שבירתו היא טהרתו

בג"ץ הפך מגוף שאמור להגן על אזרחים לגוף הרודה בהם

ד"ר מרדכי א' שורץ , כ"א בחשון תשס"ט

ד"ר מרדכי א' שורץ
ד"ר מרדכי א' שורץ
צילום: עצמי

פסיקתו הסדומית והמקוממת של בג"ץ בעניין "בית השלום" בחברון (שניתנה בין סיפור סדום לסיפור קניית מערת המכפלה) לא הייתה יכולה להפתיע את מי שמכיר את מהותו של גוף פסאודו-משפטי זה. ניתן היה לחסוך כספים רבים למשלם המיסים, אילו הוחלפו עוטי השחורים ברובוט שיופעל היישר מפרקליטות המדינה. ממילא, בדרך כלל רק אחד כותב את "פסק הדין" (או שמא איזה מתמחה), והשניים האחרים מוסיפים את חוות דעתם המנומקת היטב לאמור: "אני מסכים".


מעולם לא עלה על דעתם של יוצרי הבג"ץ להקים גוף ממונה שיהפוך לנציב העליון של הממשלה והפרלמנט הנבחרים. רעיון עוועים כזה לא יכול לעלות על הדעת בשום חברה דמוקרטית
בג"ץ, מוסד משפטי שאינו מוכר במדינות דמוקרטיות, הוקם על ידי שלטון המנדט הבריטי כדי לדון בקובלנות ה"נייטיבס" במושבות האימפריה נגד הנציב העליון, ולמנוע מהם לפנות לבתי המשפט בבריטניה. מעולם לא עלה על דעתם של יוצרי הבג"ץ להקים גוף ממונה שיהפוך לנציב העליון של הממשלה והפרלמנט הנבחרים. רעיון עוועים כזה לא יכול לעלות על הדעת בשום חברה דמוקרטית. אכן, בכל המושבות הבריטיות לשעבר בוטל הבג"ץ עם קבלת העצמאות. בישראל הושאר הבג"ץ המנדטורי על כנו (על בסיס משפטי מפוקפק), לכאורה כדי שישמש מגן לאזרח הקטן מפני שרירות הלב של השלטון.

בשנותיו הראשונות הקפיד בג"ץ לבדוק בקפדנות את "זכות העמידה" של העותרים לפניו שנשמרה רק למי שיכול היה להצביע על פגיעה אישית בו, כתוצאה מפעולות השלטון. באותם ימים לא היה כל סיכוי לעתירה שמוגשת "בשם הציבור" על ידי עמותה, ובוודאי שלא לעתירה פוליטית המוגשת על ידי חברי כנסת או גופים פוליטיים, פרלמנטאריים וחוץ פרלמנטאריים כאחד.

 עם השנים, ובפרט עם פרוץ "האקטיביזם השיפוטי" מבית מדרשו של אהרן ברק בסיסמא "הכל שפיט" (פירוש: ואת הכל אני, ורק אני, אשפוט), הלכה זכות העמידה וכורסמה, ודלתות בג"ץ נפתחו לעותרים שדבר אין להם עם הגנת האזרח מפני השלטון. להיפך, עתירות רבות הוגשו על ידי חברי כנסת וגופים פוליטיים כדי לעשות הון פוליטי וכדי להוסיף ולרדוף  אזרחים (מהעבר האחר של המפה הפוליטית), שהשלטון משום מה הניח להם. כיום דלתות הבג"ץ כמעט נעולות בפני אזרחים מן השורה. פורמאלית, הם יכולים לעתור. מעשית, אם לשופטים אין אינטרס פוליטי בעתירה, סיכוייהם נגד השלטון אפסיים.


בג"ץ גם אינו פועל כבית משפט. סדרי הדין בו שערורייתיים. הוא אינו מכפיף עצמו לכללי הראיות הרגילים, ואינו מנהל פרוטוקולים. אין בבג"ץ חקירת עדים, וכפועל יוצא גם לא ניתן לבדוק ברצינות את מהימנות התצהירים המוגשים לו
טירוף המערכות שיצר הבג"ץ ה"אקטיביסטי" של ברק הצמיח תופעה ישראלית ייחודית ללא אח ורע בעולם: שדולות פוליטיות שזירת פעילותן העיקרית (ואף הבלעדית) איננה דעת הקהל ואף לא הפרלמנט, אלא בית המשפט. בג"ץ הפך למגרשם הפרטי של גופים פוליטיים עתירי ממון שהפכו אותו לכלי כמעט בלעדי במאבקם הפוליטי נגד החלטות נבחרי העם. נוצרה חלוקת עבודה ברורה. גופים פוליטיים מסטרא דשמאלא עוסקים בעיקר בעתירות לבג"ץ (ובכלל זה עתירות בשם עותרים שכלל לא ביקשו זאת, כ"שלום עכשיו" בעתירתה להרס הבתים בעמונה). השדולות הפוליטיות הימניות פועלות בעיקר בדרכי המאבק הפוליטי המסורתיות (שדלנות פוליטית, עצרות והפגנות, פובליציסטיקה ומכוני מחקר אקדמיים) ומדירות את רגליהן ממסדרונות הבג"ץ בדיוק מהסיבה ששדולות השמאל הפכוהו למשכנן. בבג"ץ ההחלטות אינן מתיימרות לשקף לא את רצון העם ולא את החוק, אלא את הקו הפוליטי של החוגים שהשתלטו עליו והפכהו למועדון סגור הממנה את חבריו במחשכים, בדילים, ובשטיקים.

בג"ץ גם אינו פועל כבית משפט. סדרי הדין בו שערורייתיים. הוא אינו מכפיף עצמו לכללי הראיות הרגילים, ואינו מנהל פרוטוקולים. אין בבג"ץ חקירת עדים, וכפועל יוצא גם לא ניתן לבדוק ברצינות את מהימנות התצהירים המוגשים לו. שופטי בג"ץ קובעים כמתנבאים מפי הגבורה איזהו תצהיר אמין ואיזה לא, ועל פסיקותיהם אין ערעור. אופיו הפוליטי בעליל של בג"ץ מתבטא גם באימפריאליזם השיפוטי שלו, בדונו בעתירות בנושאים שבכל מדינה דמוקרטית מוגדרים כבלתי שפיטים, כיוון שההכרעה בהם אמורה להיות ציבורית ולא משפטית (ערכים ומוסר, מדיניות חוץ וביטחון, אמצעים טקטיים במלחמה וכו'). התוצאה המשפטו-פוליטית בכל עתירה צפויה עד כדי שעמום.

במדינה דמוקרטית יש הפרדה ברורה בין פוליטיקה למשפט. מאבקים פוליטיים מנהלים בזירה הציבורית, והיכל המשפט קודש לדיונים נקיים מכל הטיה פוליטית. בשאלות חוקתיות דנה ערכאה פוליטית בעליל, ולא בכדי. חוקים מתקבלים בפרלמנט פוליטי, ואף החוקה היא תוצר של הליך פוליטי, ולכן ההכרעה אם חוק סותר את החוקה נתונה לפרשנות פוליטית. בתי דין לחוקה הם גופים פוליטיים המתמנים על ידי הפרלמנט או הממשלה על פי מפתח מפלגתי, כדי שבהכרעה הפוליטית-חוקתית יהיה ייצוג הוגן לכל חלקי העם.

אין לך דבר המשחית את אימון הציבור במערכת השיפוטית יותר מפוליטיקאים קטנים שעוטים גלימות שחורות ומתחפשים לשופטים אובייקטיביים. גלימותיהם השחורות של שופטי בג"ץ הן גרסה חדשה לבגדי המלך החדשים. אבל המלך הוא עירום!


הגולם קם על יוצרו, ומגוף שאמור להגן על האזרחים הפך לגוף הרודה בהם ומבטל את החלטות נבחריהם, ככל שאלה חורגות מהקו הפוליטי של חבריו. אין סיכוי ששופטי בג"ץ, שיכורי הכוח, יסכימו מרצונם לחזור למימדיהם הטבעיים ולא ב"רפורמות" ניוושע
לא למותר להזכיר שהחוק בישראל לא הסמיך מעולם שום בית משפט לבקר את חקיקת הכנסת בכלל, ולפסול חוקים בפרט. פשוט אין סעיף כזה בשום חוק. במדינה מתוקנת אין לגוף שלטוני אלא הסמכויות שהחוק העניק לו, במפורש ולא מכללא. במדינות מתוקנות בית משפט אינו מפברק לעצמו סמכויות על סמך "מהפכה חוקתית" שלא הייתה ולא נבראה, אלא במוחו הקודח של נשיאו שאינה אלא פוטש שיפוטי. במדינה מתוקנת שופטים אינם ממנים עצמם לנציבים עליונים של הפרלמנט ללא הסמכה מפורשת בחוק, ושופט שינסה לעשות זאת ימצא עצמו בבית הסוהר או בבית המשוגעים.

הגולם קם על יוצרו, ומגוף שאמור להגן על האזרחים הפך לגוף הרודה בהם ומבטל את החלטות נבחריהם, ככל שאלה חורגות מהקו הפוליטי של חבריו. אין סיכוי ששופטי בג"ץ, שיכורי הכוח, יסכימו מרצונם לחזור למימדיהם הטבעיים ולא ב"רפורמות" ניוושע. בג"ץ כמוהו ככלי חרס שעליו קבעו חז"ל שכיוון שנטמא אינו יוצא מדי דופיו לעולם, ושבירתו היא טהרתו.

עלינו לדרוש מהמפלגות המבקשות את קולנו להתחייב שהצעת החוק הראשונה של שר המשפטים הבא תהיה ביטול הבג"ץ.