סוכות, ופרים המתמעטים והולכים

הכוחות השליליים שבתרבויות הנוכריות חייבים להצטמצם.

הרב משה צוריאל , ב' בתשרי תשס"ט

הרב משה צוריאל
הרב משה צוריאל
צילום: עצמי

ביום ראשון של סוכות מפטירים אחרי קריאת התורה בפרשת מלחמת גוג ומגוג (זכריה, פרק י"ד). תמוה איזה קשר יש בין פרשה זו לסוכות? העונים לשאלה זו מציינים לפסוק ט"ז. מה כתוב שם? כי אחרי ניצחוננו נגד האומות שבאו לחסל את יישותינו הלאומית, ובעזרת ה' ובצורה פלאית נפלו שדודים תחת ישראל, יבואו כל עמי האזור לחוג את חג הסוכות בירושלים. ככתוב: "והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלים, ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צבאות ולחוג את חג הסוכות". לא רק שיבוא מהם המתנדב לבוא, אלא ענוש ייענש כל מי שאינו עולה לירושלים, כהמשך הפסוק הבא: "והיה אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ אל ירושלים להשתחוות למלך ה' צבאות, ולא עליהם יהיה הגשם". ובפסוקים הבאים (י"ח-י"ט) מחמירים עוד שה' יפקוד במגיפה קטלנית מי מהם שלא יעלה בחג הסוכות (חג המוזכר ג' פעמים בפסוקים ט"ז-י"ט). וזה עצמו דורש הסבר, מה לגויים ולשמירת חג הסוכות?


ידוע כי בקרבנות המוסף של חג הסוכות מקריבים כל יום עולות לה' פרים, אילים וכבשים. אבל בו בזמן שמספר האילים קבוע (שניים בכל יום), ומספר הכבשים קבוע (ארבעה עשר בכל יום), אבל מספר הפרים מתמעטים והולכים
כדי להשיב על כך עלינו להבין דרשה תמוהה של חז"ל. ידוע כי בקרבנות המוסף של חג הסוכות מקריבים כל יום עולות לה' פרים, אילים וכבשים. אבל בו בזמן שמספר האילים קבוע (שניים בכל יום), ומספר הכבשים קבוע (ארבעה עשר בכל יום), אבל מספר הפרים מתמעטים והולכים. ביום הראשון י"ג פרים, וביום שני י"ב פרים, וביום שלישי י"א פרים וכו' בסדר מתמעט עד שביום השביעי מקריבים שבעה פרים בלבד (במדבר כ"ט, י"ג-ל"ב). לפי ביאורו של רש"ר הירש (ויקרא א', ג') "פר" מסמל תקיפות, כוח לפעילות מסוימת. כך לכל אומה ואומה יש יעוד ייחודי. ברור שיש טעם והגיון לכל פרט בתורה. אמנם סך כל פרים הוא שבעים פרים משך שבעה ימים, אבל למה להתמעט ולא להביא בכל יום באופן שווה עשרה לכל יום?

ענו על כך חז"ל בעקיפין כאשר נמקו הנהגת בית שמאי בנרות חנוכה, להדליק ביום הראשון שמונה נרות, וביום שני של חנוכה שבעה נרות וכו'. וההסבר לכך הוא כדי להיות דומים לפרים המוקרבים בסוכות, שגם הם מתמעטים והולכים (שבת דף כא ע"ב). ביאר אדמו"ר ר' צדוק הכהן שרצוננו שיתמעטו כוחותיהם של האומות ("רסיסי לילה", פסקא נו). וכך כתב ג"כ ספר "שפת אמת" (בראשית, חנוכה, שנת תרמ"ב, ד"ה בני בינה). זאת אומרת הכוחות השליליים שביסוד התרבויות הנכריות חייבים להצטמצם ולהתמעט, ובזה שמחתנו גם בסוכות, וגם בחנוכה (לפי בית שמאי, וכך תהיה הלכה כמוהו בסוף הימים, לדברי ר' צדוק ב"פרי צדיק", חנוכה, פסקא ח).

[יש להזכיר כי ביום שמיני עצרת, כעבור שבעת הימים, הקרבנו פר אחד וכו' מול כנסת ישראל (רש"י על במדבר כט, לו)].

אבל צריכים אנו לתאם דבר זה עם דברי חז"ל במקום אחר כי כל כוונתנו בהבאת שבעים פרים כקרבן בסוכות הוא כדי להגן על שבעים האומות. על הפסוק "תחת אהבתי ישטנוני, ואני תפלה" (תהילים ק"ט, ד') רשמו: "אמרו ישראל, רבון העולמים! הרי אנו מקריבים עליהם שבעים פרים והיו צריכים לאהוב אותנו, והם תחת אהבתי ישטנוני?" (מדרש במדבר רבה, סוף פרשה כ"א). אם כוונתנו לטובתם כיצד זה יסתדר עם כוונת הגמרא כי באנו למעט את כוחותיהם?


ודאי כי גדולי עולם נוספים הגו רעיון כביר זה. לדוגמא הרי ר' צדוק הכהן הכותב: "שמקריבים שבעים פרי החג נגד שבעים אומות. כמו שיהיה לעתיד דמשיח יבוא ליתן קצת מצוות וללמד תורה גם לאומות העולם
ענה על כך מרן הרב אברהם יצחק קוק בספרו "עין איה"  (שבת פ"ב, פסקא ז') וזו לשונו: "בהיעשות כל הברואים אגודה אחת לחיי צדק באור ה', מובן הדבר כי ריבוי הצביונות שבלאומים, שגורם חלוקתם לעמים רבים, ילכו הלוך והתמעט כל מה שיוסיף אור האמת וחיי הצדק להופיע. כי כל מה שיותר יתקרבו העמים לתכונת חיי התורה האלוהית, כן יתמעט פירודם הצביוני. על כן אמר הרמז (בחנוכה) יום הראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך". עד כאן לשונו. (וכמובן הוא אותו הרעיון לעניין פרי חג הסוכות המתמעטים). הם יהיו דומים יותר ויותר לאורחות מחשבה ישראלית, ולא יהיה ריבוי צביונים ועל ידי זה יתמעטו.

ודאי כי גדולי עולם נוספים הגו רעיון כביר זה. לדוגמא הרי ר' צדוק הכהן הכותב: "שמקריבים שבעים פרי החג נגד שבעים אומות. כמו שיהיה לעתיד דמשיח יבוא ליתן קצת מצוות וללמד תורה גם לאומות העולם (בראשית רבה צ"ח, ט' "אליו גוים ידרושו"). 'ונהרו אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלוקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים' (ישעיה ב', ב'-ג'). 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה', לעובדו שכם אחד' (צפניה ג', ט') ("רסיסי לילה", פסקא נ"ז). הרי מכאן כי ציפייתנו היא כי כל הגויים ילמדו מאיתנו כיצד להיות נאמנים להקב"ה. על ישראל נאמר "בני בכורי ישראל", ועלינו ללמד שאר האומות, שאר הבנים. אחרי מלחמת גוג ומגוג ומפלת הכופרים שבהם, שארית הגוים ישובו לבקש את ה'. וזהו המיוחד שבחג הסוכות, שאז יכירו את האמת יותר ויותר. ומזה עצמו נלמד שאין להסכים לנוכחותם בארץ הקודש של הכופרים בה'. 

מה זה נוגע למצבנו היום בארץ ישראל? אמת היא שאנו סובלים רבות מנוכחותם של פראי אדם, הטרוריסטים הערבים. בחודשים האחרונים טרקטוריסטים מטורפים רמסו ודרסו הרבה ישראלים הנמצאים ברחובות ירושלים. כבר עשרות שנים שמשתדלים ארגוני טרור כמעט בכל יום להרוג יהודים, אין כאן המקום להאריך. מה חטאנו שבאה עלינו צרה זאת? נביא כאן גמרא מעניינת במסכת סוטה (לד ע"א): "עודם בירדן, אמר להם יהושע: דעו על מה אתם עוברין את הירדן, על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם וכו'. אם אתם עושים כן מוטב; ואם לאו באים מים ושוטפים אותיכם. מאי "אותיכם"? אותי ואתכם". עד כאן לשון הגמרא. [כלומר כאשר ה' ייבש את מי הירדן כדי שבני ישראל יעברו אותו בדרכם לארץ ישראל, והמעבר ערך להם כמה שעות, המים הרבים הזורמים מהצפון נערמו בגובה רב כדי לא לשטוף את ישראל העוברים בחרבה. ובאותו זמן קריטי הזהיר אותם יהושע שאם לא יקיימו תנאי מוקדם זה לגרש עובדי אלילים מארצנו, אותם המים ישמשו סמל לשטוף אותם למוות. איזה רגע מרתק!].

המשך