"העוזר" של אלוקים

הוא העניק את המשקל הנכון למה שה' תיזמן לו.

הסופר הרב יוסף אליהו , ז' בחשון תשס"ט

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

שדכנית ירושלמית קיבלה השבוע טלפון מאִירֶנָה בת ה-34 שביקשה להכיר לה מישהו. השדכנית הסבירה לה שהשירות אינו מסתכם במסירת שמות וטלפונים, אלא עיקרו הוא הליווי וההתייעצות ההדדית שתדע לקראת מה היא הולכת, ועל מה היא משלמת.

אלא שאירנה לא הבינה לשם מה היא צריכה יעוץ: "כשאני מחליטה ש'זה לא זה', בדרך כלל אני מאוד בטוחה בזה... לא קל לשכנע אותי אחרת. אני חושבת שבשביל זה ה' נתן לי שכל - לא?".


הוסבר לה שאין חולק על כך שהיא בחורה מוכשרת, כפי שמעידה עבודתה, אך הניסיון היום-יומי והלא כל-כך משמח מלמד שאם היא הגיעה לגיל 34, כדאי לה לא לקחת סיכון
הוסבר לה שאין חולק על כך שהיא בחורה מוכשרת, כפי שמעידה עבודתה, אך הניסיון היום-יומי והלא כל-כך משמח מלמד שאם היא הגיעה לגיל 34, כדאי לה לא לקחת סיכון (כי לא נותרו שנים רבות להימורים) וכן להיפתח לאישה נחמדה שמוכנה לחשוב עימה, ולבדוק איתה את הליך קבלת ההחלטות שלה בנושא. יכול מאוד להיות שנתון מסוים שנראה לה חשוב מאוד בנישואין, הוא שולי וטפל ונתון אחר, הוא בדיוק להיפך. הרי לא היית נשואה מעולם, ומניין תדעי מה חשוב בחיי הנישואין?!

אירנה הפטירה שלמרות הכל היא אינה רואה את עצמה נפתחת ומשתפת אדם זר בנושא כל-כך אישי וגורלי, כמו בחירת בעל לכל החיים. "אלוקים הוא גדול והוא מזווג הזיווגים", סיימה במשפט שלא רק בעלי תשובה טריים אומרים.

למזלי, אירנה לא דיברה איתי כי אז ודאי הייתי שוב נכשל. הייתי מגייס את מיטב הטיעונים, את מיתרי הרגש והאכפתיות, ומתאמץ לשכנע אותה למרות הניסיון האכזב. למרות שהבטחתי לעצמי שוב ושוב שלא לנסות לשכנע בני 30+ שאינם מעוניינים בליווי. עדיף להשקיע את 60 הדקות בבני ה-20 שסיכוייהם גדולים הרבה יותר. השבוע, הייתי ודאי מתפתה ומספר לאירנה את הסיפור הטרי האחרון:

את קובי בן ה-25 אנו מכירים מזה שנתיים. בחור נחמד שלמד בשתי ישיבות תיכוניות ובשתי ישיבות "הסדר", ויצא מהן עם שני דברים עיקריים: יראת-שמים ומידות טובות, ביקורת על הממסד והמסגרות.

לפני כחצי שנה הוא סיפר שקרובה הכירה לו בחורה מנתניה העובדת כאחראית יצור במפעל לאומנות. הם נפגשו פעמיים, ומבחינה חיצונית היא הייתה "בסדר" לטעמו. אלא שלדבריו היא שתקה בצורה מוגזמת. הוא מצא עצמו מדבר כל הפגישה עובר מנושא לנושא, בעוד היא מאזינה ורק מוסיפה משפטים קצרים בין "הכָּתבות". שאלנו על הבית שלה, והתברר שמדובר בבית חם. ביקשתי מקובי לעשות מאמץ ולהיפגש עוד פעם. הסיבה לבקשה הייתה, הכרת הרקע המשפחתי שלו.


לאחר אותה פגישה שלישית הוא טלפן: "מצטער, אני לא מסוגל לחיות עם אישה שאין לה דעה בכל הנושאים שאני מעלה". היה ברור שדמות אימו השתקנית רודפת אותו
קובי בא ממשפחה בה יחסי ההורים לא היו תקינים: אב שתלטן, ואם שתקנית ונכנעת. מסיבה זו קובי גר מספר שנים בדירות חברים, ובסך הכל הוא זקוק לאישה חמה שתראה ערך בהענקה לבעלה יותר מאשר בקריאת "מקימי" של ירון.

לאחר אותה פגישה שלישית הוא טלפן: "מצטער, אני לא מסוגל לחיות עם אישה שאין לה דעה בכל הנושאים שאני מעלה". היה ברור שדמות אימו השתקנית רודפת אותו. הוא פירש לעצמו שהמצב המעורער בביתו נובע מכך שאימו מוותרת בכל נושא, ו"החליט" שאם אשתו תהיה שתקנית כאימו גם ביתו יראה כבית הוריו. כיוון שלא הכרנו את הבחורה, לא מצאנו טעם ללחוץ עליו להמשיך. יש גם הדדיות ביחסי מלַוה-מלוּוה: אם הוא "בא לקראת" והסכים לפגישה נוספת, עליך להניח שהוא מוכן להתאמץ ושבאמת הבחורה הזאת היא מעבר ליכולתו. מאז, נפגש קובי עם עוד ארבע בחורות, אך לא הגיע לחופה.

בתחילת אלול האחרון יצאתי משיעור-ערב. בַּשבועות שקדמו רציתי להגיע לשיעור ולא הצלחתי, ודווקא באותו ערב כן... בדרכי, עוצר לידי רכבו של קובי ומציע טרמפ. הוא החל לספר לי את הקורות אותו בחודשים האחרונים. כיצד החליף 2.5 מקומות-עבודה, ובכולם המעבידים היו קשוחים וקמצנים. לא אגיד שלא היה צדק בדבריו, אך לאחר שהקשבתי לו כשעה העזתי לומר דברים שתמציתם הייתה זו: שים לב, קובי, שבכל מקום אתה מזהה מיד את מה שטעון שיפור. בצבא היית "דובר הצדק", ובעבודה אתה מתעמת עם המעביד על שיפור האווירה ובאופן מיידי. אבל ניחא עבודה, אתה חרוץ ולבסוף תמצא עבודה. אבל איזו אישה תסכים לחיות עם בעל שמזהה מיד את החולשות שלה ומתחיל "לטפל" בהן במרץ?
 
אמרתי לו זאת לאט, בליווי סיפורים מהחיים. הייתה שתיקה ברכב.


"תראה, בקשר למה שאמרת על העבודה - פרנסה היא משמים, אבל מה שאמרת שלאישה יהיה קשה איתי... זה קצת מפחיד אותי". קובי היה מהורהר, ועל פניו מבט אטום-עצוב
"תראה, בקשר למה שאמרת על העבודה - פרנסה היא משמים, אבל מה שאמרת שלאישה יהיה קשה איתי... זה קצת מפחיד אותי". קובי היה מהורהר, ועל פניו מבט אטום-עצוב. האם עלתה שוב בעיני רוחו האווירה בביתו? אבא ואימא שלא מסתדרים?

"אז אתה מציע"? שאל לבסוף.

"מה עם אותה 'שתקנית' שפגשת לפני חצי שנה? נראה שלא מיצית את האפשרות, כי בסופו של דבר אתה צריך אחת כזו... קצת שתקנית שאין לה דעה מוצקה בכל נושא. הרי אתה עצמך אחד ש"יודע הכל", ומה יקרה כשתעמוד מולך אחת דומה? נכון שיש גם גבול לשתקנות, אבל לפי תיאור העבודה שלה קשה להניח שהיא אחת שאינה מבינה דבר. יש נשים מעשיות מאוד, מוכשרות, שנהנות לבצע מדיניות של אחר. אולי היא אחת כזו?

קובי צחק: "אני לא מאמין... היום בבוקר דיברתי עם ר"מ לשעבר שאני איתו בקשר, והוא אמר לי בדיוק אותו דבר: 'אתה צריך להתחתן עם ההיא מנתניה'".

כדי שהוא לא יובך, טלפּנו אל הקרובה שהכירה ביניהם, והסברנו מדוע אנו חושבים שהם מתאימים. קובי ו"השתקנית" נפגשו פעמיים, ואז רעייתי מקבלת ממנו צלצול: "אני די המום. היא בכלל לא שתקנית! מדברת ומדברת... נדמה לי ש'החליפו את הבחורה'... בקיצור, זאת האישה שאני מחפש". הוא היה שיכור מאוֹשר, ואפילו לא עירב נימת התנצלות כלשהי בקולו על "תיק השתקנית" ש"תפר" ַבחורה. אלא שכעת, אנו היינו מבוהלים מעט... איך יתכן שינוי כה קיצוני? אולי הרצון להתחתן כבר, גורם לו להחליט שזאת אשתו? ביקשנו שיבוא איתה אלינו. הם באו, ואכן היה מלבב לראות כיצד היא מביטה בו בהערצה, מקשיבה בעניין לניתוח שלו בכל נושא, ומחייכת באהדה מופגנת.

במוצאי שמחת תורה הוא הגיע לראשונה לביתה, ולמחרת בבוקר שוב מהפך: "לא, לא. אני חושב שאני מתחרט...". מה קרה!? "היא שוב ישבה לידי ושתקה בלי להוציא הגה כל השעה וחצי שהייתי שם. אני מרגיש שאני לא מסוגל ורוצה להגיד לה זאת כמה שיותר מהר, לפני שיהיה קשה...". טִלפנו בבהלה לקרובה, והפעם חקרנו מה באמת טיבה של הבחורה? תשובתה: "אני מכירה אותה שנים. היא מדברת אוטוסטראדה. פשוט כשהיא בלחץ, בתחושה של מבחן, היא 'ננעלת'. זה מה שקרה בפגישות הראשונות, כי היא קלטה שהוא לא מעוניין והיא דווקא מאוד רצתה אותו. ואני משערת שזה מה שקרה אמש". טלפנו מיד להרגיע את הבחור שלפחות לא יגיד "לא" עד שנבדוק. הצענו שיפתח איתה את הנקודה הכה חשובה לו: שאשתו לא תיראה "שתקנית" (להזכיר לכם שוב את אִימו?), שיסביר שחשוב לו מאוד שהיא תדבר ותביע דעה כשהם נמצאים בציבור.


"אַת מבינה, אירנה?", הייתי מסיים בגרון ניחר. "ודאי שאלוקים הוא מזווג הזיווגים. הוא ששלח אותי לשיעור באותו ערב, ומשום שהתעכבתי מעט לאחר השיעור פגש אותי קובי שחלף בדיוק באותו רגע ברחוב
הוא דיבר איתה למחרת. כשסיים, הבחורה פרצה בבכי... משהו מתוכה התפרץ: "לרגע לא חשבתי שיש לך בעיה עם אישה 'שתקנית'... אגיד לך משהו שאסור לבחורה להגיד: אני כל-כך רוצה אותך שאני לא יודעת מה בדיוק לעשות לידך... רק שלא תמצא בי משהו לא בסדר".

התברר, ש"שתקן" אינו בהכרח טיפש. הבחורה קלטה מיד את הביקורתיות שבקובי, והעדיפה להתחמק ממנה בדרכה-שלה. בכל אופן, הבכי ההוא על הספסל "שבר את הקרח" סופית.

"אַת מבינה, אירנה?", הייתי מסיים בגרון ניחר. "ודאי שאלוקים הוא מזווג הזיווגים. הוא ששלח אותי לשיעור באותו ערב, ומשום שהתעכבתי מעט לאחר השיעור פגש אותי קובי שחלף בדיוק באותו רגע ברחוב. ודאי שאלוקים גם שם בפי אותו ר"מ באותו בוקר את "השתקנית מנתניה", אבל כל אלה לא היו שווים מאומה אם קובי לא היה "לוקח ללב", מה ששני אנשים אמרו לו באותו יום בתזמון אלוקי אנשים שידע, שהם מבוגרים ובעלי ניסיון ממנו. בעזרת השכל שקיבל מה' הוא העניק את המשקל הנכון למה שה' תזמן לו, ולזה מתכוונת היהדות באומרה שה' הוא מזווג-הזיווגים".