מסקנות מהנופש

מסקנות ונקודות סיכום מן החופשה האחרונה שכדאי לשמור

הסופר הרב יוסף אליהו , א' באלול תשס"ח

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

לתת עצות לפני החופש כשכולנו אורזים וחולמים על המים הצלולים... לא נראה יעיל, אז אולי מספר מסקנות ונקודות סיכום מן החופשה האחרונה שכדאי לשמור ולעיין בהן, כשנבוא לתכנן את החופשה הבאה:


מחקרים מצביעים באופן ברור על פער גדול בין המושג "נופש" בתודעת הגבר לבין מה שהאישה מבינה ב"נופש". כשהיא שומעת "נופש" יש לכך פירוש מרכזי אחד בתודעתה: בעלי יהיה איתי
א.
מחקרים מצביעים באופן ברור על פער גדול בין המושג "נופש" בתודעת הגבר לבין מה שהאישה מבינה ב"נופש". כשהיא שומעת "נופש" יש לכך פירוש מרכזי אחד בתודעתה: בעלי יהיה איתי. לא בעבודה, לא בשמחות, לא ב"דף יומי", וגם לא אצל אימא שלו. כאן אנו מנותקים מן העולם כמו אדם הראשון וחוה בגן-עדן, והוא יהיה רק שלי.

לעומתה, מפעילה המילה נופש אצל הגבר את זיכרונות היַּלדות והנערוּת: טיול ג'יפים מרתק, חסָקה, וכניסה לדוד שלו במושב מרוחק. כעת יש לו פנאי ויכולת להוכיח את כוחו לעיני הילדים המתבגרים שחושבים שאבד על הכלח...

במו-עינינו ראינו לפני מספר שנים מחזה מדהים ב"כינר" שמחזק את המחקרים:

זוג בא לנפוש ללא הילדים והשתכן בחדר צמוד. ב-3:00 בצהריים אנו באים לנוח ושומעים קול בכי בחדר הסמוך. הבכי לא פסק זמן רב וכלל משפטים שנאמרו במרירות רבה. בערב, אחרי "מעריב", סיפר לי הבעל את הסיפור שכנראה רבץ על ליבו:

הוא קבע עם אשתו ב-1:30 בחדר-האוכל. ככתוב ב"חוק דתיים-שלובים", פגש בדרך לאוכל ידיד מהסניף ואחר כך עוד חבר מהישיבה שלא ראה זמן רב, וכך הגיע לחדר-האוכל ב-1:50. אשתו לא הייתה שם. הוא חייג לחדר, אבל אין תשובה. בינתיים הוא שוחח עם זוג ידידים שכבר אכלו, וכל עת השיחה עימם התבונן לעבר הכניסה לראות אם אשתו נכנסת. ב-2:15 הוא חייג שוב לחדר, אין תשובה. ב-2:30 הוא כבר חש רעב והחליט להסתכן ולראות שמא היא נרדמה בחדר, דבר שחשש לעשות כל הזמן שמא היא תגיע מכיוון אחר ותקפיד שהוא לא נמצא.

הוא נכנס לחדר והיא על המיטה. פניה עמוק בכר, בוכה בכי-תמרורים.


כשאתם אוכלים בחוץ, זו ההזדמנות השנתית להחמיא לאישה על האוכל שלה, דבר שמשום מה איננו מצליחים בימים כתיקונם: "האוכל הזה טעים, אבל רק מעורר געגועים לאוכל שלך..." וחיוך רב-משמעות על פניך
"מה קרה?", שאל בבהלה. מי יודע מי פגע בה...
"מה קרה אתה שואל?!", זעקה בקול חנוק, "אני צריכה לשבת ליד שולחן לבד ולחכות לך, כשכולם אוכלים יחד!?".
הוא התחיל להבין: "תראי, אני מצטער, בסך הכל איחרתי 20 דקות כי פגשתי את...".
"...כי פגשת את", שיסעה אותו. "ומתי סוף סוף תפגוש אותי, את אשתך. תמיד אני אחרונה בתור. גם כאן, גם כשאין איתנו אף אחד...".

הבעל אמר לי שאשתו היא בדרך כלל אישה חזקה, אבל נראה לו שכל התסכול השנתי התפרץ החוצה בבכי ובדמעות שאי אפשר היה לעצור בשום טיעון הגיוני.

ב. כשאתם אוכלים בחוץ, זו ההזדמנות השנתית להחמיא לאישה על האוכל שלה, דבר שמשום מה איננו מצליחים בימים כתיקונם: "האוכל הזה טעים, אבל רק מעורר געגועים לאוכל שלך..." וחיוך רב-משמעות על פניך. במקרה של אוכל טעים במיוחד שאפילו האישה החמיאה לו, תהא רשאי להנהן: "כן, טעים, מתקרב קצת לאוכל שלך". מי שנשוי כבר חמש שנים יודע לבטח שלא מומלץ לומר משהו בנוסח: "אולי תשאלי את השֶׁף כאן, איך הוא עושה את זה?".

אגב: ומדוע לא מחמאות גם כעת, בבית? רעיון לחודש אלול.

ג. ועוד בעניין אוכל, משהו הלכתי-לאומי-בטחוני: מדינת היהודים דחקה הצידה את הלכות בישולי-גויים שהטרידו את העם בגלותו. והנה בחמש עשרה השנים האחרונות הבעיה שבה ועולה ואף מקבלת ממדים של נגע: קשה לאכול בחוץ בלי להיכשל במאכלות אסורים. אומנם הבשר הוא בהשגחה מעולה והירק גוש קטיף, אך נוכחותו של הערבי או הפיליפיני במטבח יכולה להפוך את כל אלה למאכלות אסורים לכל הדעות. נכון, זה אסור "רק מדרבנן" שאסרו לאכול תבשיל של גוי, אבל גם בשר-עוף מטוגן בגבינה אסור "רק מדרבנן". הבעיה היא חדשה לחלוטין ואין לה כל מוּדעות, ולכן רענון קצר: לפי ה"בית יוסף" ( הספרדים), מותר לאכול מוצרים כשרים שגוי בישל בתנאי שיהודי השתתף באחד משלבי הבישול בפועל, דהיינו: האש דולקת ויהודי שם את הסיר או התבנית עליה. וגם אם קרה שהגוי הדליק ושם על האש, יוּתר האוכל אם יהודי יערבב את המאכל באמצע תהליך הבישול.


ואוסיף ואשאל: הרי קורה בכל מטבח שהאש כבתה לפתע בגלל רוח או בעקבות ניסיון להנמיך את האש וכדו', מי מוכן להישבע שאחמד הטבח או גריגור הרומני מזעיק יהודי כדי להדליק לו שוב את האש? אני לא
הרמ"א לעומתו הֵקל ביותר: די שיהודי ידליק את האש וילך, והגוי יסיים לבדו את כל הבישול. ולא עוד, אלא שהתיר אפילו שהגוי יעביר אש ממה שהדליק היהודי וידליק בעזרתה אש חדשה (יורה דעה סימן קי"ג). כשחיו יהודים בחו"ל ומשרתים גויים בבתיהם, סמכו בשמחה על ההיתר של הרמ"א. ומובן שכמעט כל הרבנויות בארץ שמתקשות באכיפה נאלצו לסמוך על קולת הרמ"א. אך כדאי לשים לב לפרט מכריע: לפי דעת ה"בית יוסף" חייב יהודי להימצא כל העת "בשטח". המשגיח אינו יכול להדליק בבוקר וללכת לעבודתו, כי הוא חייב להשתתף באחד משלבי הבישול בפועל. לעומת זאת היתרו של הרמ"א גרם בעצם לסילוקו של היהודי מן המטבח. אומנם כל עוד מדובר בביתו של יהודי, הרי שכל המוצרים הם כשרים, בעל הבית מעוניין בשמירה על ההלכה, והמשרת מעוניין לשמור על משרתו... אך במסעדה על אם-הדרך בכביש הבקעה או במפעל באזור-התעשייה ביהוד, בה נשאר הגוי לבדו כל היום משום שאין צורך במשגיח, מה בדיוק מתרחש שם מאחורי הפרגוד?

ואוסיף ואשאל: הרי קורה בכל מטבח שהאש כבתה לפתע בגלל רוח או בעקבות ניסיון להנמיך את האש וכדו', מי מוכן להישבע שאחמד הטבח או גריגור הרומני מזעיק יהודי כדי להדליק לו שוב את האש? אני לא. נמצא שגם לפי הקולות הגורפות ביותר של הרמ"א כל האוכל אסור באכילה.

ולעצם קולות הרמ"א שכבר כתב "ערוך השולחן" שאין לסמוך עליהן, אלא בדיעבד, נביא שיחה שהתנהלה בחודשי חייו האחרונים של הגאון ר' שלמה-זלמן אוירבך זצ"ל בינו לבין רב מארה"ב שבא לשאול בענייני כשרות. הדברים הובאו ב"הליכות שלמה" (חלק ב', עמ' מ"ב), ספר ההלכה המוסמך ביותר שנכתב בידי שני נכדיו המקורבים של הגרש"ז:


מאכלות אסורות מטמטמות ליבו של אדם (יומא לט.). אז מהי הסיבה לריבוי נשואי התערובת במדינה ב-10 השנים האחרונות? ומהי הסיבה שב-15 השנים האחרונות העם גילה פתאום ש"הבלגה היא כוח" ושחובה לתת חשמל למי שמפציץ אותו?
"לאחר שראה שאיני חותר אחר קולא, הסכים לענות לשאלותי. וכה היו דבריו שנאמרו בכאב-לב גדול ובהתרגשות עצומה: 'אומַר לך את שיטתי הכללית בעניין בישולי-עכו"ם בזמננו: בדורנו התרבו נישואי התערובת ר"ל, בפרט בארה"ב, בשיעור שלא היה מעולם בכלל ישראל! וחובה עלינו לחקור, איכה נהייתה הרעה הגדולה הזאת!? אכן כבר גילו חכמינו ז"ל במפורש את שורש הדבר שהגורם לנישואין עם גויים הוא אכילת פיתם ויינם, כמבואר בגמרא (ע"ז לה:) ובשולחן ערוך (קי"ג). והנה, במקום שישמרו בכל עוז על גזרות חז"ל הללו, הורגלו בדורנו לחפש אחר כל מיני קולות שהם ודאי נגד רצון חז"ל. וגברה המכשלה כשחלק ממורי ההוראה בחו"ל הקלו קולות גדולות ביותר [ורמז שוודאי ידוע לי לאיזה קולא כוונתו; ונראה לי שהתכוון לכך שמקילים שיהודי ידליק את נורת החשמל או נורת לייט בתנור...]".

"סוף דבר: לדאבוננו אין אנו נזהרים בנושא זה וראיה ברורה הוא המצב המחריד והטרגדיה הזו של נשואי התערובת שחז"ל הורו בבירור שהגורם לזה הוא בישולי עכו"ם ויין-נסך. ואף שקמו אנשים נכבדים להילחם בנשואי התערובת בפעולות עצומות, עדיין לא נושענו מן הצרה הגדולה הזו. והסיבה, כי בו בזמן שמתאמצים בזה ממשיכים לאחוז בכל אותן קולות שהן ההיפך הגמור מרצון חז"ל. לכן העצה היחידה היא לילך מן הקצה אל הקצה ולהחמיר ככל שניתן. ואף שאנו בני אשכנז יוצאים ביד רמ"א ואיננו זזים מהוראותיו, כדאית היא הצלת ישראל שנדחוק עבורה ונחמיר בכל ענייני בישול-עכו"ם כשיטת ה"בית יוסף"... וסיים הגאון ואמר: 'אשריכם אם תצליחו לקיים העצות הנכונות ברוח כוונתם האמיתית של חז"ל. ואם תמנעו בישול עכו"ם בין היראים לדבר-ה', תצילו בזה את זרע ישראל הרחוקים משמירת התורה מלהיטמע בין הגויים - וגדול יהיה שכרכם מן השמים!".

מאכלות אסורות מטמטמות ליבו של אדם (יומא לט.). אז מהי הסיבה לריבוי נשואי התערובת במדינה ב-10 השנים האחרונות? ומהי הסיבה שב-15 השנים האחרונות העם גילה פתאום ש"הבלגה היא כוח" ושחובה לתת חשמל למי שמפציץ אותו? אולי זהו המשך המפולת הביטחונית? ואולי בגלל ש"ס והמפד"ל? או אולי בגלל שבשנים הללו התרבו העובדים הזרים במדינה המוכנים לעבוד בשכר זעום, והם המבשלים לעם במאות מפעלי-מזון את האוכל הקנוי?

הם לא חייבים רובים וגם לא טרקטורים, עם כף ומצקת הם משפיעים מצוין.