אל תשחרר כלב רוטוילר!

אוי ואבוי לאותו אדם שהרגש שבו משתלט על השכל שלו.

הרב עוזי מילר , ט"ו בתמוז תשס"ח

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

האדם מורכב מתכונת הרגש ומתכונת השכל ולכל אחת מהן תפקיד וחשיבות, אבל אוי ואבוי לאותו אדם שהרגש שבו משתלט על השכל שלו. יש לפעמים מצב שהאדם מזיק לעצמו וגם לאחרים מפני רגשות שלוחי רסן, ויש שהאדם אפילו מאבד את חייו מפני החלטות מחוסרי הגיון, מתוך שכרות חוש רגשותיו.


בחודשים האחרונים ניהלו משפחותיהם של החיילים השבויים שלנו בלבנון מסע תקיף ונמרץ, לעשות "הכל" כדי להשיב את יקיריהם ארצה. הממונים על המשא ומתן שלנו עם החיזבאללה נתנו כינוי לעסקת חילופי השבויים בשם המקסים "ושבו בנים"
בחודשים האחרונים ניהלו משפחותיהם של החיילים השבויים שלנו בלבנון מסע תקיף ונמרץ, לעשות "הכל" כדי להשיב את יקיריהם ארצה. הממונים על המשא ומתן שלנו עם החיזבאללה נתנו כינוי לעסקת חילופי השבויים בשם המקסים "ושבו בנים". אומנם כוחות המודיעין (שב"כ ו"המוסד") חיוו דעתם שהשבויים כבר אינם בחיים. אבל זה לא שינה ולא החליש את להט התעמולה. בסיוע נלהב של העיתונות הכללית והטלוויזיה הביעו עמדה מפורשת שאין שום מחיר שיחשב מופרז כדי להשיג החזרת חיילינו. ויהי מה! הם ישובו כאן אפילו אם רק כדי להיקבר בקבר ישראל.

אבל אדם שהוא נבון חייב להתבונן תמיד מה הן התוצאות הצפויות? אם רחמנייה הנשלטת בצורה מוגזמת על ידי רגשותיה תשתף פעולה עם בנה שהוא קטין, ולא תביא אותו לרופא שיניים כאשר דלקת מתפשטת בחיכו מפני שיניים הרקובות. אין זאת רחמנות, אלא אכזריות. ניקח משל הנ"ל הלאה. אם כתוצאה של שחרור מחבלים יתעודדו שונאינו ואויבינו לעשות כל מאמץ נוסף לשבות עוד חיילים ואזרחים נוספים, שישמשו להם קלף מיקוח לשחרר כל שאר המחבלים העצורים על ידי ישראל, הרי בעצם מעשה זה אנו מסכנים חיי ישראל במספרים הגדלים והולכים. ארגון "אלמגור" הוכיח על ידי רשימות שמיות כי בין 50 אחוז ועד 70 אחוז של הקבוצות השונות של מחבלים ששוחררו על ידינו (מאז התחיל ראש הממשלה דאז שמעון פרס בתהליך נפסד זה, בעסקת ג'יבריל) חזרו להתקיף את ישראל וכבר נהרגו על ידיהם מאות יהודים. כלום זו תיחשב רחמנות מוסרית?! כלום יש בזה איזה שהוא הגיון?!

י
יאמר אדם: על מה אתה מתלונן? כבר נעשה המעשה. כבר החזירו לישראל שתי גופות החיילים, והעברנו לערבים קרוב למאתיים גופות, וגם שחררנו את הרוצח הנתעב סמיר קונטאר ועוד ארבע מחבלים. מה יועילו דבריך?
אמר אדם: על מה אתה מתלונן? כבר נעשה המעשה. כבר החזירו לישראל שתי גופות החיילים, והעברנו לערבים קרוב למאתיים גופות, וגם שחררנו את הרוצח הנתעב סמיר קונטאר ועוד ארבע מחבלים. מה יועילו דבריך? התשובה אליו: הרי עסקת גלעד שליט בפתח? אנו חלשים במשא ומתן. דמעות בני המשפחה והסתת העיתונות הכללית (המעוניינת להשיג כותרות רעשניות על ידיהן מגדילים מספר קוראיהם, וע"י זה גם מרוויחים יותר מרווחי המפרסמים אצלם), יוצרים דעת קהל. עובדה היא שהפוליטיקאים, חברי הממשלה מושפעים ביותר מהלחץ הזה. אין הדבר סוד שעבור מסירת גלעד שליט מבקשים הערבים שחרורם של למעלה מאלף אסירים, וביניהם ברגותי. ברגותי זה הוא מראשי הכנופיות, והואשם בתחילה בארבעים ושתיים רציחות של יהודים (ואומנם מוזר הדבר שהתביעה הישראלית מטעם בלתי ידוע צמצמה את כתב האישום לחמש הריגות). לפי שיטת הדיס-אינפורמציה שהשלטונות נוהגים בה, יעשו זאת בשלבים. בפעם הראשונה ישוחררו רק 450 רוצחים, והשאר בהמשך הזמן ובהמשכים. זה "נשמע" יותר קל לציבור לעכל.

אין כאן החלפה של "שבוי מול שבוי" או החלפה של אסיר מול אסיר, אלא החלפת חף מפשע מול רוצחים מתועבים ששיטתם לאבד חיים (כדי לזכות לגן עדן מוסלמי, לפי חינוכם). ואין כאן החלפה נורמאלית של אחד מול אחד, אלא אחד מול אלף. כלום זה הגיוני? כבר הרמטכ"ל לשעבר, בוגי יעלון, הצהיר בנושא זה שלפעמים על מפקד להימנע מלשלוח לשטח האויב חיילים נוספים כדי להציל חייל אחד שנתפש על ידי האויב, כאשר הסיכוי קלוש להצלתו והסיכויים הם רבים שגם הם ימותו או יפלו בשבי. כך הוא ההיגיון, אבל עם ישראל שטוף כעת בהיסטריה של רגשיות. מי עובד בהגיון?!

חלק מהדיס-אינפורמציה שהפיצו "המעוניינים" בדבר היה למתוח את כלל הציבור שמא שני שבויינו הם עדיין בחיים, אבל לפי כל המומחים הצבאיים שצפו בקטעי הסרט של רציחתם לא היה לכך סיכוי סביר. אפילו פעילותו של הרב הראשי לצה"ל להכריז עליהם כחללים הוקפא על ידי ידיים מסתוריות. כדי לבצע את העסקה, "המעוניינים" טשטשו העניין בערפיליות הכינוי "ושבו בנים". ואיזו שיבת בנים היא זאת אם חוזרים רק לשם קבורה? חלק מהשיטפון הרגשי היה שהטלוויזיה  הראתה "קליפ" מהחתונה של החלל גולדווסר הי"ד כדי להגביר את ההיסטריה. כלום זה נורמאלי?!


החכם לומד מהניסיון. מי שכבר עשה תאונה אחת, נזהר בנהיגתו לא לחזור על אותן השטויות. הבה ונתפכח. אין לשחרר כלב רוטוילר מהקולר שלו. המשחרר אותו וכן היוצרים תעמולה לגרום לכך הם - הם הנושאים באחריות על כל הדם שעתיד להישפך
היו שרים דתיים שהצביעו בעד עסקה זו, בתואנה דתית שמעוניינים להתיר עגונה כלומר לתת אפשרות לאשת החייל להתחתן שוב. אבל כאן יש לשאול על פי תורה, כלום לשם כך מותר לסכן חיי ישראל נוספים? וגם חלק מהרבנים שדיברו ברבים חיוו דעה לעניין גלעד שליט שלהציל שבוי הוא ודאי, מה שאין כן שחרור המחבלים שיש חשש שירצחו בעתיד הוא רק בבחינת "ספק". כלום יש גיחוך יותר מזה? מתוך מאות המחבלים שישוחררו יש ספק אם לא ייהרג לפחות יהודי אחד? וכיצד דוחים נפש תחת נפש?

איבדנו את כוח ההרתעה. הוספנו מוראל לוחמתי לאויב. בו ביום שקונטאר חזר ללבנון, לבש בגדי צבא, עמד על במה ציבורית, מול מקבלי פניו בתרועה, והצהיר לבני עמו: "הבה נשוב כולנו ונפדה את פלסטין" (כך פורסם בעיתונות). העם שלנו שהתורה הגדירה אותה: "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה", כיצד נהיינו כה טיפשים?

החכם לומד מהניסיון. מי שכבר עשה תאונה אחת, נזהר בנהיגתו לא לחזור על אותן השטויות. הבה ונתפכח. אין לשחרר כלב רוטוילר מהקולר שלו. המשחרר אותו וכן היוצרים תעמולה לגרום לכך הם - הם הנושאים באחריות על כל הדם שעתיד להישפך. עדים אנו לכך מאז שנת 1990 שהממשלה של אז שינתה טעמה לדאוג יותר לרגשי הקהל, והחליטה "לא לחשוב".

הנכון הוא שהשכל ישלוט על הרגש.