נתגלתה באקראי  בתשל"ח כאשר ר' שלום שימש כסנדק לבנו של הרב שג"ר. ר' שלום, תושב "בתי ורשא" הנושקת ל"מאה-שערים" נחשב בּשדה הפסיקה כעומד בשורה אחת עם הרב אלישיב שליט"א.

הופעתו בישיבת ה"הסדר" הפתיעה את מי שלא ידעו היכן משוטטת רוחו הגדולה של הרב שג"ר. כשנתכבד ר' שלום לשאת דברים, תיאר את שג"ר הצעיר כגאון ועמקן עצום שאורו עתיד להאיר וש"התלמידים בישיבה לא יודעים מיהו הרב שלהם, רק מפני הענווה שבו". שבחיו נסבו גם על עבודת התפילה של הרב שג"ר שכידוע לתלמידיו היה מתפלל בדביקות רבה כשעיניו נתונות כל העת בסידור. התברר שהרב שג"ר לומד בקביעות עם ר' שלום המבוגר ממנו בדור וחצי, ושהאברך בעל הכיפה הסרוגה נבחן אצלו על מסכתות הש"ס, ראשונים ואחרונים, כולל ההלכה למעשה.


צלילה זו של הרב שג"ר לעומק לימוד התורה ושימוש תלמידי החכמים לאורם של גדולי ירושלים היו חולייה מכריעה בהתפתחות העצמאית של עולמו הרוחני בשנים שלאחר מכן
צלילה זו של הרב שג"ר לעומק לימוד התורה ושימוש תלמידי החכמים לאורם של גדולי ירושלים היו חולייה מכריעה בהתפתחות העצמאית של עולמו הרוחני בשנים שלאחר מכן. לגמרי לא מקרה הוא שרעייתו הנאמנה מרים (מביתהּ: זִיו. מצאצאי ה"סבא מקלם") היא שהקימה את ביה"ס התיכון לבנות "בית שולמית" המחנך בנות מבתים תורניים ברוח חרדלי"ת. קו ביה"ס גורס מסגרת הלכתית ברורה הן בהקפדה על צניעות הלבוש ואף בכיוון הבנות שלא ללכת ל"שירות לאומי" (כדעת כל הרבנים הראשיים לישראל, לדורותיהם). גם מי ששימש כמכריע בכל שאלה שנתעוררה בביה"ס היה "רב בית-ספר" לא כל-כך שיגרתי: מורי ורבי הרב אביגדור נבנצל שליט"א...

מובן שעם השנים והתפתחות עולמו הרוחני חש הרב שג"ר צורך להמריא אל עולם מחשבתי רחב, פתוח ועמוק יותר מהמקובל אצל רבותיו, והיו שאכן חששו מן המסלולים ארוכי-הטווח שבחר... לא מחשש לרב עצמו חס וחלילה שבוודאי ידע את הדרך חזרה ל"בסיס", כמו מחשש ל"פִרחי טייס" שיֵּחקו אותו בלי שמילאו את "מיכל הדלק" שלהם כראוי. נסיקה זו בתוספת ענוותו הגדולה הביאה לפריחת תורתו הייחודית, ולהצטרפות תלמידים מקשיבים ששמחו לגלות בנתיב חיפושיהם אדם גדול הצמא אף הוא לאמת שעדיין לא נתגלתה.

במילים אחרות: במשנת-חייו של הרב שג"ר הייתה הקפדה מוחלטת על ההלכה למעשה המקובלת בישראל. זה היה "בסיס-האֵם" של הרב, ומכאן יצא בבטחה למסעותיו בארצות המחשבה. "כל שיראת-חטאו קודמת לחכמתו - חכמתו מתקיימת" (אבות ג'). התִּחום ההלכתי הברור שהציב הרב אִפשר לו גמישות ואלסטיות מחשבתית אדירהבלי לחשוש לִסטייה שאין רוח חכמים נוחה הימנה. העדות לכך היא ש"חכמתו מתקיימת" ומפרנסת רבים המוצאים בה מרגוע לנפשם, ובוודאי שמספרם יגדל כשיצאו-לאור שיעוריו הרבים.


הרב שג"ר הרשה לעצמו לצלול עמוק יותר ולנסות לשלות פנינים נדירות יותר כיוון שקשר למותניו כבל איתן, כבל שאורכו בטווח של צלילה בטוחה שיש אחריה חזרה אל מעל פני המים
הרב שג"ר הרשה לעצמו לצלול עמוק יותר ולנסות לשלות פנינים נדירות יותר כיוון שקשר למותניו כבל איתן, כבל שאורכו בטווח של צלילה בטוחה שיש אחריה חזרה אל מעל פני המים.

בתפילין של יד מונחות 4 הפרשיות בבית אחד, אך בתפילין של ראש כל פרשה מונחת בבית נפרד משלה. ללמדך שבדברי מחשבה והשקפה אין אחידות, ולכל דעה שב"ראש" מיוחד מקום. אך ב"יד", בתחום המעשה, הכל חייב להיות מאוחד ומונח ב"בית אחד". הניתוחים החריפים של הרב שג"ר בצד ההצעות הנועזות שלו לשיפור דרכים וחשיבה בעבודת ה', נבעו ועלו מ"בית אחד" שבתפילין של יד מהנהגה אישית שחיברה אותו אל גדולי הדורות: כל ימיו נזהר להתפלל "ותיקין" (מהן 12 שנה במניין של הרב אלישיב), נשמר משיחה בטלה, והקפיד על אכילה מועטה. תלמיד מקורב אמר שרבו היה ספון בכל רגע בשרעפי לימוד תורה ועבודת-ה', ורק "נפתח" בכל עת שנדרש אל כל מי שנקש על היכלו. תלמידיו הנאמנים מודים שקשה לעמוד על סודו של האיש שמסוגל היה לחיות בהרמוניה במספר עולמות. רק לדוגמא: בחודשים האחרונים כשגופו הלך והצטמק, הלך והזדכך, ראו כיצד מתאמצות עיניו ל"קרוע את המסך" ו"לראות" את מה שמעבר לחומר... עם זאת, לא מנעו הגיונות-קודש אלה ממנו להדגיש לבני-ביתו שוב ושוב ענייני בין אדם לחברו השווים לכל נפש, כמו החיוב להכיר-טובה עמוקה לכל מי שמבקר ומסייע ובראש ובראשונה לרעייתו.

***
דוד המלך אמר: "ראשית חכמה, יראת-ה'" (תהילים קי"א, י'). ושלֹמה בנו אמר: "ראשית חכמה, קְנה חכמה" (משלי ד', ז'). האם סתר הבן את אביו?! דוִד הציב את הגבולות לחכמה, את הערובה, לבל תפרוץ החכמה לעלות בהר-ה' "ונפל ממנו רב"! אחריו, כבר יכול היה שלֹמה לומר ללא חשש שבתוך מסגרת היראה חייבים לקנות חכמה עד אין קץ. כיוון שספריו הראשונים היו הגותיים, נמשכו רבים אל הגות-הדעות שבו וראו בה את כל חזותו, ואל עומק תורתו לא נגעו. ובאמת למי יש כיום "כוח" להקיף סוגיה רחבה בש"ס ולסכם את דברי התַּנאים וה"ראשונים" בנושא כדי להיות כשיר לשמוע כיצד הרב תולה באופן מרתק במחלוקת זו דעות של גדולי המחשבה הישראלית, בצד תזות חדשות בפילוסופיה המודרנית.


אסור לומר "די" למי ששואף אל הקודש. הדרכים להשגת הבורא הן אין-סופיות כמו הבורא עצמו שהוא אין-סוף, והרב שג"ר יישם אמת זו בחייו
מו"ר הגר"א נבנצל שהיטיב להכיר את בית שג"ר מקרוב הן מישיבת הכתל והן בכל הקשור לביה"ס "בית שולמית" ספד לפני מיטתו (כבקשת הרב שג"ר בצוואתו), בפסוק מפרשתנו: משה רבנו אמר: "...רב לכם בני לוי" (במדבר ט"ז, ז'). והנה אף שמשה צדק וקֹּרח טעה אמרו חז"ל שכיוון שהקב"ה מדקדק עם צדיקיו נענש משה על התבטאות זו, כשביקש לבוא ארצה נענה באותו מטבע-לשון: "רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" (דברים ג', כ"ו; סוטה "יג:).

אסור לומר "די" למי ששואף אל הקודש. הדרכים להשגת הבורא הן אין-סופיות כמו הבורא עצמו שהוא אין-סוף, והרב שג"ר יישם אמת זו בחייו.

***
הרב שג"ר החל את בניית עולמו הרוחני ב"הסדר" שב"כרם ביבנה" לאורו של הרב חיים גולדוויכט זצ"ל, מבחירי גדולי ישיבת "עץ חיים". הוא טעם והִטעים מדובשה של תורת ירושלים בסמטאות "מאה שערים" ואל מול מקום המקדש, ועם מטען זה יצאה נפשו למרחבים לערוג אל אלקים בארץ יהודה מקומם של הנביאים והחוזים למרחוק.