מה על שר הביטחון לעשות למען שחרור שליט

להדק את המצור על חבל עזה: לא דלק, לא חשמל ולא מלט

אורי גלזר , י"ט בתמוז תשס"ח

היום משתחררים כל חיילי הפלוגה שאליה השתייך גלעד שליט עד שנשבה. חבריו החיילים עולים באופן הפגנתי למשרדו של שר הביטחון, אהוד ברק, לתבוע שיעשה את "הכל" למען שחרורו של גלעד, ואחר כך הם הולכים לערוך מפגן ראווה בכיכר רבין יחד עם חברי משפחתו של שליט, כמובן עם סיקור רחב עיתונאי של כל כלי התקשורת.


יש לשאול כאן שאלת תם: מה נכלל בביטוי הקצר ההוא של "לעשות את הכל"? לפי שידורי החדשות היום (ממקורות מצריים מוסמכים הקרובים למשא ומתן של שליח ראש הממשלה), מדובר לשחרר תיכף ומיד 150 מחבלים
יש לשאול כאן שאלת תם: מה נכלל בביטוי הקצר ההוא של "לעשות את הכל"? לפי שידורי החדשות היום (ממקורות מצריים מוסמכים הקרובים למשא ומתן של שליח ראש הממשלה), מדובר לשחרר תיכף ומיד 150 מחבלים (ביניהם מראשי הפורעים מרוואן ברגותי שרצח 42 יהודים). ובשלב השני לשחרר עוד 300 מחבלים עם דם על הידיים. ובשלב מאוחר יותר עוד 500 אסירות וקטינים, שלא הצליחו להרוג יהודים. אומנם ניסו, באו עם סכינים ועוד כלי חבלה, אבל נתפשו בעוד מועד, כלומר: בסך הכל ישוחררו אלף רוצחים, ואין שום סיבה להאמין ששינו את שנאתם לישראל.

וכאן עלינו לשאול אותם בני 19-21, החיילים הדופקים על דלתו של שר הביטחון: כלום לקחתם בחשבון שמתוך אותם אלף רוצחים ימותו לכל הפחות עוד עשרה יהודים (מדובר שרק אחוז אחד מהם בלבד יחזרו לנסות לרצוח וכדי למנוע ויכוח סרק אחזנו באחוז נמוך ביותר אבל בהחלט אם נהיה ריאליים, האחוז הוא הרבה יותר גבוה)? כלום גם על זה ויתרתם? כלום אינכם חוששים שהנהרגים יהיו מבני משפחתכם או חבריכם, או שכניכם?

שאלה תיאורטית: אדם שהוא נהג אוטובוס ויושבים מאחוריו עשרים נוסעים והוא עולה בגליל, בכבישים הצרים המתפתלים לצידי ההר. ופתאום הוא רואה מולו אדם מחוסר זהירות שהוא רץ לעבור את הכביש ואין עצה, אלא או לדרוס אותו או לסטות לצד הכביש ולהפיל את כל האוטובוס אל הגיא ועמק שבצד ההר או להתנגש עם צידי ההר כשהוא נוסע במהירות של 100 קמ"ש, ולהרוג על ידי זה כמה מנוסעיו וגם את עצמו, מה עליו לעשות?


ולמה שחיילינו ימשיכו להסתכן כדי לתפוש "מבוקשים" (וידעתם אתם כמה נפצעו, וכמה אפילו מתו תוך כדי משימה) אם אחרי חודשים ספורים משחררים מי שנתפש על ידם? כלום אין כאן זלזול?
וכאן אצלנו אין אנו חלילה הדורסים, אלא הערבים דורסים ואנחנו "שב ואל תעשה".

כלום לקחתם בחשבון שאם הטרור הערבי מרוויח כל כך יפה מחולשתנו הכללית, מדוע לא יחטפו עוד חיילים מקרבנו? מדוע לא ינסו להשיג עוד קלפי מיקוח? כלום נעלם מעיניכם שיש לנו עדיין עשרת אלפים מחבלים שהם "בשמירה" בבתי כלא שלנו? ומדוע לא ינסו החוטפים שוב את יכולתם, וישיגו תוצאות מרשימות? מדוע יפסיקו עכשיו כאשר ידם על העליונה עד שישיגו שחרורם של כולם, כל עשרת האלפים?

ולמה שחיילינו ימשיכו להסתכן כדי לתפוש "מבוקשים" (וידעתם אתם כמה נפצעו, וכמה אפילו מתו תוך כדי משימה) אם אחרי חודשים ספורים משחררים מי שנתפש על ידם? כלום אין כאן זלזול? וגם אותם מאות היהודים שנהרגו על ידי אותם המחבלים שמשתחררים? כלום יש לכם בזה יחס הראוי לסבלם?

ולו נניח שבשלב מסוים יבקשו הערבים עבור שחרור חטופים שניסוג מתל אביב, גם לזה עלינו להיכנע ולהסכים? כי הרי למען "פיקוח נפש" יש לעשות "את הכל".


הפתרון האמיתי להשיג החזרת גלעד שליט חי, ודווקא "חי", הביתה היא להדק את המצור על חבל עזה: לא דלק, לא חשמל, לא מלט ולא כספים, עד שראש הכנופיה הנייה ייכנע תחת לחץ הסובלים מבני עמו וישחרר את האדם הבודד הזה
ומדוע שר הביטחון אינו שמע לאזהרות השב"כ ולאזהרות אנשי המוסד? כלום איננו יודע שיש כאן מעגל קסמים?

הפתרון האמיתי להשיג החזרת גלעד שליט חי, ודווקא "חי", הביתה היא להדק את המצור על חבל עזה: לא דלק, לא חשמל, לא מלט ולא כספים, עד שראש הכנופיה הנייה ייכנע תחת לחץ הסובלים מבני עמו וישחרר את האדם הבודד הזה. אילו ממשלת ישראל הייתה חושבת ברצינות להציל חיי יהודים, היא הייתה מבצעת לחץ כלכלי כבד על חבל עזה והייתה משיגה ניצחון.

השאלה הנוקבת היא מה עדיף לה: כותרות מכובדות בעיתון אשר ערכן רב רק לימים ספורים או באמת טובת חיי ישראל?

איפה ההיגיון היהודי?!