"ראי מה עלתה לך, בתי"

בואי למגזר הדתי-לאומי התורני, שם מחפשים אישה כמוך.

הסופר הרב יוסף אליהו , כ"ח בסיון תשס"ח

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

"לפני עשרים וחמש שנה שמעתי מפי הרב יהודה גץ זצ"ל, רב הכֹּתל, משפט שעולה בי בעת שאני עומד לכתוב אלייך.


גם את, חנה, האמנת לפני שנה שתצליחי לחיות איתו, עם הבחור שהכרת בנסיבות מזדמנות. גם לך היו סיבות שדחפו אותך להאמין: היית כבר בת 30, וההצעות הן כבר מזמן "לא משהו"
היה זה באחד המושבים באזור ירושלים. אדם שם קץ לחיי אשתו, ואנו באנו להלוויה. בבית העלמין שמענו את הספדו של הרב גץ שגולל פרשה שנמשכה מספר שנים בין הבעל ואשתו: אצל הבעל נתגלתה בעיה נפשית, אך האישה סירבה לאשפזו. הבושה, הילדים הגדולים, התווית שתודבק למשפחה כל אלה דחפו אותה להאמין שתצליח לרפא אותו "לאט לאט", למרות שהזהירו אותה שבעיות נפשיות אינן חולפות סתם כך. "ועתה...", סיים הרב גץ בעצב ובלשון מליצית: "...ראי מה עלתה לך, בתי".

גם את, חנה, האמנת לפני שנה שתצליחי לחיות איתו, עם הבחור שהכרת בנסיבות מזדמנות. גם לך היו סיבות שדחפו אותך להאמין: היית כבר בת 30, וההצעות הן כבר מזמן "לא משהו". בתחילה, החושים שלך עבדו מצוין, ולכן ביקשת לבוא איתו אלינו. מצד אחד, ההתנהגות שלו הייתה אדיבה, מקסימה, ממש "ממיסה". המתנות וההפתעות, עשו את שלהן. מאידך, הרגשת שמשהו עלום בעברו. הוא היה בן 34, אבל כאילו נולד לפני שנתיים כשעלה מחבר-העמים. לא סיפר דבר משמעותי על השנים הקודמות, והסביר זאת כלאחר-יד בכך שמאז חזר בתשובה הוא "מתחיל דף חדש". אומנם חכמינו אמרו שאסור להזכיר לבעל תשובה את עברו, אבל גם בעינייך היה הדבר מעט מוזר.

כשבאתם, בלט מיד הנימוס שלו. חושב פעמיים על כל מילה. לעיתים אפילו מהלך סחור-סחור בלי לומר דבר משמעותי, אך בעינינו הדבר נראה חיובי. לא נורא אם יהיה מעט הססן, העיקר שגם אלייך ידבר בסגנון איטי ומחושב כזה כי את לא תוכלי לחיות עם מישהו תקיף. מה שהדליק אצלנו נורה אדומה הייתה ה"אידיאולוגיה" שבצבצה בדבריו, על כך שאין צורך לשמור את כל ההלכות בצורה נוקשה. דיברנו על כשרות המאכלים, והוא לא הבין מדוע צריך "מהדרין" ובד"ץ, כפי שחונכת בביתך: "מה לא טוב בכשר, כמו שכולם אוכלים"? ודאי שאסור להחמיץ בן-זוג לבת 30 בגלל "מהדרין", וכבר ראינו אצל גדולי ישראל שהסתפקו במינימום ובלבד שבת 30+ תתחתן.

אבל כאנשים מבוגרים, הריח משהו לא טוב מאותם משפטים שאמר. כמובן שלא היה נעים לשאול בחור עם כיפה שחורה את דעתו על דיני טהרת המשפחה. האם גם ההרחקות שבין איש לאשתו הן לדידו עניין ש"אפשר לחיות בלעדיו"? הסתפקנו באמירות כלליות שמי שבאמת חושב לפתוח דף חדש עם חזרתו בתשובה, ראוי שהדבר יראה בשטח: בתפילות במניין, ובלימוד תורה כלשהו פעם-פעמיים בשבוע, למרות העבודה הקשה. הבטחנו למצוא לו שיעור בגרעין התורני הקרוב לאזור מגוריו, ואכן העברנו לו מספר טלפון שייך כעבור מספר ימים.

הוא ניחש שלא עבר את המבדק בציון גבוה, והתוצאה לא איחרה לבוא: שלל תכשיטים שהעניק לך בשווי עשרות אלפי ש"ח. היית כה מוקסמת מהחום הנושב אלייך שלא שאלת מניין לו הכסף לכך.

כעבור שבוע טלפנת קצרת-רוח: אז מה דעתנו? הוא לוחץ ורוצה תשובה. אמרתי שאני חייב לדבר איתו לבד, כדי "לחוש" אותו. הוא הבין שלא תעשי דבר בלעדינו, והסכים לבוא. בשיחה בת השעתיים שערכנו החשד נעשה מבוסס יותר: לבחור יש "תפיסה" משלו על ההלכות שיש לקיים. שאלתי אותו: אז מדוע בחרת בבחורה שמקפידה על קלה כחמורה? הרי יהיה ביניכם פער עצום בנושאי דת. הוא "הרגיע" אותי בחיוך הכובש שלו, באומרו שיש באישיותו משהו עמוק של רצון לתת, להיטיב, לפנק, ולדעתו זהו הדבר העיקרי שיוצר קשר.


עשינו בירורים בחו"ל, ובסייעתא דשמיא הגענו לאנשים שהכירו אותו שם. התברר שהוא ישב בכלא בעניין פלילי, ורוב הנשאלים אמרו שרצוי מאוד להתרחק "מהטיפוס הנורא הזה" מהר... רק אחד אמר שהוא באמת הגיע לארץ כדי לפתוח דף חדש בחייו
קשה לומר שדבר זה אינו נכון, אך טענתי שהוא חייב לעשות צעד כלשהו שיעיד על רצונו להתקרב אלייך מבחינה דתית, למשל אמרתי: לא עשיתָ עדיין דבר עם הטלפון של הגרעין התורני. "יש לי לחץ נורא בעבודה", הוא טען, אבל מיד אחרי החתונה יתחיל ללכת לשיעור פעם בשבוע. ניסיתי לומר ש"לחץ בעבודה" יהיה לעולם ועד, ואם לפני החתונה הוא אינו מתאמץ אין סיכוי רב שיתחיל בכך אחריה, אבל הדברים "עברו" לידו. ממבע פניו, בהן התרכזתי כל העת במאמץ לפענח את האיש, היה נראה שזה לא היה הדבר היחיד שהפניתי אליו ושפשוט "שִׁייט" לצידו.
 
היית מאוכזבת, כשדיווחתי שלא אומר לך לעולם להתחתן עם אדם כזה.

עשינו בירורים בחו"ל, ובסייעתא דשמיא הגענו לאנשים שהכירו אותו שם. התברר שהוא ישב בכלא בעניין פלילי, ורוב הנשאלים אמרו שרצוי מאוד להתרחק "מהטיפוס הנורא הזה" מהר... רק אחד אמר שהוא באמת הגיע לארץ כדי לפתוח דף חדש בחייו. כששאלת אותו לפשר העניין, הוא סיפר בדמעות כיצד עבריינים טפלו עליו פשע שהם ביצעו ושהשופט נאלץ להאמין להם רק מפני שהיו 4 נגד 1. והנה, מירר בבכי, גם כאן לא נותנים לי לפתוח דף חדש. מובן שהעדינות שבך לא הניחה לך להיות "המרשעת", הדוחה את הדופק על דלתי התשובה.

כעבור שבועיים התקשרת: "אני חייבת לענות לו תשובה. הקשרים בינינו מתהדקים, וגם לי לא קל כעת לעזוב אותו...". כיום אני יודע שכאשר היצר-הרע מתערב ו"שולח ידיים", ואין די אומץ להדוף אותו, באמת ש"לא קל לעזוב אותו". הבנתי מטון דיבורך שאת "משתחררת מאיתנו" ומתכוונת לקחת את הסיכון. דעי לך: במצב כזה אין שדכן או מלווה שיתעקש על "לא", וייקח את האחריות הכבדה שתישארי רווקה לנצח. אמרתי לך רק שאומנם דיברנו רבות בעבר על הצורך להתפשר, אך להתחתן עם אדם מפוקפק אין זו ה"התפשרות" עליה דיברנו. מתפשרים על יופי, על מעמד כלכלי, על תארים ובהתייעצות עם רב אפילו על רמה דתית, אבל לא על האישיות הבסיסית של האדם.

התחתנתם. החתונה הייתה בסטנדרט ישיבתי מאופק, שמאוד לא דומה לאוטו הנוצץ שלו. היום אנו יודעים שזה היה קצה הקרחון שגילה את האמת: האיש חסר אמצעים כלכליים.


עלייך רק לשנות את סביבת החיפוש: להכיר סופית בכך שאין לך מה לחפש במגזר החרדי, למרות שמוצאך משם. כי בעיניהם את פתוחה מדי, ועל שכמותך נגזר להתחתן עם "יושבי הברזלים" שברח' רבי עקיבא
חצי שנה סבלת בשקט. האישיות הדורסנית שלו יצאה מהר מאוד מן הכפפות המפנקות, בכל פעם שהיה נדמה לו שאינך מצייתת. אחר כך באה האלימות המילולית, ההשפלות, ואחריהן נחשפה התשתית ל"אידיאולוגיה" שלו על כך שאין צורך לשמור את "כל הדקדוקים ההלכתיים": האיש אינו מסוגל לעמוד ביצרו, ואינו מוכן לשמור טהרת המשפחה. כמובן שעם אדם כזה אסור להתחתן, אך כיוון שכבר הייתם נשואים ניסו בכל זאת להציל: הפנו אתכם ליועץ המתמחה בבעלי-תשובה. בינתיים, החלו הנושים להתדפק על דלת ביתכם, צעקות וניידות באמצע הלילה... הוא החל לסחוט אותך שאם תשחררי לו כסף מהחסכונות שלך, הוא "ישתף פעולה" עם היועץ ו"יתקדם" בטהרת המשפחה. המלכוד היה מושלם, כי איזו אישה אינה מוכנה למכור את הדירה המשותפת כדי להציל את בעלה מהנושים וממאסר?! לא מוכנה למכור? אז אני לא הולך ליועץ! ומי ישב מן הצד ו"מת" מצחוק? כמובן השדכן, הוא היצר-הרע.

כעת, ברוך ה', את "אחרי". סבלת מספיק כדי להבין שאין עתיד לחיים כאלה. להתגרש, צריך הרבה כוח. בעיקר, כוח רצון. וכיוון שסבלת מספיק, לא נענית לכל החיזורים והפינוקים שלו שהחלו ברגע שעזבת את הבית.

אל תחששי, אנו איתך בכל אשר תלכי. מעידים בכל מקום שאת בחורה תמימה וצדיקה, שמישהו פיתה אותה להתרחק מן החוף, מן המציל, וכך היא נסחפה לעין-המערבולת. כמי שמכירים את "השטח", הרי שעם אישיות ומידות כמו שלך את תתחתני בתוך שנה. עלייך רק לשנות את סביבת החיפוש: להכיר סופית בכך שאין לך מה לחפש במגזר החרדי, למרות שמוצאך משם. כי בעיניהם את פתוחה מדי, ועל שכמותך נגזר להתחתן עם "יושבי הברזלים" שברח' רבי עקיבא. בואי למגזר הדתי-לאומי התורני, שם מחפשים אישה כמוך: עם הערכים היפים שקיבלה ב"בית יעקב", ההשכלה שצברה, והעסק העצמאי שהקימה לא גרמו לה לאבד את התמימות, את הנעימות, את ידיעת מקומה במסגרת המשפחה, את היותה אישה.

וכה אמר בועז, לרות השבה משדה מואב: "בתי, אל תלכי ללקוט בשדה אחר".