צווי ההרחקה של מדינת ישראל מזכויות אזרחיה

המדינה לא מוכנה למזער את הפגיעה בזכויות היסוד.

נחי אייל , כ"ו באב תשס"ח

נחי אייל
נחי אייל
צילום: יח"צ

שוב התבשרנו כי אלוף פיקוד המרכז חתם על צווי הרחקה לשלושה מתושבי השומרון שיורחקו מבתיהם לתקופה של שלושה חודשים. הרחקה היא מילה "נקייה", ומשמעותה האמיתית היא ניתוק התושב ומשפחתו מביתם, מקהילתם, וממקורות פרנסתם. המורחק ייאלץ לגור אצל בני משפחה או חברים. הוא לא יוכל לעבוד במקום עבודתו הקבוע, ילדיו לא יוכלו ללמוד בבית הספר או בגן הילדים. הוצאות הכלכלה במקום החדש, כמו: שכר דירה, הוצאות רכב וכיוצא בזה יגדלו, וכל זאת מכיוון שהמדינה החליטה לפגוע פגיעה ממשית בחירותו של אבי המשפחה.


הרחקה היא מילה "נקייה", ומשמעותה האמיתית היא ניתוק התושב ומשפחתו מביתם, מקהילתם, וממקורות פרנסתם. המורחק ייאלץ לגור אצל בני משפחה או חברים
כן, צו ההרחקה הוא צו הרחקה של מדינת ישראל משמירה על זכויות היסוד של אזרחיה.

כידוע, חוקי היסוד במדינת ישראל מקבלים מעמד-על ואין לחוקק חוק או לתקן תקנה שעומדים בניגוד אליהם. בעתירת המועצה האזורית חוף עזה שהוגשה על ידי הפורום המשפטי על רקע אישור חוק ה"התנתקות", קבע בג"ץ בבירור כי חוקי היסוד חלים גם על אזרחי יהודה ושומרון. למרות הקביעה, צווי ההרחקה שניתנו לשלושת התושבים פוגעים פגיעה קיצונית בחוק יסוד, כבוד האדם וחירותו.

המדינה מוכנה לעשות שמיניות באוויר כדי להגן על זכותם של האנרכיסטים בבילעין ובנעלין להפגין נגד גדר ההפרדה, אבל לא מוכנה למזער את הפגיעה בזכויות היסוד של תושבי יו"ש היהודים. אני לא נכנס לשאלה מה עשו התושבים שמגיע להם להיות מורחקים מבתיהם וממרכז חייהם לשלושה חודשים לפחות, אבל הדבר ברור: פגיעה בזכויות היסוד יש כאן. הלא אם מדובר בעבריינים, תתכבד המדינה ותגיש כתבי אישום לבית המשפט. ואם לאו, מדוע מרשה לעצמה המדינה לפגוע בזכויות האזרח הבסיסיות?  האם מדובר בצו עוקף חוק?

האצבע הקלה על ההדק של האלוף אינה עומדת בדרישות החוק. בעתירות שהגיש הפורום המשפטי למען א"י לפני כשנה ולפני כשנתיים התייחסנו לפגיעה בזכויות המורחקים. סעיף 5 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו מגן על החירות האישית מפני פגיעה במאסר, במעצר, בהסגרה או בדרך אחרת. צווי ההרחקה הם פגיעה בחירות בדרך אחרת. גם סעיף 11 לחוק היסוד מופר בהוצאת צווי ההרחקה. הסעיף מחייב כל רשות מרשויות השלטון, ובכללן גם המפקד הצבאי, לכבד את זכויות האזרחים מכוח חוק היסוד. גם "פסקת ההגבלה" המפורסמת בחוקי היסוד מכירה בכך שהזכות לחירות אינה מוחלטת, וניתן להגביל את הזכות אם הדבר נעשה בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל. הוא נועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש. האם צווי ההגבלה שניתנו לאחרונה, ואלה שקדמו להם, אכן ניתנו במידה שאינה עולה על הנדרש?


יש הבחנה בין צווי הרחקה שניתנים על ידי המפקד הצבאי הראשי לבין מעצרים מנהליים על פי הוראת שר הביטחון. הפגיעה שנגרמת לאדם בצווי הרחקה היא גדולה, מכיוון שלאדם כמעט ולא ניתנות אפשרויות ערעור
יש הבחנה בין צווי הרחקה שניתנים על ידי המפקד הצבאי הראשי לבין מעצרים מנהליים על פי הוראת שר הביטחון. הפגיעה שנגרמת לאדם בצווי הרחקה היא גדולה, מכיוון שלאדם כמעט ולא ניתנות אפשרויות ערעור: הוועדה הצבאית שדנה בערעורים עושה זאת רק אחת לחצי שנה ולא ניתנת למערער זכות לחקור את הצד השני, לעומת זאת במעצר מנהלי שעליו חותם שר הביטחון יש "מרחב תמרון" גדול יותר לאדם שהצו הוצא נגדו: האישור הסופי ניתן על ידי שופט בית משפט מחוזי תוך 48 שעות מהוצאת הצו, לאחר האישור הצו מובא לאישור חוזר כל שלושה חודשים ולמערער ניתנת הזכות לחקור חקירה נגדית את מגישי החומר נגדו, ובג"ץ יושב כערכאת ערעור בסופו של התהליך.

כאשר יש שתי דרכים שונות להשיג אותה מטרה, הרי שחוק היסוד מחייב את המדינה לבחור בדרך המפחיתה את הפגיעה באדם. וטוב תעשה המדינה אם תבחן בחינה מדוקדקת האם מראש ראוי להוציא צווי הגבלה מחמירים כאלה נגד אזרחיה, ולשלול מהם באופן כה קיצוני את זכויות היסוד הבסיסיות שלהם. הצווים הללו הם אות קלון על המערכת הצבאית. בסתר ליבם של מפקדיה גם הם יודעים זאת, אך הם מבקשים ללכת בדרך הקלה על חשבון מי שהם אינם מחשיבים כזכאים לזכויות האדם הבסיסיות.