מחלת הממלכתיות הקיצונית

הזמנת הכהן מצביעה על תפיסת עולם מעוותת וחולנית.

נדיה מטר , כ"א באב תשס"ח

נדיה מטר ויהודית קצובר
נדיה מטר ויהודית קצובר
חזקי ברוך

האנשים המתנגדים לחרם על גרשון הכהן וחושבים שהיה צריך לתת לו לדבר בכינוס בכפר עציון תחת הכותרת "בעקבות דוד המלך" מגבים את דעתם בטענה שלגרשון הכהן יש זכויות רבות, עבר מפואר בצבא, רב אחד אף טוען שהכהן "אף מנע שפיכות דמים בעת הגירוש" ולאחר המעשה אף הודה (לא בפומבי אלא באופן פרטי, בפני משפחה שכולה אחת) שהשתתף בפשע.  אחרים גם אומרים שהכהן פשוט מייצג "דעה שונה" ומה הבעיה לשמוע דעות שונות?


אם כך, ברצוני להציע שנזמין את האנס הסדרתי, בני סלע, להיות נואם ראשי בכינוס "בניין שלם" בבנייני האומה תחת הכותרת: "יחסים בחיי המשפחה". למה לא. הרי בטוחני שיש לאנס בני סלע גם זכויות
אם כך, ברצוני להציע שנזמין את האנס הסדרתי, בני סלע, להיות נואם ראשי בכינוס "בניין שלם" בבנייני האומה תחת הכותרת: "יחסים בחיי המשפחה". למה לא. הרי  בטוחני שיש לאנס בני סלע גם זכויות. בטוחני שהוא אוהב את הוריו, ואף מקיים את מצוות כבד את אביך ואת אמך. הוא גם בטח עזר לאיזה עיוור לעבור את הכביש, אולי הוא אף עשה מילואים ובכך תרם לביטחון המדינה.

בעת ביצוע זממו הוא מחה דמעה בתור הזדהות עם הקורבן שלו, וחשוב מכל הוא מנע שפיכות דמים.
הרי הוא רק אנס, הוא לא רצח. וכשאנס הוא אנס בעדינות, כך הוא מבטיח. אחרי כל אונס הוא אף הודה בפני חבר שהוא היה שותף לפשע, עד לאונס הבא... והעיקר, הוא סתם מייצג דעה שונה אז למה שלא נשמע אותו?

נשמע לכם רעיון הזוי, מוגזם, קיצוני, ציני מדי? למה בעצם?

יגידו "אל תגזימי. הרי בני סלע באמת פושע, איך את משווה בכלל בין הכהן לבני סלע?". וכאן לעניות דעתי טמונה חלק ניכר של הבעיה: מארגני פסטיבל התנ"ך שהזמינו את גרשון הכהן באמת ובתמים אינם מבינים מה הבעיה עם הזמנתו, וזאת משום שהם אינם מתייחסים לאל מה שקרה בקיץ 2005 בגוש קטיף ובצפון השומרון כאל פשע. וברגע שבעיניהם הגירוש אינו פשע, אז מה הבעיה עם הזמנת הכהן.

כ
אז למה כשהדבר נעשה כאן בארץ אין זעזוע? בטח לא בחוגי השמאל, ומתברר שגם אצלנו כמו אצל מנהל בי"ס שדה גוש עציון, ירון רוזנטל, ומנהל מתנ"ס גוש עציון, אליעז כהן, הדבר לא נחרט בלב כפשע?
לומר כל הבעיה בפרשת "גרשון הכהן ופסטיבל התנ"ך" היא עצם הזמנתו של הכהן, הזמנה שמצביעה על תפיסת עולם מעוותת וחולנית מבחינה קלינית אצל חלק של האנשים במחנה שלנו. חייבים לנסות להבין איך קורה שאצל חלק ניכר בציבור שלנו גירוש 2005 אינו נתפס כפשע? הרי אין ספק שאם הדבר היה קורה בצרפת, וממשלת צרפת הייתה מגרשת בכוח 10,000 יהודים מעיר הבירה פאריס ומוסרת את בתי הכנסת למוסלמים להפכם למסגדים, כל מארגני פסטיבל התנ"ך יחד עם רוב עם ישראל היו מאוחדים בדעה שמדובר בפשע אנטישמי ושיש לצאת בהחרמות ובמאבק עיקש נגד אותם אירופאים.

אז למה כשהדבר נעשה כאן בארץ אין זעזוע? בטח לא בחוגי השמאל, ומתברר שגם אצלנו כמו אצל מנהל בי"ס שדה גוש עציון, ירון רוזנטל, ומנהל מתנ"ס גוש עציון, אליעז כהן, הדבר לא נחרט בלב כפשע? האם התשובה היא שבגלל שהדבר נעשה על ידי יהודים, אז זה בסדר? כלומר אותו מעשה אם הוא נעשה על ידי גויים הוא נחשב כפשע, אבל אם הוא נעשה על ידי יהודים, בתוך "המשפחה", אז זה בסדר?

יש שמסבירים את התופעה כסינדרום האישה המוכה המנסה לרצות את בעלה המכה על ידי כך שהיא מחבקת אותו עוד יותר, כלומר: הדתי המחמד מפחד מהשמאל השולט ולכן מנסה לרצות אותו אפילו במחיר של רמיסת אחיו במחנה. אחרים מסבירים את זה כ"סינדרום סטוקהולם". תסמונת סטוקהולם היא תופעה בה אדם המוחזק בכפייה בידי אנשים זרים, מפתח אמפתיה והזדהות נפשית עם האידיאולוגיה והמעשים של האנשים המחזיקים בו. תסמונת זו נובעת מהרצון להזדהות עם החזק והשולט. אפשר גם להגיד שהזמנת יוסי שריד וגרשון הכהן מזכירה לנו את הגישה הנוצרית של הגשת הלחי השנייה למי שיורק עליך ומנסה לרמוס אותך. כל התיאורים האלו דומים ונכונים, אבל הם אינם נוגעים בשאלה "למה". איך זה קרה? מאין זה נובע?


לעניות דעתי התשובה לשאלה היא שהחינוך הממלכתי-דתי קלקל רבים וטובים בינינו, ביניהם גם רבנים ואישי ציבור. החינוך הממלכתי-דתי דוגל באידיאולוגיה ש"הממלכה או המדינה מעל הכל"
הרי הבעיה היא לא רק הזמנת הכהן לפסטיבל התנ"ך. הבעיה היא כל ההתנהגות של חלק במחנה שלנו לפני, בעת ולאחר הגירוש: הריקודים עם המגרשים, שיתוף הפעולה וההתרפסות של אישי ציבור ורבנים מסוימים עם כוחות הגירוש, אלימות מילולית ופיזית של אותם מתרפסים לשמאל דווקא נגד כתומים אקטיביסטים יותר. הצורך הפאטתי למצוא חן בעיני השמאל. אף מגזר אחר לא היה מתנהג כך לאור איום גירוש וחורבן כל מפעל החיים שלהם: לא החרדים, לא הקיבוצניקים החילונים. ובטח לא הדרוזים. אז למה, למה המגזר שלנו התנהג בצורה כה א-נורמאלית זו? בשאלה זו טמונה שורש הבעיה וגם שורש הפתרון.

לעניות דעתי התשובה לשאלה היא שהחינוך הממלכתי-דתי קלקל רבים וטובים בינינו, ביניהם גם רבנים ואישי ציבור. החינוך הממלכתי-דתי דוגל באידיאולוגיה ש"הממלכה או המדינה מעל הכל". רבים מתחו את האידיאולוגיה הזו לכזו קיצוניות שלדעתם הממשלה, כשליחה של המדינה, יכולה לעשות מה שבא לה, אפילו פשעים נגד העם היהודי בארצו. גישה ממלכתית-קיצונית זו הביאה לריקודים עם המגרשים. גישה זו גרמה למועצת יש"ע לא להיאבק להצלת גוש קטיף, אלא רק למחות כי אסור לנצח את המדינה. גישה זו אינה רואה בגירוש פשע, ולכן אין בעיה להזמין את רב המגרשים הכהן להרצות. גישה מעוותת זו קלקלה רבים בתוכנו ודחפה חובשי כיפה רבים לבצע את החילול השם הכי נורא, מסירת חבלי מולדת לאויב וגירוש יהודים מאדמתם על ידי יהודים.

למזלנו, לא כולם נפלו קורבן לאינדוקטרינציה המסוכנת והקיצונית הזו הגורמת לקורבנות להפוך לרובוטים צייתנים לכל פקודה, ולא חשוב אם הפקודה מוסרית או לא. יותר ויותר אנשים במחנה שלנו מתפכחים ומבינים את הסכנה הטמונה בציות עיוור למדינה. אלו האנשים שיוודעו שבעזרת ה' לא יתבצע כאן עוד גירוש ועוד חורבן.

א
מה שהממלכתיים הקיצוניים אינם מבינים הוא שדווקא סירוב לפקודת הגירוש הייתה מקדשת את ייעודו של צה"ל, ומרי אזרחי המוני למניעת פשע הגירוש היה מקדש את ייעודה של מדינת ישראל בארץ ישראל
נשים שמבינים שהמדינה היא לא יעד בפני עצמו, אלא המדינה הוא כלי למטרה מסוימת: החזרת עם ישראל לארץ ישראל, החלת הריבונות היהודית על כל ארץ ישראל כשבעזרת ה' יבוא יום ונוכל גם להקים כאן מלכות ישראל. כנ"ל לגבי הצבא: צה"ל הוקם לשמור על עם ישראל בארץ ישראל, ולהילחם באויבי ישראל. אם יש אנשים שהשתלטו על המדינה ועל צה"ל ומשנים לגמרי את ייעודם, אזי  אין קידוש השם יותר גדול מאשר להתנגד להם.

מה שהממלכתיים הקיצוניים אינם מבינים הוא שדווקא סירוב לפקודת הגירוש הייתה מקדשת את ייעודו של צה"ל, ומרי אזרחי המוני למניעת פשע הגירוש היה מקדש את ייעודה של מדינת ישראל בארץ ישראל.

נכשלנו בגוש קטיף ובצפון השומרון בקיץ 2005, מאז אנו עובדים על תיקון הבעיה לקראת המאבקים על יהודה ושומרון. מבול קריאות ההתנגדות להופעת גרשון הכהן בכינוס "בעקבות דוד המלך" מראה שיש ברוך ה' ציבור ענק בריא בנפשו שהפנים את מסקנות גירוש 2005, ויאבק הפעם באמת להצלת ארץ ישראל. בטוחני שדוד המלך שנאבק כל חייו לכיבוש ארץ ישראל ובנייתה מודה לכל אותם פעילים שמנעו חילול השם גדול בכפר עציון.