הרוחות רוגשות גועשות בימים אלה למקרא מודעות בעיתונות על הזמנתם של אישים שונים אשר יד ורגל הייתה להם בחורבן יישובי גוש קטיף, ו"יקירי ירושלים", כך אליבא דהפרסומים, מוכנים להיסב עימם ביחד. מטבע הדברים, להצדקת התופעה, מופרחות באוויר האמרות והסיסמאות אודות "אהבת חינם", "מחילה וסליחה" וכל כיוצא בזה.



עלה האדמו"ר מגור לחלות את פניו של הרב הראשי הגראי"ה קוק זצ"ל, מה שגרר מחאות מצד "הקנאים" בקרתא דשופרייא אשר ייחסו לרבי מגור "נטייה לציונות" ואף לא בחלו לצאת ב"פאשקוויל" נבזי נגדו

ואני הצעיר נזכר בהכרח במה שסיפרו לנו זקני הדור הקודם אודות אירוע שהתרחש לפני קרוב ל-80 שנה: היה זה בשנת תרפ"ז. האדמו"ר מגור זצ"ל, בעל ה"אמרי אמת", הגיע מפולין לביקור בארצנו הקדושה. עלה האדמו"ר מגור לחלות את פניו של הרב הראשי הגראי"ה קוק זצ"ל, מה שגרר מחאות מצד "הקנאים" בקרתא דשופרייא אשר ייחסו לרבי מגור "נטייה לציונות" ואף לא בחלו לצאת ב"פאשקוויל" נבזי נגדו. רבותיהם של אלו "הקנאים" אשר לכשעצמם היו גדולים בתורה ויראה הרגישו שלא בנוח מ"קנאותם" של "תלמידיהם", מיהרו לאכסנייתו של  האדמו"ר מגור במטרה לבקש את סליחתו. אלא שכאן עמד בפתח חדרו של האדמו"ר – בנו הרה"צ רבי שמחה בונים זצ"ל (לימים האדמו"ר מגור בעל "לב שמחה"), ובקנאותו לכבודו של אביו לא אפשר את כניסתם...

ה"אמרי אמת" מגור היה כידוע אדם מאוד סבלן ומעביר על מידותיו, והוא קיים בעצמו את מאמר חז"ל "רב שמחל על כבודו כבודו מחול", העיר לבנו: "והלא שיבחו חז"ל את אלה 'הנעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין... עליהן הכתוב אומר: 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'?".

ברם, הבן רבי שמחה בונים זצ"ל שסבור היה שאין לעבור לסדר היום, הסביר והטעים: "הנעלבין ואינן עולבין עליהן הכתוב אומר..". כלומר, אותם משבחים על ההבלגה שלהם. ברם, "ואוהביו", ידידי אמת שלהם, "כצאת השמש בגבורתו!" צריכים הם לצאת חוצץ לכבודם, בעוצמה של ו"כצאת השמש בגבורתו"...



מה שברור שאנחנו, כלל ישראל, הנמנים על "ואוהביו" אוהבי פליטי גוש קטיף, אוהבי ארץ ישראל, אנו צריכים לנהוג באופן של "כצאת השמש בגבורתו"

נתחייך ה"אמרי אמת" ושתק, כמבין אל סערת ליבו של בנו (השורות האחרונות מתוך הספר "אור זרוע לצדיק").

אינני יודע אם מגורשי גוש קטיף מוכנים למחול למגרשיהם ואף לישב עימם במסיבה אחת, לא בדקתי. אולי ושמא יש מתוכם חסידי עליון המוחלים באופן פלאי ועל אנושי על עלבונם ונבזותם ועל מה שעוללו להם אותם אנשי אגרוף. מה שברור שאנחנו, כלל ישראל, הנמנים על "ואוהביו" אוהבי פליטי גוש קטיף, אוהבי ארץ ישראל, אנו  צריכים לנהוג באופן של "כצאת השמש בגבורתו".

* * *

ומעניין לעניין באותו עניין מקום עימי לומר את אשר בלב רבים מאיתנו נוכח כל מיני הטפות מוסר צדקניות אשר עניינם להציק למצפוננו ולדבר על ליבנו לסלוח להני אינשי דלא מעלי:  רבנו הגדול "בעל התניא" בשולחן ערוך שלו בסימן העוסק במחילת איש לרעהו בערב יום הכיפורים קובע אומנם ש"והמוחל לא יהיה אכזרי מלמחול", ברם במה דברים אמורים? שהמזיק קודם כלל מבקש מחילה. וגם כאשר הוא מכיר בפשעיו כלפי חברו ואותו מזיק מבקש מחילה, עדיין לא מוכרח שהפגוע יוותר, יחצין-יראה שהוא מוחל. וכפי שפוסק ה"שולחן ערוך הרב" בהמשך דבריו: "אלא אם כן הוא מתכוון לטובת המבקש מחילה כדי שייכנע ליבו הערל או שחושש שלא יבוא לו לעצמו איזה רעה על ידי שימחול לו, דאז אינו צריך למחול לו, דחייו קודמין לחיי חברו".



רבנו הגדול "בעל התניא" בשולחן ערוך שלו בסימן העוסק במחילת איש לרעהו בערב יום הכיפורים קובע אומנם ש"והמוחל לא יהיה אכזרי מלמחול", ברם במה דברים אמורים? שהמזיק קודם כלל מבקש מחילה

ושלוש שאלות מתבקשות בשולי הדברים הנ"ל:

1. האם פושעי הגירוש הביעו כלל חרטה אמיתית וביקשו מחילה?

2. האם בהזמנתם להשתתף באירועים אצלנו נגרום ש"ייכנע ליבם הערל" או שמא ההיפך?

3. האם לא "תבוא עלינו רעה", חלילה, כתוצאה מכך? ולהזכירנו שעדיין שולחיהם של אלה (אם לא הם בעצמם) זוממים לגרשנו מיהודה ושומרון ורמת הגולן, והלגיטימציה שאנו נותנים להם כעת אך תשרת את מטרותיהם.