מחשבות לקראת בחירת ראש עיריית ירושלים

ראש עיר שומר מצוות המעוניין בהאדרת תורה בעיר.

רחל סילבצקי , ז' בחשון תשס"ט

תומכת בקידום זכויות נשים, אבל לא בפמיניזם רדיקלי. רחל סילבצקי
תומכת בקידום זכויות נשים, אבל לא בפמיניזם רדיקלי. רחל סילבצקי
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

לפני עלייתי ארצה, במחשבות שלי על מדינת ישראל חלמתי על מנהיגים המגלמים קודם כל את הקשר הרוחני של עם ישראל לארץ אבותיו, אותו קשר ששרד אלפי שנות גלות, גרם לכך שחזרנו לכאן דרך ניסים, ונקשרנו פיזית שוב לאדמות ארץ ישראל. מאחר ועבותות איתן מחברים את ארץ - ישראל ועם - ישראל לתורת ישראל,  בדמיון שלי מנהיגים אלו היו בעלי אופי אמוני והתנהגו בהבנה כלפי צרכי האוכלוסייה החילונית, הדגישו וחינכו למשותף הערכי-יהודי של כל האוכלוסיות, אך פעלו מנקודת מבט של קדושת התפקיד. מנהיגים חילוניים כיבדו את קודשי ישראל והתנהגו בהגינות כלפי הציבור שומר המצוות.


בהחלטה בין שני מועמדים חילוניים לתפקיד קיימים פרמטרים של ניסיון ודעות פוליטיות וכלכליות בלבד. כשיש מועמד בין מועמדים ראויים השומר מצוות, העובדה הזאת קודמת גם אם הוא דתי ציוני וגם אם אורח חייו חרדי
מיותר לציין שטרם זכינו להרבה מנהיגים כאלו. מעט מאוד אנשים דתיים מלאו משרדי מקבלי ההחלטות הרמות ביותר. להיפך, נכווינו קשות ממנהיגים חילוניים בהם תמכנו, כאלה שהפכו את עורם בקלות והתנהגו בזלזול בארץ – ישראל, תורת ישראל, ובאכזריות כלפי עם - ישראל. הקשר שלהם עם הארץ לא היווה חלק מהנשמה והלב, מאחר ולא היה מחובר לתורת ישראל. זה לא אפיין את כולם אבל גרם להתפכחות מסוימת, התפכחות עצובה.

על אחת כמה וכמה שבירושלים סוג המועמד המועדף ברור, ולא רק על חלוקת ירושלים חס וחלילה מדובר. ירושלים היא עיר ייחודית, עיר קדושה, עיר בה עמדה בית מקדשנו. אם כראש עיר ירושלים יכול לכהן מי שאומר "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" שלוש פעמים ביום, העובדה הזאת גוברת על מדד הציונות בהגדרתה הרווחת כי היא מבטאת את הציונות הנצחית של עם ישראל שהתפלל כך כל שנות הגלות.

בהחלטה בין שני מועמדים חילוניים לתפקיד קיימים פרמטרים של ניסיון ודעות פוליטיות וכלכליות בלבד. כשיש מועמד בין מועמדים ראויים השומר מצוות, העובדה הזאת קודמת גם אם הוא דתי ציוני וגם אם אורח חייו חרדי. הציבור הדתי ציוני הנחיל יחד עם הציבור החרדי את התורה מדור לדור לפני שהשאלה של היחס לשיבת ציון הייתה קיימת, זה הקריטריון הקובע גם אם אינו נשמע "פוליטיקלי קורקט". הוא עולה על חילוקי דעות, עמוקים ככל שיהיו,  בנושאי מדינה וצבא.


ראש עיר שומר מצוות ישמור על אופייה המיוחדת של ירושלים כפי שרוצה רוב הציבור, גם יהדות חו"ל וכל מי שמגיע אליה לביקור. זה אינו צריך למנוע מציבור חילוני לבוא או להישאר בעיר
ראש עיר שומר מצוות ישמור על אופייה המיוחדת של ירושלים כפי שרוצה רוב הציבור, גם יהדות חו"ל וכל מי שמגיע אליה לביקור. זה אינו צריך למנוע מציבור חילוני לבוא או להישאר בעיר, אלא אם הוא מעוניין לשנותה כדי לאפשר בה יותר חילול שבת ורמיסת קודשי ישראל. הציבור הזה יוכל לגדל את ילדיו בירושלים באווירה ייחודית, ולדעת שהם יראו מקרוב את ערכי מסורת ומורשת ויבחרו את דרכם הם. לחשוב אחרת זו הפלייה, איך יכול להיות רתיעה מהעובדה שבמדינת היהודים לראש עיר ירושלים זקן ופיאות? 

אומנם הציבור החרדי (ללא קשר למועמד הספציפי שעזר רבות בבניית יש"ע בתפקידו במשרד השיכון) לא עמד לצד הציבור הדתי לאומי כפי שרצינו ב"התנתקות", ישנם משקעים, אבל לא נציגי ציבור זה יזמו אותו מהלך מרושע ואי אפשר לדמיין מקרה כזה. 

לציבור החרדי הגיעה תשומת לב בירושלים לאחר שנים של הזנחה, וראש העיר החרדי היוצא דאג לראשונה לגני שעשועים למשפחות ברוכות ילדים בירושלים ולצורכי דיור של משפחותיה. ניתן לראות בנייני בתי כנסת ובתי מדרש חדשים בשכונות חרדיות הנושאים שמות של תורמים שבאו לקחת חלק בפריחת תורה בירושלים הודות לכהונת ראש העיר. גם לזה יקרא תרבות, ועיני הציבור הדתי לאומי לא צריכה להיות צרה בכך. נציגים דתיים ציוניים מסורים בירושלים ידעו להשיג את חלקם הראוי. עובדה היא שלציבור הדתי ציוני אין את הכוח המספרי להריץ נציג לראש העיר שהיא נלחמה והקריבה לאחד. יתכן וגם היום הזה יבוא בעזרת ה'. בשלב הזה, הוא יקבל מראש עיר חרדי לא פחות ממה שקיבל מראש עיר לא דתי. יש להניח שהוא משכיל להכין את הקרקע לכך כבר עכשיו.

האפשרות שיכהן ראש עיר שומר מצוות המעוניין בהאדרת תורה בעיר, צריכה למלא את ליבו בשמחה.