"אם לא תדעי לך, היפה בנשים..."

אין הנערה מכירה ביופייה, אין האריה מודע לשליחותו.

הרב ליאור אנגלמן , כ"ז בתמוז תשס"ח

האריה הישן

כאשר ספגה ההתיישבות היהודית בגוש קטיף פעם אחר פעם את נחת זרועו של הטרור בלא מענה צבאי ראוי לשמו מצדנו, רבים מאיתנו נאחזו במחשבה כי אין המדינה מבינה די הצורך את חשיבות ההתנחלות במרחבי הארץ אשר מעבר ל"קו הירוק", אשר על כן היא שותקת. אילו היו הטילים נוחתים בשדרות, כך טעינו לחשוב, לא הייתה המדינה עוברת לסדר היום. רבים אחרים תלו את אוזלת היד בניכור כלפי עולמם של המתנחלים, אילו היו אזרחי הארץ הרגילים שאינם 'מתנחלים', נתונים למסע רצחני, כי אז הייתה הממשלה מגיבה בכל עוז, כך השלנו את עצמנו...


חשבנו כי עוצמה רבה יש למדינה ולצבאה, אלא שניכור כלפי חבלי ארץ מרוחקים מן העין וניתוק מן האנשים הרחוקים מן הלב הוא שמונע מן הכוח שלה להתגלות
חשבנו כי עוצמה רבה יש למדינה ולצבאה, אלא שניכור כלפי חבלי ארץ מרוחקים מן העין וניתוק מן האנשים הרחוקים מן הלב הוא שמונע מן הכוח שלה להתגלות.

אחרי שלוש שנים של מטחי טילים בלתי פוסקים, חטיפת גלעד שליט ועסקת חילופי גופות ברוצחים לקול מצהלות שונאינו, אין מנוס מלעמוד אל מול אמת קשה יותר: טילים בשדרות כמו גם באשדוד ובאשקלון כבר נפלו. גם חיפה ספגה מן העבר השני, וגור אריה יהודה טרם קם מרבצו. לא שנאת מתנחלים גרמה לו לשתוק, ולא אדישות כלפי סבלם של יושבי הדרום. הוא שותק כי הוא לגמרי לא משוכנע שהוא עדיין אריה. הוא שותק כי הוא קצת שכח מי הוא. שנים ארוכות לא הביט במראה האישית שלו, בספר הספרים בו ניבטת בבואתו בצבעים מדויקים. מזה זמן הוא קורא לפני השינה ספרים שכתבו לו אחרים, כאלה המבקשים לשכנע אותו כי הוא גזלן וכובש אכזר ופולש. כאלה המבקשים לתרבת אותו מחדש ולהפוך אותו לחלק בלתי נפרד ממשפחת העמים, לא "נבחר" ולא "סגולה", לא "מוסרי" ולא "אלוקי", אלא סתם חיה נפחדת המבקשת מנוחה בג'ונגל של החיים. והספרים של "לפני השינה" עושים את מלאכתם נאמנה, הם מרדימים!

האריה ישן, ובחלומו שלווה ושקט. בחלומו הוא מחובק עם אריה אמיתי וחזק, אריה עם נוכחות - האריה מדמשק... מידי פעם מתגנבת למוחו מחשבה על ימים שהיו. הוא נזכר באנטבה ובשחרור חטופים, בתרועת השופר של "ששת הימים", בזקיפת ראש ובגאווה יהודית, בשחרור סיני וחבל ימית. הוא מתקשה להאמין שמדובר בו עצמו, באותו אריה שלפני כמה שנים. ואם נאמר את האמת, השרירים ההם היו מעט מדולדלים. מאז הלך והתחזק, רעמתו מהודרת, אריה חזק ובנוי לתפארת. ולמרות כוחו ויופיו הוא מתקשה לזהות את עצמו. בסתר ליבו מפעם בו געגוע לאותם הימים, ובכל זאת אין די בזיכרונות ההם כדי לחדש את כוחות הנעורים...

בין גללי החמור


ריב"ז רואה בסיפור האישי של הנערה תמצית הסיפור של כולנו. בוכה ואומר: "אשריכם ישראל, בזמן שעושים רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בכם. ובזמן שאין עושים רצונו של מקום נמסרים ביד אומה שפלה"
רגע אחרי החורבן מתארת הגמרא (כתובות סו, ב) כיצד יוצא רבן יוחנן בן זכאי מירושלים, רכוב על חמור. הוא פוגש נערה אחת, מוכרת לו. היא, בתו של נקדימון בן גוריון, אחד מן העשירים הגדולים שהיו בירושלים, מלקטת שעורים מבין גללי בהמתם של ערביים. בין גללי החמור היא מבקשת להביא אל פיה שעורים, מאכל של בהמות. היא שגדלה מדושנת בכל טוב. היא שריב"ז עצמו חתם על כתובתה ביום כלולותיה והיה כתוב בה אלף אלפים דינרי זהב, ירדה עד עפר. לשאלת ריב"ז כיצד ירדה המשפחה מנכסיה, עונה הנערה: לא לחינם מושלים משל בירושלים: "מלח ממון - חסד".

בירושלים יודעים כי ערכם של החיים טמון בצופן המוסרי שבהם, ועל כן העושר החומרי שהיה נחלתו של אביה קרס לחלוטין כאשר לא נעשה בו חסד כראוי.

ריב"ז רואה בסיפור האישי של הנערה תמצית הסיפור של כולנו. בוכה ואומר: "אשריכם ישראל, בזמן שעושים רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בכם. ובזמן שאין עושים רצונו של מקום נמסרים ביד אומה שפלה".  ריב"ז בוכה על המצב השפל אך גם מודה על כך שעם ישראל לעולם לא יוכל לברוח ממשימתו עלי אדמות. כאשר לא יכיר בערך עצמו, כאשר יסרב לראות בעצמו אריה בעל שיעור קומה מוסרי, אזי יימסר בידי החמור, בידי העם הדומה לחמור. מצב לא טבעי זה יכריח את האריה להתעורר משנתו ולשאוג כבראשונה זעקת מלכות מוסרית וישרה.

בין טלפי הסוס

המדרש מסתיים בשבועתו של ר' אלעזר בן רבי צדוק: "אראה בנחמה אם לא ראיתיה שהייתה מלקטת שעורים מבין טלפי סוסים בעכו, קראתי עליה מקרא זה: 'אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותייך - אל תקרי גדיותיך אלא גוויותיך" (שם סח, א).


חייבים להציב מחדש מראה מול פניה של הנערה על מנת שתחזה ביופייה. דרושים בדחיפות אנשי אמונה ורוח שיידעו לשאוג באוזניו של מלך החיות: אריה אתה!
ר' אלעזר ראה את הנערה כאשר מצבה היה מעט טוב יותר. היא עדיין לא חיפשה מאכל בין גללי החמור, היא עשתה כן בין רגלי הסוס. אכן, כבר אז הוא זיהה את מפלתה. לדבריו הכל תלוי בתודעה: כאשר מודעת היפה בנשים לעצמה, כאשר אין לה ספק באשר ליופייה היא זוכה לעדנה. שעה שהיא מודעת לקשר המיוחד הנרקם בינה לבין הדוד, הכול מתנהל כשורה. הכשל קשור לאובדן התודעה. כאשר היפה בנשים אינה מודעת לעצמה, היא מוצאת עצמה יוצאת בעקבות גוויותיה.

בדומה לימים ההם גם בעת הזאת אין הנערה מכירה ביופייה, אין האריה מודע לשליחותו. שלא כמו בימים הרעים ההם, ימי סוף וחורבן, אנו נמצאים בימי ראשית הגאולה. מצויים עִמנו רבים רבים היודעים היטב מה ערכו של העם הזה, רבים שטעמו בבית המדרש טעמה של תורה, ניחוח של עוצמה יהודית. חייבים להציב מחדש מראה מול פניה של הנערה על מנת שתחזה ביופייה. דרושים בדחיפות אנשי אמונה ורוח שיידעו לשאוג באוזניו של מלך החיות: אריה אתה!