כולנו מפחדים!

אווירה של פחד וקפאון אופפת אותנו. איך יוצאים ממנה?

תגיות: גוש קטיף
חננאל ובר ז"ל , י"ח בחשון תשס"ט

פחד מתמיד והצל האפל שנצמד לכל יהודי היו נחלתן בגולה במשך אלפיים שנה.  כזרים, כמיעוט, תמיד הרגישו היהודים כלא רצויים בפוטנציאל, כאורחים שעלולים לאבד בין רגע את זכויותיהם ולמצוא את עצמם יום אחד מול פרצופם האמיתי של הגויים – מארחיהם.  "יודן, עופו מארצנו" היה הסיוט שלנו מאז שגלינו מארצנו.

חשבתי לתומי שהגיע הקץ לתחושה הזו – שפה בארצנו, במולדתנו, נרגיש כבעלי הבית בכל מקום ובכל עת.  "הנכטיקר תוג" – יום שהוא לילה -- כפי שהורי אומרים באידיש.  לדאבוננו, היום, אחרי ששים שנות עצמאות, נמצאים היהודים בא"י במצב של פחד ממש.  כל אחד שרוי בפחד ממשהו, או ליתר דיוק, ממישהו אחר.

הבה נתבונן בפסיפס הפחד האדיר שהשתלט על כולנו בארצנו הפיצפונת. ראשית, בעקבות הסקרים המביעים את רצון העם להחזיר לשלטון את בנימין נתניהו והליכוד על חשבונן של מפלגות העבודה וקדימה – פחד עז תקף את אהוד ברק, ציפי לבני וכל הח"כים באותן שתי מפלגות.  כדי למנוע את הבחירות ואת המפולת הצפויה למפלגתם ולהם אישית, הם היו מוכנים לעשות כמעט הכל, חוץ מלהיות ציונים ולהתחייב לא לחלק את ירושלים.  "רק לא ביבי" הינו העיקרון המאחד את המחנה "הנאור" הזה.  עד שנושא ירושלים הכשיל אותם, סירובם ללכת לבחירות נבעה מהרצון ל"היטיב" עם העם, כלשונם.  יציבות שלטונית היתה המנטרה הפוליטית השגורה בפיהם של כ-ו-ל-ם -- ובראשם התקשורת הנאורה, "כלב הדמוקרטיה".  והיום הפוליטיקאים ואנשי התקשורת, כאיש אחד בלב אחד, מתאגדים בקונספירציה וירטואלית של קריצות והבנה הדדית לעשות הכל כדי ל"דפוק" את ביבי. 

בשמאל שרויים בפחד אדיר מן האפשרות שרצון העם, חס וחלילה, יגבר על רצונם.  ובכך ה"ביביפוביה" שבתקשורת הגיעה לרמה שעלולה לפגוע ממש בדמוקרטיה, אפילו יותר מאשר הפגיעה בה בפרשיות האתרוגיזציה של שרון ואולמרט.  שם הוכיחה העיתונות הישראלית המגוייסת שהיא חסרת מוסר, חסרת שמץ של מקצועיות, ואינה טובה, מהותית, ממערכת הפרופגנדה של רוסיה הקומוניסטית שבה התקשורת שימשה בגלוי ככלי בידי השלטון למען השלטון.  שם וגם פה התקשורת פועלת ומונחית ע"י הכלל "הנשגב" שהמטרה מצדיקה את האמצעים.


התקשורת הישראלית מרוכזת ביותר, כך, שלמספר קטן של עיתונים, תחנות טלוויזיה ורדיו יש עוצמה אדירה להפגיז את האזרח הקטן בשיטפון של דיסאינפורמציה שקשה לו להתמודד עמה
התקשורת הישראלית מרוכזת ביותר, כך, שלמספר קטן של עיתונים, תחנות טלוויזיה ורדיו יש עוצמה אדירה להפגיז את האזרח הקטן בשיטפון של דיסאינפורמציה שקשה לו להתמודד עמה (למרות קיומם של מקורות מידע אלטרנטיביים שקיימים באינטרנט).  התקשורת שונאת את בנימין נתניהו מאז שהעז לעשות את הדבר הבלתי נסלח – לנצח את שמעון פרס במירוץ לראשות הממשלה אחרי רצח רבין.  זה חטאו הנורא, ועל זה התקשורת לעולם לא תסלח לו.  היא למעשה הדביקה על מצחו את "אות רבין".  לכן, ההתקפות עליו, דרך אשתו, ובאמצעות כל דרך אחרת אינן יודעות גבול.  לאי הפירגון האדיר בתקשורת להצלחתו האדירה כשר האוצר ולמסע ההפחדה והשנאה נגדו אין אח ורע בעולם המערבי.  השנאה והפחד משולבים זה בזה כאשר מדובר בתקשורת הישראלית.

כן, התקשורת מפחדת מביבי. אבל ביבי הפצוע והחבול גם הוא מפחד ממנה.  לכן, מאז שנת 2000 הוא שבר שמאלה, והיום הוא מערפל בכוונה את תכניותיו המדיניות.  הוא לא שולל בשלילה גורפת את הקמתה של מדינה פלשתינאצית (כן, כך היא חייבת להיקרא, כי כך היא תהיה אם היא תקום), והוא לא מעז להגן על השר פרידמן שבסך הכל מנסה לבטל את הפוטש השלטוני שביצע בית משפט העליון של אהרון ברק על חשבון הכנסת והרשות המבצעת.  

אנשי ההון שהתרגלו לחלוב את המדינה בשיתוף פעולה מרשים עם פוליטיקאים שהרגישו שקופת המדינה הינה לא יותר מאשר כלי בידם שיזכה אותם על "הקרבתם" הגדולה בזה "שיוותרו" על שאיפותיהם האישיות בכניסתם לפוליטיקה.  מגיע להם להינות קצת בתמורה למה שהם תורמים למדינה – זו הפסיכולוגיה של השרוניזם והאולמרטיזם שהתפשטה במדינה הזאת -- משריה ועד שואבי המים שבה. 
 
הפחד הגדול של אנשי ההון הינו שאם ביבי יחזור ויביא עמו שוב את ירון זליכה ושכמותו, טווח האפשרויות שלהם לביצוע שטיקים וטריקים לא יהיה כפי שהיה בעבר.  ההון והשלטון לא ישכבו עוד יחדיו, ולכן אנשי ההון-עיתון מפחדים מביבי, ובעצם מכל מנהיג אתי שישים קץ לגילוי העריות הממוני בינם לבין הפוליטיקאים.  ציפי לבני "הנקיה" נראית להם תמימה ופחדנית, אחת שלא תעשה הרבה מעבר להפנות עורפה לשחיתויות מסביבה. אתה יהיה קל לעבוד.


הפחד הגדול של אנשי ההון הינו שאם ביבי יחזור ויביא עמו שוב את ירון זליכה ושכמותו, טווח האפשרויות שלהם לביצוע שטיקים וטריקים לא יהיה כפי שהיה בעבר
האחרונים החביבים המ-פ-ח-ד-י-ם הינם האזרחים הפשוטים.  הם מפחדים שהממשלות שהם יבחרו בהן – כתוצאה משיקולי הון-שלטון ירמו אותם שוב, כפי שרימו אותם יצחק רבין (שהבטיח לא להכיר באש"ף ולא לדון עם סוריה על ירידה מהגולן), וכמובן "עריק שרון" (שהבטיח שדין נצרים כדין תל אביב, ושיכבד את משאל עם הליכוד עד שנאלץ לבחור בין עקרונותיו ושרידתו).  האזרחים מפחדים שמנהיגיהם אסירי הקונספציה "שטחים תמורת שלום" לא ילמדו שום דבר מהגירוש ויקימו את "חמאסטן" השניה ביו"ש, שדין תל אביב יהיה כדין שדרות.  הם מפחדים וחשים שמחוסר אהבת המסורת, הדת והמולדת, הממשלות ימסרו את הגולן לסוריה-אירן; ומחוסר ראיה לטווח הארוך הם לא ישקיעו די בחינוך יהודי-ציוני לילדינו.  הם מפחדים שהממשלות לא יעשו די כדי להבהיר לשונאינו האזרחים -- אלו שמהווים כעשרים אחוז מתושבי ארצנו --שאנחנו לא נסבול את מרדנותם יותר.  הם מפחדים שנמשיך לתת להם מעל חמישים אחוז מהביטוח הלאומי כאשר ילדינו רעבים, ונאפשר להם לקחת מעל ששים אחוז מאדמותינו כאשר לבנינו אין דירות, שנאפשר להם לעבוד בחברות ציבוריות כאשר אנחנו מבוטלים אחרי שירות בצה"ל ושירות לאומי.  בינתיים שליש מאותם אזרחים מכחישים את השואה, ורובם דוחים את זכותנו למדינה יהודית אחת ויחידה בעולם הגדול הזה.

אחרי תיאורי מקורות הפחד שפוקד את עם ישראל בארצו, אפשר להגיע למסקנה כללית שמי שמפחד הוא זה שחושש שיש לו מה להפסיד.  החשש מאיבוד של חיים, הון, שלטון, בריאות וכבוד הוא הסיבה הנפוצה ביותר לפחד.   לדאבוננו הרב, רוב העם היושב היום בציון חש פחד.

היחידים בארץ שלא פוחדים כלל הינם הערבים.  חלק מהם מעיזים להזדהות  בגלוי ולשתף פעולה עם שונאינו -- החיזבאללה, החמאס והג'יהד האיסלמי.  הם לא מפחדים מכיוון שהם אינם חוששים שיש להם מה להפסיד, וזאת כי המדינה לא מעיזה לפגוע בזכויותיהם.  העדר הפחד הוא הוא ההסבר לקיומו של הטרור הערבי. טרוריסט הינו אדם שאינו מפחד, כי הוא לא חש שיש לו מה להפסיד.  לכן, לו המדינה היתה מחוקקת חוק הגוזר עונש מוות על מחבלים-רוצחים, מאפשר הריסת בתיהם וגירוש כל משפחותיהם, או אז יהיה להם הרבה מה להפסיד, ותופעת הטרור היתה נעלמת מייד מן הארץ.

לא יתכן שאנחנו נפחד בפקיעין, בעכו, בכרמיאל, בנצרת עלית, ביפו, בלוד, ברמלה ובערד.  לא יתכן שאנחנו לא נוכל לבנות בית באום-אל-פחם, והם יקנו בתים בכל מקום שהם חפצים בו.  כן, אנחנו היהודים מפחדים בארצנו והערבים לא.

כמו כן אנו מפחדים -- שהמצב הנוכחי ידרדר עוד יותר, כי אנשי התקשורת-ההון- והשלטון חיים "במדינת שנקין" שהיא כמה שנות אור מאיתנו.  אם כל זה לא מספיק, אנחנו מפחדים מכך שלממשלה אין מושג כיצד לטפל באירן, הרצה לקראת יכולת שיגור טילים בעלי ראש נפץ גרעיני.  אנחנו בסופו של דבר מפחדים לא רק משונאינו הערבים אלא גם מאחינו הפוסט-ציונים והפסודו-יהודים שמטרתם המוצהרת הינה להפוך את ארצנו למדינת כל אזרחיה, ובכך נאבד את ביתנו היחידי.

כיצד נצא מן המעגל השלילי הזה של פחד איש מרעהו, איש משכנו ואיש משונאו?  הפתרון -- להפסיק לפחד מבשר ודם ולהבין שיש רק לירא את ה'.  כאשר נהיה יהודים יראי שמים ואוהבי אבינו שבשמים לא נירא יותר -- לא מן התקשורת, לא מן הכבל המשולש של הון-שלטון-עיתון, לא ימני משמאלן ולא שמאלן מימני, ולא יהודי מערבי -- כי נהיה כולנו יהודים אמיתיים  ומאוחדים.  אז יראו הגויים מאתנו.  וביום ההוא תשקוט הארץ כי ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום.