הורה מבוגר

ללכת עם ההורה בקצב שלו, ולא להקדים את המאוחר.

הרב אליקים לבנון , ג' באלול תשס"ח

הרב לבנון
הרב לבנון
הרב לבנון

שאלה: לאחר שנפטרה אמנו, לפני מספר שנים, התחלנו בתורנות ביקורים אצל אבא כדי שלא יישאר לבדו. לפני כמה חודשים עבר אבא להתגורר אצל אחת מאחיותינו, וכל הילדים שכרו עבורו דירה בקרבת מקום. תקופה קצרה הוא גר באותה דירה, אך לפתע החליט שהוא חוזר לביתו הראשון. אנו כבנים ובנות נשואים מתלבטים, האם כדאי להעביר אותו לבית אבות או להמשיך "משחקים" כאלה של היום פה ומחר שם?


יפה שקיבלתם על עצמכם אחריות על כך שאבא לא יישאר לבדו. זו מידה של הכרת טובה כלפי הורים. עם זאת, אנו כבנים ובנות צריכים להכיר את נפש ההורים, ולאור זאת לכלכל את מעשינו
תשובה:
אמרה שגורה בפי העם: אימא אחת יכולה לגדל עשרה ילדים וגם יותר, אבל עשרה ילדים מתקשים לגדל אימא אחת. באמרה זו יש ביקורת וגם קביעת מציאות. הביקורת היא הכיצד כמה משפחות אינן מסוגלות לשאת בנטל של אב או אם מבוגרים, וכי שכחו את הימים בהם גודלו כולם באותו בית? אך יש בכך גם ראייה של המציאות: אכן, להורים פשוט וברור שהם מביאים ילדים לעולם ומטפלים בהם במסירות ובאהבה, אך לילדים הדבר לא מובן מאליו.

ובעניינכם: יפה שקיבלתם על עצמכם אחריות על כך שאבא לא יישאר לבדו. זו מידה של הכרת טובה כלפי הורים. עם זאת, אנו כבנים ובנות צריכים להכיר את נפש ההורים, ולאור זאת לכלכל את מעשינו. יש כאן באמת היפוך הסדר הרגיל שהרי בדרך כלל הורים הם הנדרשים להכיר את נפש ילדיהם, אך מגיע גיל ושלב בחיים בו הילדים הם הצופים כאילו מלמעלה על הוריהם ולאחר ניתוח נכון מקבלים החלטה כיצד לנהוג.

כלל ראשון הוא שלעולם טוב יותר להורה מבוגר להיות קרוב לילדיו מאשר לשהות בבית אבות. כמובן, יש מקרים של חוסר ברירה: כאשר אין לילדים אפשרות לטפל בהורה, אם מחמת מחלת ההורה או חלילה מחלה של הילדים הגורמת להם למגבלה ביכולת הטיפול בהורה, אך כאמור זה מצב של חוסר ברירה. כל זמן שאפשר, ראוי ונכון הוא שהילדים יטרחו ואף ישנו מסדר החיים הרגיל כדי שההורה יהיה בקרב המשפחה.


קבלו עליכם כנתון שאתם הולכים עם ההחלטות של אבא. כמובן, אפשר לדבר עם אבא ולנסות להסביר לו שיש תועלת רבה עבורו במגורים ליד הבת, אבל אם האב לא יקבל את ההסברים אתם מסכימים ביניכם להתנהל לפי דרכו של האב
כלל שני הוא שהילדים צריכים ללכת עם ההורה בקצב שלו, ולא להקדים את המאוחר. הורה מבוגר, בדרך כלל, הגיל ההולך ועולה, גורם להרחבת המוגבלות שלו והגברת הצורך בהישענות על ילדיו. אנו, כבנים ובנות, רואים כבר את העתיד ומעוניינים לתת פתרון אשר יענה הן על צרכי ההווה והן על צרכי העתיד. ולא היא: אנו חייבים להתאזר בסבלנות, ובכל מצב לתת פתרון למצב הנוכחי, למרות שאנו יודעים שבקרוב ישתנה המצב וממילא נצטרך להיערך מחדש. נשוב אם כן למצב אותו תיארתם במשפחתכם: אבא רשאי להחליט לחזור לדירתו הקודמת, בה התגורר עם אשתו המנוחה. ברור שעליכם, הבנים והבנות, זו הכבדה גדולה מפני שקרוב לוודאי שתצטרכו לחזור ולסדר תורנות של נוכחות אצל האב. ומן הסתם, אחרי פרק זמן האב יחליט שהוא רוצה לחזור לגור ליד בִּתו, באותה דירה ששכרתם עבורו.

קבלו עליכם כנתון שאתם הולכים עם ההחלטות של אבא. כמובן, אפשר לדבר עם אבא ולנסות להסביר לו שיש תועלת רבה עבורו במגורים ליד הבת, אבל אם האב לא יקבל את ההסברים אתם מסכימים ביניכם להתנהל לפי דרכו של האב. וכל זמן שיש בכוחכם, שאו בעול ועשו זאת בשמחה כי בכך אתם מקיימים באמת מצוות כיבוד אב. אני מניח שיש לכם גם ילדים בוגרים וגם נכדים לאבא, שתפו גם אותם במידה ובמשקל, בתורנות אצל הסבא, וגם בפניהם הציגו את הדברים בצורה שמחה, כזכות לילדים ולנכדים ללוות אב מבוגר ולא כאין ברירה של: "מה אפשר לעשות, יש לנו אב עקשן ובשל כך אנו סובלים ומשלמים ביוקר", אלא כמצוה המתקיימת בשמחה.

המאמר הוא מתוך עלון "קוממיות".