הפה והידיים

להתהלך תחפושתו של עשיו כדי לשמוע את נועם קול יעקב

הרב ליאור אנגלמן , ד' בכסלו תשס"ט

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

אלימות

אלימות ואילמות הן לא רק מילים דומות, הן קשורות זו לזו בקשר הדוק. האלים הוא האדם האילם. הוא אינו לוקה אומנם בדיבורו הפיזי, אך הוא אילם במובן הנפשי. הוא אינו יכול לדבר ולבטא את עצמו במילים, ועל כן הוא "מדבר עם הידיים". לעיתים מדובר במי שמסוגל לדבר בצורה רהוטה, אך הוא אינו מאמין בכוחו של הדיבור מפני שהוא אינו מאמין באדם אליו הוא צריך לדבר. הוא אינו מאמין שדבריו יתקבלו, הוא אינו מאמין בכוחו של שכנוע, ובוודאי אינו מאמין באדם האחר כאשר אינו נוטה לקבל את דבריו, ועל כן הוא פועל בכוחנות - באלימות.


האלים נקרא כך לא רק מפני שהוא פועל בכוח (אל = כוח) ולא רק מפני שהוא מתפקד כאילם הבולם את פיו ומתבטא בעזרת ידיו בלבד. הוא נקרא כך גם מפני שבפעולתו הוא מבקש ליטול את כוח הדיבור מן האדם האחר, להפוך את מושא אלימותו לאילם
האלים חסר סבלנות. הוא רוצה לממש את מבוקשו עכשיו ומיד. כיוון שהוא מודע לקצב האיטי של השפעת הדיבור, הוא בוחר להאיץ את התפתחות האירועים דרך הפעלת הידיים להגשמת שאיפותיו. הידיים מאלצות את הצד השני להיכנע, והן אינן תלויות בשכנועו הפנימי של המוכה. ההפחדה פועלת מהר מכל משפט משכנע, וכך האלים משיג את מבוקשו באחת.

האלים נקרא כך לא רק מפני שהוא פועל בכוח (אל = כוח) ולא רק מפני שהוא מתפקד כאילם הבולם את פיו ומתבטא בעזרת ידיו בלבד. הוא נקרא כך גם מפני שבפעולתו הוא מבקש ליטול את כוח הדיבור מן האדם האחר, להפוך את מושא אלימותו לאילם. אלימות נועדה להשתיק, להכניע את הצד השני ולנטרל את יכולתו לחשוב באופן עצמאי. עבור האדם האלים כוח הדיבור של הניצב לנגדו הוא מסוכן. הוא עלול לבטא חשיבה שונה, רצונות אחרים. הוא עלול לגלות על ידי דיבורו באוזני כל את אשר מעולל לו האדם האלים. אלימות היא השתקה, ניסיון כוחני להפוך את המותקף לאילם.

יש בעולם משטרים אלימים, מחנכים אלימים, בני זוג אלימים והורים אלימים, את כולם מאפיינים פניה השונים של האלימות. אצל כולם הפה הוא איבר מיותר או איבר המשמש כיד נוספת, גם הוא משמש להצלפה ודיכוי. תכליתו של הפה בעיניהם היא לשתק את האדם העשוי להתנגד לדרכם.

דיבור

ישנה דרך שונה בתכלית להנהיג ולחנך, המנהיג נקרא "דבר". בעזרת כוח הדיבור הוא מנהיג אחריו אנשים, אשר הדיבור נוגע בהם ומושך אותם אחריו בעבותות אהבה. "ידבר עמים תחתינו ולאומים תחת רגלינו", אין הכוונה בהכרח לכך שהקב"ה "ידביר", ישמיד את העמים הרבים שברא, אלא לכך שהוא "ידבר", ינהיג עמים תחת הנהגתנו, כביאורו של רש"י: "כמו 'וינהג'- דמתרגם 'ודבר'".

על מנת להנהיג בכוח הדיבור יש להאמין במונהגים, יש להתחשב בדעתם ולבקש בכוח הדיבור להגיע אל ליבם. זוהי הנהגה המאמינה בטוב שבאדם ומאמינה כי ניתן להנהיגו אל ייעודו דרך בניית הכרתו בדרך של דיבור. זוהי הנהגה החושבת שלא די במה שיעשה האדם, חשוב מכך מה יחשוב האדם, וישנה חשיבות רבה לכך שיזדהה האדם עם אשר הוא עושה, על כן אין להנהיגו בכוח הזרוע.

מחנך הדיבור הוא מחנך סבלני המאמין בחניכיו, הוא אינו מעוניין באילמותם ובהליכתם שבי אחריו נטולי הכרה ודעת. אדרבה, הוא מבקש להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד, לדבר אל ליבו ולהנהיגו בחפץ הלב.

ידי עשיו וקול יעקב


המאפיין המרכזי של עשיו הוא הידיים, "והידיים ידי עשו". הוא איש הציד וההרג, איש הכוח. על פי המדרש, בני עשיו סירבו לקבל את התורה המצווה "לא תרצח", מתוך תחושה עמוקה כי הציווי הזה עומד בניגוד גמור לטבעם האלים
המאפיין המרכזי של עשיו הוא הידיים, "והידיים ידי עשו". הוא איש הציד וההרג, איש הכוח. על פי המדרש, בני עשיו סירבו לקבל את התורה המצווה "לא תרצח", מתוך תחושה עמוקה כי הציווי הזה עומד בניגוד גמור לטבעם האלים: "בתחילה הלך לבני עשיו ואמר להם: 'מקבלין אתם את התורה?' אמרו לו: 'מה כתיב בה?' אמר להם: 'לא תרצח'. אמרו לו: 'כל עצמן של אותן האנשים אביהם רוצח הוא, שנאמר 'והידיים ידי עשו' ועל כך הבטיחו אביו ועל חרבך תחיה..." (ילקוט שמעוני דברים לג).
 
עשיו חי דרך הידיים, ידי ההרג, ומתפרנס דרך הידיים, ידי הציד. הוא אינו יכול לקבל תורה אשר דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום. הוא אינו מאמין בכוחו של הפה אלא בכוח הזרוע.

אמת, גם עשיו משתמש בפיו, אך פיו אינו משמש לקשר וחיבור כי אם למרמה ולנטרול הכרתו של העומד מולו. פיו הוא חלק ממערכת הציד המשומנת: "מהו 'כי ציד בפיו'? היה צד את יצחק הצדיק בפיו... כשהיה בא עשיו מן החוץ היה אומר לאביו 'אבא המלח מהו שתהא חייבת במעשר?' והיה תמה יצחק ואומר ראה בני זה כמה מדקדק במצוות, והיה אומר לו אביו 'בני, היכן היית היום הזה?' והוא אומר לו 'בבית התלמוד'... ומתוך דברים אלו היה צדו בפיו על כן אהבו. ורוח הקודש צווחת: 'כי יחנן קולו אל תאמן בו, כי שבע תועבות בלבו'" (תנחומא תולדות ח'). פיו של עשיו משמש להעלמת האמת מיצחק ולהשתקת הביקורת הצפויה לבוא בעקבות מעשיו הרעים. זהו פה של צייד המשתק במצג שווא של אהבה מדומה את יריביו.

יעקב לעומתו מתאפיין בכוח הפה, "הקול- קול יעקב": הוא משתמש בפיו ככלי של ריצוי וקשר. הוא מביא לעולם הכרה כי בכוח הפה ניתן להביא את העולם לייעודו.

השאלה מי יקבל את ברכת יצחק היא גם הכרעה גדולה מהו הכוח הדומיננטי בעולם: כוחן של הידיים האלימות והאילמות או כוחו של הפה הסבלני והמאמין.

לבסוף מתברך יעקב כשקולו קול יעקב נשמע באוזני יצחק אך ידיו מחופשות לידי יעקב, להורות כי הקול הפנימי, דרך הריצוי והנעם, ינצח, אך יהא עליו ועל בניו להתהלך לעיתים בתחפושתו של עשיו על מנת להביא את העולם לשמוע לבסוף את נועם קולו של יעקב.