הידיעות המרעישות והכואבות על הנעשה בבית חב"ד במומביי תפסו אותי בחזרתי מכינוס השלוחים העולמי שנערך בניו יורק. כינוס בו התאחדו כל השלוחים וטיכסו עיצה איך להמשיך את הפצת היהדות בעולם כולו, וכיצד לקרב את  בני ישראל לתורה ומצוות, בשילוב כל הכלים הטכנולוגיים הקיימים בעולם.





בשיחות שקיימתי עם מספר שלוחים על הנעשה במקומם, ראיתי לפניי אנשים צעירים אך חדורים שליחות. אנשים שבשביל המטרה המקודשת להפצת יהדות, פשוט מוסרים את נפשם ללא שום הסבר הגיוני

בשיחות שקיימתי עם מספר שלוחים על הנעשה במקומם, ראיתי לפניי אנשים צעירים אך חדורים שליחות. אנשים שבשביל המטרה המקודשת להפצת יהדות, פשוט מוסרים את נפשם ללא שום הסבר הגיוני. כן, הרבי ציווה לצאת לשליחות, והם מקיימים את הציווי ללא שום רתיעה.

זוג קדוש

השלוחים חיים במקומות בודדים עם רעייתם וילדיהם, כשהרעיה משמשת בכמה תפקידים בו זמנית. היא גם רעיה, אמא, מורה לילדיה, מארגנת האירועים, מבשלת לשבתות וחגים לעשרות אנשים, מוסרת שיעורים והרצאות במגוון נושאים ועוד. לשאלתי, כסף ומימון מנלן? הייתה התשובה: "ה' יעזור... הרבי ציוה לעשות, לכסף נדאג אחר כך אם בכלל יהיה".

החוט שקישר בין כל השלוחים שהתאספו מכל קצוות העולם הוא המסירות נפש והדבקות למלא את רצונו של הרבי להפצת היהדות בכל מקום בעולם. אך בזמן הכינוס לא חשבתי ולו לרגע על אפשרות ששלוחים יצטרכו למסור את נפשם כפשוטו ממש, קרי, למות על קידוש השם בתוך בית חב"ד.



זוג השלוחים הרב גבריאל ורבקה הולצברג הי"ד יצאו בשנות העשרים לחייהם, לאחר נישואיהם, לשליחות בהודו המרוחקת והמנוכרת. מי שמכיר את עבודת השליחות יודע, כי הדאגה לנושא הכספי והארגוני, וכן ההתמודדות עם כל המשתמע מהנושא המורכב הזה, מוטלת על כתפיו לבד. 

כן, שני הצדיקים הקדושים הללו יצאו לשליחות באהבה ובשמחה על אף כל הקשיים שבדבר.

תוך מספר שנים מועט, הם הצליחו במילוי שליחותם בצורה בלתי רגילה. כל יהודי, כל תרמילאי ישראלי שביקר במומביי בהודו ידע שהבית החמים, היהודי, הישראלי שלו באזור זה אצל הרב גבריאל והרבנית רבקה הולצברג הי"ד.  בכל העיר המנוכרת הזו, המלאה עבודת אלילים, היו שני אנשים שחשבו על היהודים שיגיעו למומביי, שיהיה להם מקום לנוח, להתקשר לישראל, להודיע למשפחותיהם מה שלומם, לאכול  אוכל כשר, בית מדרש להתפלל וללמוד בו תורה, להתארח בשבתות, וסתם למצוא יהודי לשוחח עימו ולקבל עצה והדרכה. שני אנשים שעשו זאת יום – יום, שעה - שעה כשהחיוך וטוב הלב לא מש מפניהם. גבריאל ורבקה הולצברג הי"ד.



הם היו חיילים בקרב. הם היו באמצע משימתם להבאת המשיח. הם נהרגו בתוך מבצרם, בתוך ביתם. ישנה ידיעה שהייתה לשליח אפשרות לברוח, אך הוא לא עשה זאת. הוא ידע שחייל לא מפקיר את אנשיו, וכך הוא נהרג ביחד עם אשתו הצדקת הי"ד

עשר שעות הטיסה עברו עלינו עם דפיקות לב רבות. אני וחבריי השלוחים היינו חרדים לשלומם של זוג השליחים ושאר היהודים אשר היו עימהם. כשהאמת התבררה כי השליחים ביחד עם שאר היהודים נהרגו על ידי מרצחים שפלים, כשצפינו בתמונות הקשות של ההרס, החורבן והדם בבית חב"ד, עינינו לא פסקו מלדמוע על מות קדושים אלו.

חייל לא בורח

הם היו חיילים בקרב. הם היו באמצע משימתם להבאת המשיח. הם נהרגו בתוך מבצרם, בתוך ביתם. ישנה ידיעה שהייתה לשליח אפשרות לברוח, אך הוא לא עשה זאת. הוא ידע שחייל לא מפקיר את אנשיו, וכך הוא נהרג ביחד עם אשתו הצדקת הי"ד. בחייהם ובמותם לא נפרדו.

אסור להרהר וגם אין לנו תשובות למה קרה המקרה המזעזע הזה, אנו רק מבקשים מהקב"ה: די, די, ודי לכל צרות עמך ישראל.

שלח במהרה את המשיח. "הקיצו ורננו שוכני עפר", והקדושים בתוכם אמן.