האהבה לארץ של סַנְדְרָה ממודיעין

כמיהתה של עולה מצרפת להינות מטובה של ארץ - ישראל.

הסופר הרב יוסף אליהו , ט"ז באב תשס"ח

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

שעת-ערב מאוחרת. בית החולים "שערי צדק", קומה 9. זוהי הקומה השמחה.


התקרבתי, והנה אשתי מקשיבה קשב-רב ליולדת הטרייה. היא הייתה נרגשת לאחר הלידה הראשונה שלה בארץ הקודש, והייתה חייבת להתחלק עם מישהי בתחושות הנעלות שפיעמו בה
אני מזדמן לדלפק-הקבלה ליולדות כדי ללוות את אשתי לאחר משמרת ערב. מולה יושבה אישה לבושה בחלוק-יולדת וכיסוי ראש. סברתי שכפי שקורה לעיתים, רעייתי נותנת איזו שיחת-חיזוק ליולדת שזקוקה.

התקרבתי, והנה אשתי מקשיבה קשב-רב ליולדת הטרייה. היא הייתה נרגשת לאחר הלידה הראשונה שלה בארץ הקודש, והייתה חייבת להתחלק עם מישהי בתחושות הנעלות שפיעמו בה. רגש רב עלה מכל מילה שלה שטבלה במבטא צרפתי חינני.

ישבתי באחת הכורסאות בצד והקשבתי: "...את מבינה? בשבילי ובשביל בעלי לחיות פה זה ממש חלום. אתם לא מרגישים את זה, אני יודעת. עוד כשהיינו בפריז קנינו דירה במודיעין. זה היה בשבילנו יום גדול לקנות דירה בארץ ישראל. עלינו עם ארבעה ילדים, ובהתחלה הפרנסה הייתה בסדר. בעלי היה נוסע לצרפת וממשיך בעבודה שלו. הוא היה נוסע ביום ראשון בלילה וחוזר בכל יום חמישי, ואני כשהייתי מורה בצרפת למדתי באולפן כדי לדעת עברית.

ופתאום, אחרי שנה, זה היה יומיים לפני סוכות האחרון. בעלי היה בונה את הסוכה והטלפון מצלצל מהעבודה בצרפת: "אתה עובד טוב, ואנחנו לא יכולים יותר שאתה לא נמצא פה כל הזמן. יש שתי ברירות או שאתה חוזר לצרפת ואנחנו מכפילים לך את המשכורת, ואם לא תוך שלושה חודשים אתה מפוטר.


אני עמדתי בצד והידיים שלי היו רועדות קצת: מה הוא יענה להם? אבל הוא לא חשב הרבה ואמר בלי להתרגש: "גם אם תתנו לי 15 אלף יוּרוֹ בחודש אני לא חוזר לעולם לגור בצרפת. פשוט אין מה לדבר על זה"
אני עמדתי בצד והידיים שלי היו רועדות קצת: מה הוא יענה להם? אבל הוא לא חשב הרבה ואמר בלי להתרגש: "גם אם תתנו לי 15 אלף יוּרוֹ בחודש אני לא חוזר לעולם לגור בצרפת. פשוט אין מה לדבר על זה".

עלו לי דמעות בעיניים... הייתי כל כך גאה שזה בעלי. הייתי חייבת לספר למישהו על המתח החדש שנהיה, וסיפרתי את זה לאמא שלי בטלפון. היא אמרה מיד: "סאנדרוֹ, את צריכה לשמוע לאמא שלך! איך תחיי עם חמישה ילדים ובלי פרנסה? את חוזרת מיד לצרפת!".

אני מאוד אוהבת ומכבדת את אמא שלי, וגם היא אמרה דבר נכון. היא דאגה לי. אמרתי לה בשיא הרכות: "אבל מָאמוֹ אני לא יכולה עכשיו... תביני, אני בהריון ואני חייבת ללדת את הילד הזה בארץ ישראל. זה ילד של ארץ הקודש מאמו, בבקשה".

את בטח לא מבינה מה אני מתרגשת... את יודעת שהאנשים פה בישראל, אפילו הדיבור שלהם שונה מהאנשים בצרפת? כאן, יש משהו כזה חזק וברור בדיבור של האנשים, כאילו שהם יודעים בדיוק מה הם רוצים...

אני מתעוררת לפעמים מוקדם בבוקר ורואה דבר שלא ראיתי אף פעם בחוץ לארץ: יש פה אור מיוחד במינו. כן, כן... לפני הזריחה יש אור תכלת בהיר ואחר כך כמו ורוד, עדין כזה. האור כאן יותר ברור, יותר חזק. בימים הראשונים זה עשה לנו כאב בעיניים עד שהתרגלנו. בצרפת האור הוא תמיד כמו ערפל שמאירים אותו עם חשמל. הכל שם הרבה יותר חלש.

לפני שבוע קראתי לבעלי בלילה: "דוד, תראה איזה ירח. כזה שלם וגדול, כזה כתום!". אני לא ראיתי אף פעם בצרפת ירח עם צבע כזה חי וברור.


והאוכל? אין בכלל מה להשוות. בחודשים הראשונים, אני והילדים אכלנו כל הזמן עגבניות. באמת, בלי הפסקה. הם היו כאלה טעימות. בצרפת, יש לזה טעם של כזה פלסטיק שלא לדבר על הכשרות
והאוכל? אין בכלל מה להשוות. בחודשים הראשונים, אני והילדים אכלנו כל הזמן עגבניות. באמת, בלי הפסקה. הם היו כאלה טעימות. בצרפת, יש לזה טעם של כזה פלסטיק שלא לדבר על הכשרות: שם הייתי צריכה לנסוע רחוק ולקנות כמה שיותר בשר כשר, כי מי יודע מתי עוד פעם יהיה? לקח לי זמן להשתחרר מהפחד הזה. כאן בארץ בהתחלה... כשהייתי רואה בשר כשר ב"סוּפר" הייתי ממלאה את העגלה.

כן, אני יודעת אנשים אומרים לי שאני יותר מדי רגשנית על ארץ ישראל, אבל באמת שלא. זה לא רק נדמה לי, זה באמת ככה. בקיצור, פחדתי שאני אצטרך לעזוב את הארץ בגלל הפרנסה ועבדתי בכל עבודה שמצאתי: התחלתי לתקן בגדים, לתפור רוכסנים, לקצר מכנסיים... הצעתי את עצמי ללמד כל מה שרק יכולתי לחשוב עליו.

שלושה החודשים עברו ובסוף הם באמת פיטרו את בעלי. זה באמת לא היה פשוט... יום אחד הלכתי להטביל כלים חדשים במקווה. התפללתי עם כל הכוונה לבורא עולם, שימצא לנו פרנסה כדי שנוכל להישאר בארץ שלו. איך שגמרתי להטביל, ראיתי לידי מודעה ללימוד תפירה של "מכון יעל". התקשרתי, והם אמרו לי שיש להם סניף במודיעין... תראי מה זה! למדתי שני קורסים אצל אישה מקסימה בשם טל (היום אנחנו חברות), וכיום אני תופרת חצאיות. אני תופרת את החצאיות קודם כל לבנות שלי שיהיה צנוע ויפה, ואחרים שומעים מפה-לאוזן ובאים...

ברוך-ה' ששלח פרנסה גם לבעלי: אחרי שלושה חודשים בלי עבודה הוא חיפש באינטרנט, ופתאום ראה שחברת "מנורה" בדיוק מחפשים אדם עם המומחיות שלו במחשבים. הוא עובד שם כמה חודשים. זה אומנם שכר התחלתי ורחוק ממה שהרוויח בצרפת, אבל העתיד עוד לפנינו. ברוך ה' שכעת יש לו זמן ללכת בערבים לשיעורי תורה.


הנה ממש לפני שבוע התחלתי לעבוד בחנות תכשיטים בקניון של מודיעין, חנות "תרשיש". הם חיפשו מישהו שיודע שפות, ואני יודעת צרפתית, ספרדית ואנגלית. זה לא מאת ה'?
קראתי בצרפתית את הספר "גן האמונה" של הרב שלום ארוש, ונכנס לי ללב מה שהוא כתב שם: שמה שה' החליט שנקבל בפרנסה זה יגיע אלינו. לא משנה באיזה ארץ, באיזה עבודה, ולא משנה כמה פרסומת תעשה למה שאתה מוכר. הנה ממש לפני שבוע התחלתי לעבוד בחנות תכשיטים בקניון של מודיעין, חנות "תרשיש". הם חיפשו מישהו שיודע שפות, ואני יודעת צרפתית, ספרדית ואנגלית. זה לא מאת ה'?

יש לי אמונה חזקה מאוד שיהיה טוב. כל בוקר אני מתפללת עם לב פתוח שה' ייתן לנו את הכי טוב שהוא רוצה...".

***

"אמר רבא: אחד מבני חו"ל שעולה לארץ ישראל שווה כשנַים מבני ארץ ישראל" (כתובות עה.).

"באיזו שעה עמדו בנות צלפחד לפני משה, ודרשו נחלה בארץ ישראל? - בשעה שחטאו ישראל במרגלים ואמרו "נִתנה ראש ונשובה מצרימה"! אמר להן משה: והלא כל ישראל מבקשין לחזור למצרים, ואתן מבקשות נחלה בארץ!? אמרו: יודעות אנו שסוף כל ישראל להחזיק בארץ"! (ספרי זוטא, כז).