לאומיות בלי תורה

להקים מפעל קדוש יותר, לאומיות על יסודות התורה.

הרב משה צוריאל , כ"ח בתשרי תשס"ט

הרב משה צוריאל
הרב משה צוריאל
צילום: עצמי

מה היה החטא של דור הפלגה? זאת היא תעלומה. אמרו חז"ל: "מעשה דור הפלגה לא נתפרש" (בראשית רבה, ל"ח). אומנם זה לא נתפרש במפורש, אבל על פי מסורת של חז"ל ידענו הסיבה. אמרו אותם הרשעים: "לא כל הימנו (של ה') לבור [לברר] לו העליונים. נעשה לנו מגדל עם עבודה זרה בראשו ותהא נראה כאילו עושה עמו מלחמה. 'ויהי בנוסעם מקדם', הסיעו את עצמם מקדמונו של עולם [הקב"ה]. אמרו 'אי אפשי [אין רצוננו] לא בו ולא באלהותו" (בראשית רבה, נח). כלומר הייתה כאן מרידה נגד מלכותו של ה'.


כיצד מרדו בני הפלגה במלכות שמים? כי הזניחו את המוסר האישי. לא דאגו איש לטובת חברו, אלא רוממו את העניין הציבורי בלבד. "ונעשה לנו שם, פן נפוץ". העדיפו את עניין הכלל והציבור, וזלזלו בכבודו של הפרט
מה ראו חז"ל בפסוקים לרמוז לזה? ועוד נשאל "מה איכפת לנו בחטאם של אומות קדמוניות? ההיסטוריה שלנו מתחילה בסיפורי אברהם, בפרשת לך לך!". אלא נראה בהמשך דברינו שזה נוגע מאוד מאוד לבעייתנו הלאומית בזמננו.

כיצד מרדו בני הפלגה במלכות שמים? כי הזניחו את המוסר האישי. לא דאגו איש לטובת חברו, אלא רוממו את העניין הציבורי בלבד. "ונעשה לנו שם, פן נפוץ". העדיפו את עניין הכלל והציבור, וזלזלו בכבודו של הפרט. ולכן מידה כנגד מידה, ה' פיזר אותם לכל פינה ועבר. כך מסופר במדרש פרקי דר' אליעזר (פרק כד) "אם נפל אדם [מן המגדל] ומת, לא היו שמים לב עליו. ואם נפלה לבנה מן הבנין, היו יושבים ובוכים 'אוי לנו! אימתי תעלה אחרת תחתיה?' עד כאן לשונו. זאת אומרת זכותו של האיש הפרטי הייתה אפס בעיניהם, כי העיקר אצלם היה טובת הציבור, טובת הקיבוץ הכללי.

הרב שמשון רפאל הירש בדיונו על פרשתנו מעניק לכך עומק מיוחד. "יושר, אנושיות ואהבה הם מצוות המוטלות על הפרט, אך נחשבו לאיולת ביחסי האומות . בעוון מרמה ורצח יכלא ויתלה היחיד. אך מדינות רוצחות ומרמות בקנה מדה גדול; והעושה זאת לטובת המדינה יבוא על שכרו" (פירוש על בראשית י"ב, ב'). ושוב כתב על נושא זה: "שאיפת האומה 'לעשות לה שם' ולהרבות את כבודה הלאומי, היא קץ כל יעוד מוסרי. רדיפת הכבוד נחשבת לחסרון אצל היחיד, אבל היא 'מעלה' לציבור" וכו' (על בראשית י"א, ד'). "הציבור המאורגן ניצל את כוחו לרעה וכו'. והרי זה תפקיד הציבור לקרוא את הפרט בשם ה'. אך הציבור [ההוא של דור הפלגה] קרא רק בשם עצמו, וביקש לשעבד את היחיד לשלטונו" (פירוש רש"ר הירש לבראשית י"א, ז').

בזה מובן מה צריך להיות ההבדל שבין "לאומיות" שעל פי התורה ל"לאומיות" הנפוצה בין אומות העולם. אצלם היחיד נשחק ומבוטל מול כל אינטרס של הציבור. אין לו מעמד. מה שאין כן אצל התורה, כל אדם יש לו ערך ייחודי, כמו כל דבר חשוב שאינו מתבטל. מפני מה זה כך? כי אם יודעים האנשים שכולנו חייבים לשמור את המוסר האלוקי, אם מקבלים הם מלכותו של הקב"ה, שומרים הם על ערכו של האדם הפרטי שגם הוא נוצר על ידי ה'. אבל אם שולטת לאומיות כזאת שהיא עצמה הערך העליון, ואינה מתבטלת לפני הצו האלוהי, היא תבלע אנשים, היא תהרוס ותשמיד כל העומד בדרכה.

רואים אנו שחיקה זו בכוחות הממונים על החוק במדינתנו, כאשר פועלים הם לטובת "המדינה" גם כשהיא מחוסרת הכרת מלכותו של הקב"ה. כאשר הממשלה החליטה לגרש עשרת אלפים אנשים מגוש קטיף, לא הועילו חוקי היסוד של "חופש האדם ועיסוקו". קלקלו למגורשים את הפרנסה, הוציאו אותם מבתיהם להיות נע ונד בארץ והכל לטובת האינטרס הציבורי, כביכול להשיג "שלום" עם הערבים. כאשר קבוצת יחידים רוצה להפגין נגד איזה עוול, הצבא מכריז על המקום ההוא "שטח צבאי סגור", ומי שאיננו יוצא משם נקרא פולש כביכול למחנה צבאי. אחר - כך בסמכותו של השופט להעניש אותו על אותה פיקציה [סיפור מדומה] שהנאשם פלש למתחם צבאי.


לכן בפרשת הפלגה באה התורה לחנך נגד "לאומיות" כזו שהיא מחוסרת יראת ה'. כי אם יש נזק ורוע במעשיו של יחיד שהוא מחוסר מוסר אלוקי, הרי פי כמה מזה הוא הנזק והשחיתות של ציבור מאורגן כאשר ייגשו לעשות עוול, והכל בשם "הלאום"
הכל כמובן "לטובת הציבור". כאשר המפגינים נעמדים במקומם, ואינם נסים מפני אימת המשטרה, מגישים נגדם תיק על "הפרעה לשוטר במילוי תפקידו". ואם יקרא נגד השוטר קריאות גנאי, יענישו אותו על "העלבת עובד ציבור". כי המדינה הוא מעל לכל, והמיעוט נבלע וכאילו אינו קיים מול אינטרס של "הרוב". לא כאן המקום לפרט כל מיני עריצות שיעשו הכוחות המייצגים את הלאום כאשר אין אצלם יראת ה'.

לכן בפרשת הפלגה באה התורה לחנך נגד "לאומיות" כזו שהיא מחוסרת יראת ה'. כי אם יש נזק ורוע במעשיו של יחיד שהוא מחוסר מוסר אלוקי, הרי פי כמה מזה הוא הנזק והשחיתות של ציבור מאורגן כאשר ייגשו לעשות עוול, והכל בשם "הלאום". כך התורה כותבת: "הן עם אחד ושפה אחת וכו' ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות" (בראשית י"א, ו'). הם יצליחו להפיל אימתם על כל מתנגד, יצליחו לכבוש כל העומד נגדם, כי כוח הקיבוץ הוא רב. ה' רשם זאת בתורה עוד בטרם נולד עם ישראל, למען ידע ישראל כי אסור לנו לבסס לאומיותנו על ערכים חילוניים. לאומיותנו צריכה להיות מושתתת על יסודות תורניים.

מפורסם באומה שהרב אברהם יצחק הכהן קוק היה תומך נלהב בלאומיות ישראל. אבל לא ידוע לכולם שהוא התנה תנאי שהלאומיות הזו תהיה מבוססת על יראת ה', על ההכרה שיש בעל הבית בעולם המשגיח ונותן שכר ועונש. יש דין וחשבון שהוא תובע מהרבים, כמו שתובע מהיחיד. נביא כאן לקט מצומצם מאמרותיו בנושא.

"הנטיה הלאומית בישראל היא שדה אשר ברכו ה'. שאף על פי שאין בה עדיין גידולים גמורים, מפני השממון הגדול של הגלות, ראויה היא על ידי עבודה רוחנית ומעשית שיצמחו בה כל הגידולים הטובים שבעולם וכו'. ויש לעומת זאת נטיה לאומית של גוים, שהיא חורבה ומדבר, שבשום אופן אינה ראויה לגדל צמחים" (אורות, עמ' ס"ה).

המשך