"שלטון החוק" – מה אתה אומר?

יש להמשיך לצמצם את סמכויות בג"צ שהפך למעוז השמאל

ד"ר אריה בכרך , י"ב בכסלו תשס"ט

ד"ר אריה בכרך
ד"ר אריה בכרך
באדיבות המשפחה

"שלטון החוק", "הגנה על הדמוקרטיה", "כבוד ביהמ'ש העליון", סיסמאות אלו נשמעות בתקשורת וכנראה גם ישמעו בעתיד.  סיסמאות אלו משמשות את השמאל הקיצוני, בעיקר, על מנת לנגח את נאמני ארץ ישראל. הבעיה העיקרית בשימוש החוזר ונשנה בסיסמאות האלו שהוא גורם לכך שגם אנשים שאינם חשודים שמגמתם ניגוח הימין, מאמצים אותן ללא כל סינון מחשבתי.

האם באמת הדאגה לשלטון החוק והדאגה לדמוקרטיה הם האנטרס הבלעדי של השמאל הישראלי?


הסיבה האמיתית ל"שמירה על שלטון החוק" וההגנה על כבוד ביהמ"ש העליון היא הדאגה להנצחת שלטון השמאל גם בעתיד, בעת שרוב העם יממש עמדות ימניות בבחירות דמוקרטיות
האם רק השמאל מבין "שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו"?

אז כך, התשובה היא לא בלמ"ד רבתי. אלא, שאין כל קשר אמיתי בין הדאגה לשלטון החוק לבין השימוש בסיסמה זו. הסיבה האמיתית ל"שמירה על שלטון החוק" וההגנה על כבוד ביהמ"ש העליון היא הדאגה להנצחת שלטון השמאל גם בעתיד, בעת שרוב העם יממש עמדות ימניות בבחירות דמוקרטיות. כל עוד מצליח השמאל לשמר את כוחו של ביהמ"ש העליון הרי שבידיו פיקוח מתמיד על כל פעולותיה של כל ממשלה נבחרת.

כל החלטה שתתקבל ע"י ממשלה כמו למשל לאפשר את שידורי ערוץ 7, או חוק פינוי פיצוי לערבים יפסל על הסף.  בינתיים ימתין השמאל בסבלנות עד יעבור זעם ובאיזו תאונה פוליטית יחזור לשלטון.

מגמתו הפוליטית השמאלנית של ביהמ"ש העליון עולה מכל פסיקה שאיננה משפטית מובהקת. מהצהרתה של השופטת אילה פרוקצ'ה שארבע נערות שחסמו צירים בעת ההתנתקות מהוות סיכון לבטחון המדינה בעוד חסימת צירי תנועה על ידי הסטודנטים ושאר מפגינים רק תורמים לשיח הציבורי, ועד קביעתה של דורית בייניש שיש מקום לפנות את בית השלום במקום הפסיקה המתבקשת עפ"י כל קנה מידה מוסרי להקפיא את המצב.

את ההוכחה המכרעת ביותר בסוגיא זו תרמה טליה ששון מחברת "דו"ח המאחזים".  הגב' ששון הצטרפה לאחרונה למר"צ המורחבת וסיפקה בכך את ההוכחה לצדקת טענותינו שהדו"ח שלה יותר מה שהוא דו"ח משפטי הינו דו"ח פוליטי.

הקנאות הדתית הקיצונית בה מגינים נבחרי ציבור מתוכנו, כמו נתניהו, דן מרידור, בני בגין ואחרים על כבוד ביהמ"ש, יחד עם מתקפתם על שר המשפטים פרופ' פרידמן, מדאיגה מאוד מפני העתיד. אף אחד מחברי "מקהלת המודאגים" לא התמודד עם הטענות נגד ביהמ"ש באופן ענייני כמו למשל:


מדוע בחירתם של רבנים ראשיים השוים במעמדם לשופטי בהמ"ש העליון נעשה ע"י אנשי ציבור ופוליטיקאים כמו למשל ראש עריית תל אביב רון חולדאי, ואילו בחירת שופטים נעשה בשיטת חבר מביא חבר?
מדוע בחירתם של רבנים ראשיים השוים במעמדם לשופטי בהמ"ש העליון נעשה ע"י אנשי ציבור ופוליטיקאים כמו למשל ראש עריית תל אביב רון חולדאי, ואילו בחירת שופטים נעשה בשיטת חבר מביא חבר?

מדוע משך כהונתו של נשיא ביהמ"ש העליון הוא עד גיל 70 או עד מותו – המאוחר מביניהם, ואילו משך כהונת רבנים ראשיים ואפילו נשיא המדינה מוגבלים בזמן?

מדוע מוסמכים שופטי בג"צ לדון "בנוהל שכן" או בהפלת בית על מחבל המסתתר בו תוך המנעות מסיכון חיי חיילים שלנו?

האם לשופטי הבג"צ מונופול על המוסר?

האם אין ראוי להפקיע מידי הבג"צ במתכונתו הנוכחית את הסמכות לדון בסוגיות שאינן משפטיות מובהקות?

בשיטה הקיימת, בה נלחם פרידמן, מצליח השמאל לשמר בידיו את צביונו של ביהמ"ש עפ"י רצונו.

"שמירת החוק" כערך דתי עליון ב"דת הדמוקרטיה" גם היא אינה עומדת במבחן המציאות. להזכירכם, בזמן כהונתו של שר הפנים, משינוי, אברהם פורז, גם הוא "ממסדר אבירי שלטון החוק" דרש ממנו אלי ישי, משהתקרב חג הפסח, לאכוף את חוק החמץ. תשובת כהן הדת מר פורז היתה: "החוק הזה אינו מוצא חן בעיני, ולכן לא אאכוף אותו"... אתם הבנתם את זה?!

בימים אלו, כמה נלעג, הצהיר אהוד ברק שבמגמה לבצר את שלטון החוק והדמוקרטיה יש לפנות את בית השלום בחברון. לא ייאמן, אבל זהו אותו ברק שנחשד בקניית שלטון בכסף בעניין העמותות, הוא ויד ימינו יצחק הרצוג שבחר בזכות השתיקה.  הרי אין מהלך אנטי-דמוקרטי ומסוכן יותר לשלטון החוק מאשר קניית שלטון בכסף.

כך, אין מנוס מהמסקנה שכל הסיסמאות הללו אין תכליתם אלא, כפי שאמרתי, לנגח את הימין ולהנציח את שלטון השמאל.

עתה, עם התקרב הבחירות יש לדרוש שבראש משרד המשפטים תעמוד אישיות שתוכל להמשיך ולהגשים את מגמותיו של פרופ' פרידמן, תוך שמירה אמיתית על הדמוקרטיה ושלטון החוק. יש לקחת בחשבון שפעילות זו תהיה מוקד למלחמה תקשורתית איתנה ומתמשכת.

מתוך תפילה של "השיבה שופטינו כבתחילה" ודבקות במטרה נוכל להצליח.