לבקש בתפילת ראש השנה על מלכות ישראל

לא להתרכז רק בפרטיותנו, אלא לבקש על כלל ישראל.

הרב משה צוריאל , כ"ט באלול תשס"ח

הרב משה צוריאל
הרב משה צוריאל
צילום: עצמי

כל מה שעתיד לבוא עלינו בשנה הבאה נגזר בראש השנה ויום כיפור. מובן מאליו שאין בכלל זה הקלקולים שגרמנו לעצמנו, כי בזה יש לנו בחירה חופשית. כאשר האדם מתבונן ביסוד זה שהכל בא במשפט, הוא נרעד ונפחד וראוי באמת לקרוא לימים אלו "הימים הנוראים". לכן אמרו חז"ל: "מלאכי השרת שאלו לפני הקב"ה: רבונו של עולם, מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכפורים? אמר להם: אפשר מלך יושב על כסא דין, וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו, וישראל אומרים שירה?" (ראש השנה, דף לב ע"ב). ויפה הגדיר הדבר הרמב"ם בפירוש המשנה שם (בתרגום ר' יהודה אבן תיבון): "שלא היו קוראים "הלל" לא בראש השנה ולא ביום הכפורים, לפי שהם ימי עבודה והכנעה ופחד ומורא מהשם ויראה ממנו, ומברח ומנוס אליו, ותשובה ותחנונים ובקשת כפרה וסליחה. ובכל אלו הענינים אינו הגון השחוק והשמחה". עד כאן לשונו.


כל מה שעתיד לבוא עלינו בשנה הבאה נגזר בראש השנה ויום כיפור. מובן מאליו שאין בכלל זה הקלקולים שגרמנו לעצמנו, כי בזה יש לנו בחירה חופשית
מה העניין שמובא במאמר חז"ל הנ"ל "ספרי חיים וספרי מתים" פתוחים לפניו? כיוון שכבר מתו, מה יש לשפוט אותם מחדש בכל שנה ושנה? עונה המלבי"ם כי יש השפעה מתמשכת לפעולות הטובות וגם לפעולות הרעות שהאדם ביצע. מי שלימד תורה לאחרים, בין בכתב ובין בעל פה, חניכים שהושפעו מדבריו מוסיפים לו זכות נוספת בכל יום ויום. לדוגמא הרמב"ם כתב ספרו לפני מאות שנים. אבל בכל יום שמישהו לומד בספרו ומתקדם בעבודת ה', הרי צריכים לדון שוב מה מעלתו ומה מדרגתו של הרמב"ם בעולם הנצחי. וכמו כן להיפך, אדם שחיבר ספר אפיקורסי או עם דעות מושחתות ומזיקות, צריך לפתוח תיק אישי שלו מחדש בכל שנה ושנה לבדוק איזה עונש מגיע לו.

המושג הזה שייך לא רק לכותבי ספרים, אלא כל אב ואם המלמדים לצאצאיהם, אין ההשפעה נעצרת שם אלא הרי גם הבנים והבנות מלמדים לצאצאים שלהם, וכך אחרי מאות פעולות מדור לדור. וכן כל שכן משפיע על שכנו, וכל חבר על חברו. והכל התחיל, בין לטובה ובין לרעה, מהמשפיע הראשון. ולכן גם המתים נידונים בראש השנה על סמך מעלתם ודרגתם של יוצאי חלציהם.

כיוון שהנושא רציני מאוד, ראוי לו לאדם לערוך חשבון נפש על מעשיו בעבר ולערוך תיקונים המתאימים, שהם:


אבל בימים אלו לא טוב הדבר להתרכז בבקשות פרטיות, בין בענייני בריאות ובין בענייני פרנסה או שום תועלת אישית. והרי "שכינה בגלות". כביכול יש צער גדול בעולם העליון על מצבם השפל של בני ישראל
[א]
חרטה על העבר.

[ב] קבלה בליבו להיות בסדר בעתיד.

[ג] וביום הכיפורים יבטא וידוי פה, בו הוא מוודא ומבהיר לעצמו במה בדיוק הוא נכשל כדי שיטכס עצה כיצד להינצל בעתיד.

אבל בימים אלו לא טוב הדבר להתרכז בבקשות פרטיות, בין בענייני בריאות ובין בענייני פרנסה או שום תועלת אישית. והרי "שכינה בגלות". כביכול יש צער גדול בעולם העליון על מצבם השפל של בני ישראל. כדברי "יסוד ושורש העבודה" (בן דורו של הגר"א) בענין שמיעת קול שופר (סדר זכרונות) "יתפלל במחשבתו שיחיש ה' וימהר להקים אתנו ברית עולם. ולא נהיה עוד חרפה בגוים, וקלס בעיני כל העמים. עשה זאת למען שמך הגדול שיתקדש לעיני הגוים, וידעו כי אתה ה' לבדך עליון על כל הארץ". עד כאן לשונו.

רעיון זה מבואר יותר בדברי רמח"ל (תחילת "מאמר החכמה", ד"ה ובכן יתקדש שמך): "והנה תיקון עולם הוא שיהיה הטוב שולט והרע נכפה; ובמין האנושי ישראל שולטים ואומות העולם משתעבדים תחתיהם. והנה בהיות הדבר כן, הנה טוב לכל. כי הנה הקדושה מאירה בישראל ומתחזקת בם. ובהיות אומות העולם משתעבדים תחתם, נתקנים על ידם ונמשך להם מן הקדושה ההיא. אך אם אומות העולם מתפרצים מתחת יד ישראל ושולטים, וישראל נכנעים, הנה ישראל מפסידים ואומות העולם עצמם מפסידים וכו' [שהם] מיטמאים והולכים ומתרחקים מהטוב. וסיבת שני המצבים האלה הוא התגלות מלכות יתברך בעולמו או התעלמה". עד כאן לשונו לענייננו.


מבינים אנו בזה כי עיקר כל תפילותינו בימי ראש השנה היא לפרסם כבוד מלכותו של ה' בעולם. כמו שכתב הגר"א (על משלי כ"ז, כ"ז) שיש לה' ממלכה (על ישראל), אבל הוא רק מושל בגויים
מבינים אנו בזה כי עיקר כל תפילותינו בימי ראש השנה היא לפרסם כבוד מלכותו של ה' בעולם. כמו שכתב הגר"א (על משלי כ"ז, כ"ז) שיש לה' ממלכה (על ישראל), אבל הוא רק מושל בגויים. "מלך" נקרא כשהומלך בהסכמת האזרחים (ברכות נ"ה, ע"א), כי הוא לשון "נמלך" איתם, מתייעץ איתם, והם בשמחה רוצים במלכותו. אבל אצל הגויים ה' הוא רק "מושל" (מצב של עובדה), כיוון שאינם רוצים שימלוך עליהם. ולעתיד יתברך העולם ויגיע למצב של "והיה ה' למלך על הארץ". מלך דווקא, ולא רק מושל.

מצב זה של כפרנות במציאות הבורא (וקצת עשבי פרא נכנס גם בין הישראלים) נקרא "גלות השכינה". כי מה היא "שכינה"? מפרש שו"ת נודע ביהודה (תנינא, או"ח ק"ז, ומקורו ב"מורה נבוכים") כי השגחת ה' בעולמנו היא הגילוי של "שכינה". כך גם כתב רמח"ל (כללים שבסוף "דעת תבונות", עמ' ש"ל) וכן "הכתב והקבלה" (על בראשית א', א') ד"ה אלוקים, וכן "פתחי שערים" לרי"א חבר (צמצום, פתח ז). ובכן אין במילה זו אזכור של עצם אלוקות, כי זו היא הגשמה והאנשה, אלא מדובר שההשגחה בהסתר ובהעלמה. לגאול את השכינה פירושה שהצדיקים יצליחו, ושהרשעים ייכנעו עד שיתקנו דרכיהם.

המשך