בגרות, עצמאות וכיבוד הורים

השאלה לאיזה סוג חופש ושחרור אנו נושאים את עינינו?

הרב אליקים לבנון , ו' בכסלו תשס"ט

הרב לבנון
הרב לבנון
הרב לבנון

שאלה: אני כבן 18, והתחלתי ללמוד נהיגה. כבר זמן ארוך שאני אוגר סכום כספי למטרה זו, עובד בחופשות וכדו'. לפני כמה ימים אבא שלי אמר לי שהוא יממן לי את הלימוד. אני מאוד רוצה להיות עצמאי ולא להזדקק לעזרת המשפחה. ממש כאב לי כאשר הוא רצה לשלם עבורי. האם להתעקש ולדחות אותו או להסכים?


כמובן שהמחשבה הנכונה שונה לחלוטין. ברור שכל דבר מגביל אותנו: חוקי התנועה מגבילים אותנו, חוקי המוסר מגבילים אותנו וכדו'. השאלה היא לאיזה סוג חופש ושחרור אנו נושאים את עינינו. "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה"
תשובה:
ראשית, יישר כוח על הרגישות ביחס אל ההורים. לפעמים מתוך רגילות אנו עונים להם תשובות ב"שליפה" בלא לשים לב למשמעות. באמת, מדובר בסוגיה עקרונית מאוד ביחסי ילדים- הורים. מחד, עומדת לפנינו השאיפה להיות חופשיים ובני חורין. מאידך, חובת כיבוד ומורא מההורים נראית לנו כערך מגביל את חירותנו.

כמובן שהמחשבה הנכונה שונה לחלוטין. ברור שכל דבר מגביל אותנו: חוקי התנועה מגבילים אותנו, חוקי המוסר מגבילים אותנו וכדו'. השאלה היא לאיזה סוג חופש ושחרור אנו נושאים את עינינו. "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". החופש הראשוני עבורנו הוא השחרור הרוחני, להיות מה שהאמת הפנימית שלנו מורה עליו, לחשוב מה באמת טוב לנו. לא להיות שבויים ברשת החיצונית של פרסומות, אינטרנט, עיתונות ושאר כוחות המסמאים את עינינו וגורמים לנו לסטות לכיוונים שאינם מתאימים כלל לנפשנו. כל זה כלול באותו מאמר של "בן חורין - העוסק בתורה".

בנוסף, יש גם מצב של חופש חיצוני: לא להיות משועבד לכסף, לא להיות משועבד לקהל בוחרים לקראת הבחירות וכדו'. שלמה המלך בחכמתו מלמדנו: "ראיתי עבדים על סוסים, ושרים הולכים כעבדים על הארץ" (קהלת י'). המציאות החיצונית לא תמיד תואמת את המציאות הפנימית. הנה יש עבדים שהם עבדים בנפשם, אבל הם רוכבים על סוסים כבני חורין, ולעומתם בני חורין הנראים כאילו הם עבדים.


תחל בראשונה ברכישת החירות הפנימית שאינה באה על ידי הרכיבה על הסוס או הוצאת רישיון נהיגה. דווקא בזאת הינך יכול לקבל מאבא, כי הוא בוודאי ירגיש טוב מכך שהוא מלמד את בנו אומנות הרכיבה
אם נחזור לשאלתך, הרי שבמבנה המשפחתי אנו מוצאים שתי הדרכות. הראשונה בתורה: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו" (בראשית ב'). בכך מדריכה אותנו התורה לחתור לעזיבה, חוסר תלות בהורים. כמובן, כאשר אדם הוא כבר בגדר 'איש'. ילד קטן תלוי בהוריו כמעט בכל  דבר, אבל בן מתבגר כבר יכול להתחיל לבנות עצמו כאיש ומתוך כך להתנתק מהתלות בהוריו. אולם, יש הוראה שנייה בדברי חכמים: "תני אבימי בריה דר' אבהו: יש מאכיל לאביו פסיוני [עוף חשוב] וטורדו מן העולם, ויש מטחינו ברחיים ומביאו לחיי העולם הבא". כלומר, יש מקרה שבן כאילו מכבד את אביו ונותן לו מזון משובח, אבל דווקא זה גורם רעה לבן כי האב מקבל הרגשה שאיש אינו צריך אותו והוא רק נטל על בנו. לעומת זאת, יש מטחין אביו ברחיים, כלומר נותן לאביו את ההרגשה הטובה שהבן זקוק מאוד לאבא, אפילו לייגעו בטחינה ברחיים אבל זו טובה גדולה לאב, והבן זוכה לחיי עולם הבא (רש"י ותוספות שם מפרשים באופן אחר, אבל אין מקרא יוצא מידי פשוטו). מן הסתם הנך עסוק בלימוד תורה.

מחשבה טובה שלך היא להשתחרר מתלות בהורים ולקיים כבר כעת "על כן יעזוב", אבל שחרור מהכסף של ההורים הוא שחרור מערך חיצוני.

תחל בראשונה ברכישת החירות הפנימית שאינה באה על ידי הרכיבה על הסוס או הוצאת רישיון נהיגה. דווקא בזאת הינך יכול לקבל מאבא, כי הוא בוודאי ירגיש טוב מכך שהוא מלמד את בנו אומנות הרכיבה.

התרכז יותר בחירות הפנימית אשר בסופו של דבר תביא לך גם את החירות החיצונית, ותוכל לרכב ולנסוע תמיד בזהירות ובדרכים טובות.

המאמר הוא מתוך עלון "קוממיות".