מחזירים בתשובה

מגדולי המחזירים בתשובה הוא הרב ניסים יגן זצ"ל.

הסופר הרב יוסף אליהו , י' באלול תשס"ח

יהדות תפילה
תפילה
צילום: ערוץ 7

שוב הגיע חודש אלול, חודש התשובה.

בשנים האחרונות, ובְמשנה-מרץ מאז ה"התנתקות", הציבור הדתי לאומי חדל להתבייש להחזיר בתשובה. הגרעינים התורניים ודוכני "מעייני הישועה" הולכים בעקבות חסידי חב"ד וברסלב ומבקשים לקיים מצוות, בלי נקיפות-מצפון שמא יש בכך פגיעה "בנפשו היפה" של החילוני. ה"התנתקות" והביזיון הלאומי של הטיפול בגיבורי גוש קטיף הוכיחו ש"הנפש היפה" של החילוני היא מאוד סלקטיבית. אומנם עדיין תשמע: "וכי אנחנו לא צריכים לחזור בתשובה?!", אבל כיום מובן שאין זה סותר את הצורך הדחוף בהחזרת החילונים בתשובה. דחוף, כי יש סיכוי טוב שהם
אומנם עדיין תשמע: "וכי אנחנו לא צריכים לחזור בתשובה?!", אבל כיום מובן שאין זה סותר את הצורך הדחוף בהחזרת החילונים בתשובה. דחוף, כי יש סיכוי טוב שהם בדרך להרוס עוד בתים
בדרך להרוס עוד בתים.

אחד מגדולי המחזירים בתשובה הוא ללא ספק הרב ניסים יגן זצ"ל שנפטר ממחלה לפני כ4- שנים. בימים אלה יצא-לאור ספר משיחותיו הנלהבות בעריכה חכמה: השיחות "נותחו" לערכים לפי א"ב (כדוגמת ה"פלא יועץ"), וכך התקבלו קטעים קצרים, מתובלים במיטב סיפוריו ומשליו של הרב. רק כדי לקבל מושג על סדרי הגודל של תנועת התשובה: בספר שהודפס מיד ב40,000- עותקים, יש 650 עמודים מנוקדים, ומחירו: 20 ₪. הדבר הכי בטוח אצל הרב יגן (אחרי מציאות אלוקים) היה שכל חילוני רוצה רק דבר אחד, לחזור בתשובה. תאהבו או לא, אבל כך הוא עבד וכך מופיע באות ק', בערך "קירוב רחוקים":

"יום אחד ישבתי במשרד כשבחוץ תור ארוך של ממתינים. ביניהם היה ילד בן 12, עדין נפש. לא הבנתי מה מחפש אצלי ילד כזה. הוא נכנס מבוהל: "הרב, אולי אתה יכול לעזור להורים שלי? אבי מחלל שבת, וכעת החליט לעזוב אותנו ולנסוע לגרמניה. אולי תחזיר אותו בתשובה?".

"תגיד לאביך שיבוא לכאן". אמר: "אין סיכוי. אם יֵדע שהלכתי לרב – יהרוג אותי"...

סיפר שהלך בעצמו ונרשם לישיבת פורת יוסף בקטמון - לבד! התמלאתי חמלה עליו, נתתי לו ספרים וסידור במתנה, ועודדתי אותו: "לך לכותל ותתפלל בכל כוחך שאצליח עם אביך, ואני אנסה".

לקחתי את הטלפון של אביו, וצלצלתי: "הלו, מדבר הרב יגן". "מי אתה? מה אתה רוצה?". לא ידעתי מה בדיוק להגיד, אבל משמים נפל בראשי רעיון: "תשמע, אני צריך עוזר כאן בישיבה; אתה מוכן לעבוד אצלי?". "כן, אני מחפש עבודה! יש לי תעודות, אני נגר, מזכיר – יודע הכול". אמרתי: "יופי, תיקח מונית ותבוא מהר".


אחד מגדולי המחזירים בתשובה הוא ללא ספק הרב ניסים יגן זצ"ל שנפטר ממחלה לפני כ4- שנים. בימים אלה יצא-לאור ספר משיחותיו הנלהבות בעריכה חכמה: השיחות "נותחו" לערכים לפי א"ב (כדוגמת ה"פלא יועץ"), וכך התקבלו קטעים קצרים, מתובלים במיטב סיפוריו ומשליו של הרב
אחרי כמה דקות נכנס למשרד אדם עם שיער ארוך, חולצה שרוב כפתוריה פתוחים, והוציא לי חבילת תעודות: נגר, אינסטלטור, חשמלאי... אמרתי לו: "התקבלתָּ לעבודה. בסוף כל שבוע אתן לך משכורת. אבל בתנאי אחד: כשאין עבודה, תשב בבית המדרש ותלמד עם אחד האברכים". הסכים. שאל אותי: "באיזו שעה מתחילה העבודה?". חשבתי בליבי: ה'כולל' מתחיל בתשע, אבל שיבוא ויראה איך מתפללים. אמרתי לו: "בשש וחצי בבוקר". "אין בעיה, אני קם כל בוקר בחמש". למחרת הגיע לישיבה עם ארגז כלי-עבודה, התיישב בבית המדרש כשחולצתו פתוחה ומכנסיו מקופלות, ושאל: "כבוד הרב, מה צריך לעשות?". אמרתי לו: "נראה, אחרי התפילה". בינתיים ביקשתי ממישהו שיניח לו תפילין.

לאחר התפילה אמרתי לו: "כרגע אין עבודה, תשב ותלמד".

ביום החמישי הוא כבר לא יכול בלי לעשות כלום, וירד לשאול אם יש איזה ברז לתקן... אמרתי לו: "מה אכפת לך? אתה תקבל משכורת ביום שישי. אבל תראה: אתה אדם מבוגר, ועל ראשך כיפה של ילדים קטנים; זה לא מתאים". אמר: "מה שתביא – אקח בשמחה". נתתי לו כיפה שחורה גדולה והוא הניח על ראשו.

אמרתי לו: "הרי קראת היום קריאת שמע, ושם כתוב "ועשו לכם ציצית". למי הקב"ה מתכוון: לערבים או לנוצרים?". אמר: "לנו, היהודים". "אם כן למה לא תלבש ציצית?". אמר: "תביא ואני אלבש". הוצאתי מהארון טלית קטן עבודת-יד; הוא בירך בהתרגשות "על מצוות ציצית", "שהחיינו", ולבש. סגרתי לו את הכפתורים; כעת הוא נראה כמו בן-תורה של ממש.

אמר לי: "כבוד הרב, אני בא כל בוקר לתפילה ואין לי תפילין". נתתי לו במתנה תפילין בשווי 400 דולר שהיו על השולחן, וביקשתי שיניח כל יום. סוף דבר: כיום הוא ב"ה אברך מן המניין, יושב ולומד תורה".

באחד הימים, נסעתי לביה"ח "שערי צדק" לאיזה עניין, והנה ניגשת אלי אחת האחיות: "הרב ברצוני להודות לך מקרב-לב על שהצלתָּ את חיי ואת חיי בעלי".

"מי אַת?".

"זה שלומד אצלך ב'כולל', הוא בעלי... כשהוא רצה לברוח לגרמניה, עמדנו להתגרש. כעת, השלום-בית חזר למקומו, וגם השלום בינו לבין הקב"ה".

תראו כמה ניתן לפעול במעשה אחד קטן!".

***


כיוון שאינני מאלה ש"קונים" כל סיפור, ניגשתי לבנו של הרב יגן ושאלתי אם כל הסיפורים בספר הם אמיתיים...?". איזה סיפור למשל?", שאל. "עם ההוא שאביך קיבל לעבודה וכו'". "את הסיפור הזה ואת היהודי הזה אני מכיר אישית
כיוון שאינני מאלה ש"קונים" כל סיפור, ניגשתי לבנו של הרב יגן ושאלתי אם כל הסיפורים בספר הם אמיתיים...?". איזה סיפור למשל?", שאל. "עם ההוא שאביך קיבל לעבודה וכו'". "את הסיפור הזה ואת היהודי הזה אני מכיר אישית. הוא למד אצל אבי כמה שנים, וכיום הוא עובד חצי יום ולומד חצי יום. בכלל, לאבי היו "נהגים" ו"עוזרים" שהוא החזיק רק כדי להחזיר בתשובה. פעם למשל הגיעו הורים ובכו שהבן שלהם מתדרדר לסמים. הם נתנו לאבי כסף כדי שיציל את בנם. אבי ניגש לבחור ושאל אם הוא מוכן להיות "עוזר צמוד" שהולך איתו לכל מקום במשכורת יפה... הבחור הסכים. כעבור שבועיים הוא אמר לבחור: "תראה, שמעתי שהיה לך עסק עם סמים... אם יתפסו אותך, איזה שם יֵצא עלי? אתה הרי האיש הכי מקורב אלי". כך הוא שיקם את הבחור.

ועוד סיפור מספרו של הרב יגן, זכותו תגן עלינו: "כל אחד חייב למסור נפש כדי לקרב יהודי לאביו שבשמים. לא אשכח את הסמינר הראשון שהשתתפתי בו. לילה קודם השתחררה אחת החוליות בגבי, וכל תזוזה גרמה כאב נוראי. הלכתי לרופא שאמר מיד: "זה ספק פיקוח נפש! אתה חייב לשכב"! צלצלתי ל"ערכים" והודעתי שאינני מגיע לסמינר.

פניתי לרבנית פינקל מירושלים וביקשתי ממנה תרופה, ואגב סיפרתי שאיני נוסע לסמינר מרוב כאבים. אמרה לי: "חס ושלום! שים תחבושת, תקשור את העצם שלא תזוז, וכך תלך לסמינר. הגב הוא ספק פיקוח נפש, אבל אם לא יחזרו בתשובה זה פיקוח נפש ודאי!".

עשיתי מה שאמרה לי: קשרתי תחבושות, וכך הלכתי לסמינר. רבותי זה לא היה צחוק, סבלתי כאבי-תופת! אני יושב בקומה השניה - ופתאום שומע קריאה: "הרב יגן, תרד למטה מהר!". הבטתי מהחלון; ראיתי אבא, אמא ובת. הבעל "עבד" על אשתו; אמר לה: 'הולכים לירח דבש במלון חמישה כוכבים'. אמרה לעצמה: 'סוף סוף בעלי קיבל שכל אחרי 25 שנה... טוב מאוחר מלעולם לא...'. והנה כשהגיעו למקום - היא רואה ישיבה, ורבנים עם זקנים שחורים... היא הטיחה בבעלה: "רשע, מושחת! מחר הולכים לרבנות להתגרש!". הודיעה לנהג מונית שהביא אותם שהיא חוזרת אִתו הביתה. ירדתי למטה לאט - לאט עם התחבושות. האישה עמדה עם פרצוף של ט' באב, ובעלה נראה אומלל, מבויש; תפסה אותו 'על חם'. בִּתם בת ה18- בכתה על ידם מרוב בלבול.


עשיתי מה שאמרה לי: קשרתי תחבושות, וכך הלכתי לסמינר. רבותי זה לא היה צחוק, סבלתי כאבי-תופת! אני יושב בקומה השניה - ופתאום שומע קריאה: "הרב יגן, תרד למטה מהר!". הבטתי מהחלון; ראיתי אבא, אמא ובת
ניגשתי ואמרתי לאשה: "בואי רגע...". רק ראתה אותי עם הזקן, ברחה לצד השני. קראתי לעברה: "אין בעיה, תיסעי הביתה. אך האם אפשר לדבר אִתך 2 דקות?". הסכימה. עלינו למשרד ואמרתי לה: "תשמעי, בעלך מתנהג בצורה לא נורמלית". אמרה לי: "נכון!". האווירה הופשרה מיד... אמרתי: "אני מבין ללִבך; אַת רוצה קצת מסורת על קצה המזלג, להדליק נרות - והוא משגע אותך לברך, להתפלל". אמרה: "בדיוק כך!". אמרתי: "אל תדאגי, אני לא אתן לו לעשות אותך פנאטית. אני אעשה אותו בן אדם". כך שוחחנו במשך חצי שעה. בסוף היא אמרה: "טוב, אני מוכנה להמתין רק עד הערב". ביקשתי מאחת מהצוות שתוודא שהיא תיכנס להרצאות. בהרצאת הפתיחה דיברתי כמה רגעים, ואחרַיי דיברו רבנים נוספים; ראיתי אותה יושבת ומקשיבה ברצינות, עד שלפתע פרצה בבכי כמו ילדה קטנה!

בסוף הסמינר היא היתה הראשונה שכיסתה את הראש. היא קמה ואמרה: "איפה הייתם עד עכשיו?! למה לא באתם קודם?". סיפרה לכולם איך הגיעה לסמינר, והכריזה: "בעלי היקר, תודה רבה ששיקרתָּ אותי. אני מודה לך מאוד!".

ורק שאלה אחת לי אליך, אלוקים: למה? למה אתה שולח אל החרדים את כל אלה שחוזרים בתשובה "בְּצִ'יק", ואלינו את כל השמאלנים הקשים שלא משתנים מילימטר?