הענק וגנו

נמשיך ל"הטריד" אחים ברחוב, ולפתוח דלתות ליבנו.

הרב ליאור אנגלמן , ז' באלול תשס"ח

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

לא להטריד זרים

גדלנו על הסיפור הזה בדבר הענק העשיר שבנה לו מגדל שן מוקף בחומה וסירב להרשות לילדים להיכנס אל הגן הסובב את הבית, עד שלבסוף המס ילד אחד את לבבו. הענק נשבר והחומות קרסו.

כששמענו את הסיפור הזה מן ההורים לפני השינה היה נראה כי הסיפור עוסק בבעיה של בודדים, עשירים ומנוכרים שתחת ידם מצוי כל אשר יחפצו, והם רואים באנשים הנמצאים מחוץ לשערי ביתם מטרד שיש להימנע מלהיתקל בו. מסכן הענק המנותק, חשבנו כילדים, אבל הכשל המוסרי שלו היה רחוק מאיתנו כרחוק מזרח ממערב. הלוא אפילו נרצה לברוח מן החברה שמסביב לא נוכל לעשות זאת, בעל כורחנו ניאלץ לבקש חלב מן השכנים בשעות הערב כשהמכולת השכונתית סגורה, בעל כורחנו נזדקק לעזרה... ההזדקקות ההדדית יצרה קשר ומגע, והענק בגנו נראה היה כייצור שונה ומשונה שאינו מצוי אלא באגדה.

בינתיים "התפתח" העולם, ובהתפתחותו הוא מאיים להפוך כל אחד מאיתנו לענק בגן משלו: כבר לא נעים לבקש מן השכן חלב כשהמרכולים פתוחים בשעות שעד לא מכבר היו מיועדות לשינה. כבר אי אפשר לבקש עזרה בחילוץ מכונית תקועה כשכל נהג רוכש מנוי בחברת חילוץ וגרירה. כבר לא חייבים לצאת מן הבית, את הכל ניתן להזמין ולרכוש דרך המחשב הביתי. כבר איננו זקוקים לשכנים וחברים כשאפשר להסתדר לבד. די לנו בביתנו שלנו, ניתן לסגור אותו בבריח ולשכוח מכל הסובב.

מפלט אחרון בפני הניכור הזה שימשו עד לא מזמן הדרכים. "סליחה, אדוני, איך מגיעים ל...?" הייתה שאלה לגיטימית לחלוטין. היכולת לפנות לאדם לא מוכר ולקבל ממנו הכוונה במאור פנים הייתה מובנת מאליה. לאחרונה הוצפו הרחובות במסע פרסום של מערכת ניווט לווייני לרכב: "מעתה לא תצטרך להטריד זרים רחוב", נכתב. את פיסת הקשר האחרונה עם האדם החי הצועד על המדרכה שלצדך תוכל מעתה להמיר בקול ממוחשב שיורה לך 'בעוד מאתיים מטר שמאלה', וישחרר אותך סופית מנוכחותם של אחרים. "לא להטריד זרים"... כמה עלוב, כמה תלוש... כולנו זרים, דבר אין לנו זה עם זה ושתי דקות של הכוונה בדרך מוגדרות כהטרדה.

הענק בביתו, הענק בגנו, ומעתה - הענק במכוניתו. יוכל הענק לסגור חלונות, לפתוח מזגן ולחיות בבועה משלו... והענק הזה, בקלות רבה עלול להיות אני. כל כך לא יהודי, במסווה של התחשבות באחר פשוט להתנתק, הרי גם בסדום לא הטרידו זרים!

כמה געגוע יש לאדם המודרני, לקצת חום ואהבה, לקהילתיות וקשר. הוא מבקש לנפץ את חומות הגן הנעול, לפתוח את שעריו, אבל הוא לא יודע איך ניתן לשוב ולהתייחס אל הסובבים אותו כ"אחים" ולא כ"זרים". געגוע מיוחד יש לבן העם היהודי שמטבעו הפנימי קשור אל אחיו שהרי "כל ישראל ערבין זה לזה", וניתוקו מקשר אמיתי אל בני עמו חונק את נשמתו.  

שלום ברחוב
.
אל תוך חברת השנאה והניכור של שלהי בית המקדש השני שתל רבש"ע נשמה גדולה שתביא מרפא לצרת הדור, איש אשר יבנה את האומה רגע אחרי השבר - רבן יוחנן בן זכאי: "אמרו עליו, על רבן יוחנן בן זכאי, שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפילו נכרי בשוק" (ברכות י"ז, א').

רבן יוחנן בן זכאי, שבהחלט עונה לתואר ענק, ענק רוח, ביטא בכל הנהגותיו את ההיפך הגמור מהלך הרוח של שנאת החינם. מעולם לא הקדימו אדם בשלום. הוא היה כל כך מחובר לבריות, כל כך מעורב בדעת עמם וחפץ בקרבתם, עד שהיה הוא הראשון להקדים להם שלום. הקדמת שלום לכל אדם שאינה באה רק כהקדמה לבקשת טובה או צורך אחר, מהווה אמירה כי כולנו בני אב אחד. הקב"ה ששמו שלום, וכולנו קשורים זה לזה ומעוניינים בקשר. הקדמת שלום אפילו לנוכרי בשוק, לאדם שהינו באמת זר, בן אומה אחרת, כמוה כהכרזת מלחמה גורפת בתחושת הזרות.

רבן יוחנן בן זכאי ראה ברחוב הזדמנות לקשר. חכמים נתנו דעתם גם על ביתו של האדם בהקשר זה: "בהיות האדם בביתו המיוחד לו, מתייחד הוא בחוגו, שוכח הוא את התחברותו לעולם הגדול, שהוא אך חולייה אחת מהשלשלת הגדולה האנושית כולה העומדת במלוא עולם..." (עין אי"ה שבת ב, פרק ח, טו).

בית הוא מקום שבאופן טבעי יוצר מחיצות בין אדם לאדם, בין משפחה למשפחה. אנחנו מבקשים לעצמנו מעט פרטיות, מקום שיהיה שלנו. הבקשה הזו היא חשובה ודרך ההפסקה בשטף החיים והכניסה הביתה ניתנת אפשרות לבנות את התא המשפחתי בצורה טובה וייחודית, ובכל זאת יש בקירות החסונים ובדלת הננעלת סכנה גדולה. הבית עלול להפוך למבצר שאינו נותן דריסת רגל לבא מן החוץ, הוא עלול להפוך את האדם לאדיש לכל המתרחש מחוץ לכותלי ביתו. אשר על כן חייב הבית להיבנות מתוך מגמה לפתחו לרווחה - "יהי ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך" (אבות א', ה').

איננו זרים, איננו בורחים מן החברה, ולעולם נמשיך ל"הטריד" אחים ברחוב ולפתוח בפניהם דלתות ליבנו.