לדרוך את הקשת הפוליטית

הדרך היחידה לקדם את ההתיישבות היא כוח פוליטי בכנסת

הרב דניאל שילה , ט"ו בכסלו תשס"ט

הרב דניאל שילה
הרב דניאל שילה
צילום: עצמי

הגירוש מבית השלום בחברון משרה אווירה של ייאוש זעם ודיכאון. מה עושים עתה, אחר שרשרת העוולות השלטוניות והמשפטיות ?
הבה נלמד מגישת דוד אחר מפלת שאול בגלבוע. אנו קוראים שם: 

(שמואל ב פרק א יז) וַיְקֹנֵן דָּוִד אֶת הַקִּינָה הַזֹּאת עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ:  (יח) וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר:
איזו קינה יש במילים "ללמד קשת"? הפרשנים במקום מסבירים, שטרם בואו לקונן, מצביע דוד  על כך שיש מוצא מן המשבר-ללמוד קשת.

כך רלב"ג: בעבור שראה כי מיתת שאול היתה בסיבת יראתו מהמורים בקשת ולא היו בישראל מי שיהיה בקי בזה אמר דוד ללמד את בני יהודה קשת, כי הוא מהנבחרים שבכלי המלחמה .

אף אנו, במקום להתמקד אך בכעס ובאבל, נחפש מוצא.


אליטות המיעוט ששלטו בעבר, נואשו מניצחון בדרך דמוקרטית. על כן הן שולטות היום באמצעות התקשורת, האקדמיה ומערכת המשפט, אשר בהן הם התבססו משך שנים
צריך להיזכר: כל פריצת דרך בהתיישבות, נעשתה בגיבוי פוליטי. אנשי כפר עציון לחצו לעלות, וקיבלו גיבוי פוליטי מראש הממשלה אשכול. מתיישבי קרית ארבע קיבלו גיבוי מיגאל אלון. גם הכניסה למחנה קדום בזמנו, אשר ממנה צמחה קדומים, התאפשרה אחר הסכמה מצד הגורמים הפוליטיים. אחר כך בא בגין אשר אמר: "עוד יהיו הרבה אלוני מורה", ואכן כך קמה ההתיישבות הענפה של היום. גם כל ההתיישבות בסיני קמה וחרבה על פי החלטות שלטוניות. גם החורבנות של העת האחרונה, אירעו עקב שלטון מעוות.

הסיכוי היחידי כמעט להטבת מצב ההתיישבות, ולסיכול החרבת חלקים ממנה, הוא בשינוי השלטון. גם בשינויו יהיה עדיין המצב קשה.
אליטות המיעוט ששלטו בעבר, נואשו מניצחון בדרך דמוקרטית. על כן הן שולטות היום באמצעות התקשורת, האקדמיה ומערכת המשפט, אשר בהן הם התבססו משך שנים. הגורם היחידי שיש בידו לצמצם את הרודנות של שלושת אלה, היא הכנסת, אשר אם תהיה נחושה ולא רופסת, היא תוכל לחוקק חוקים אשר ימנעו את גניבת התקשורת הממלכתית מרוב העם, את הפיכת חלקים מן האקדמיה לגורם המערער את הלגיטימיות של המדינה היהודית, ואת בית המשפט לגורם המעדיף אינטרסים הנובעים מ"תפיסה כלל עולמית נאורה" על פני האינטרסים של מדינת ישראל היהודית. דוגמא אחרונה: בילדותי הבאנו כל יום ששי פרוטה לגן הילדים, ל"קופסה הכחולה" של הקרן הקיימת. כך שרנו: "דונם פה ודונם שם, רגב אחר רגב, כך נגאל אדמת העם מצפון עד נגב". היה זה ברור לכל, שהעברת אדמות מדי נוכרים לידי יהודים, היא "גאולה". היום נחשב מושג זה לבלתי ראוי. לא יתכן ששמירת אדמות אלו להתיישבות יהודית בלבד, תובא לדיון בבית המשפט, עם סיכון חמור שאכן תיפסל.

החיצים נורו בחברון, אולם הקשת היורה אותם נדרכה בירושלים, בקרית הממשלה ובבית המשפט.


שינויים בתקשורת, באקדמיה ובמערכת המשפט, הם עבודה של שנים, לעומת זאת, את המצב הפוליטי ניתן לשנות אחת לארבע שנים, ושם ניתנה רשות ההכרעה לעם. עתה יש לפעול בתוכו
שינויים בתקשורת, באקדמיה ובמערכת המשפט, הם עבודה של שנים, לעומת זאת, את המצב הפוליטי ניתן לשנות אחת לארבע שנים, ושם ניתנה רשות ההכרעה לעם. עתה יש לפעול בתוכו. יש להתגייס למערכה הפוליטית. להצביע על העדר התכלית וחוסר מוסריותן של תכניות ה"שלום" של השנים האחרונות. יש להתגייס לטובת מפלגות הרואות בהתיישבות צו אלוקי וזכות היסטורית, יותר מאשר לטובת כאלה שרק "ההתפכחות" מביאה אותם לשימור ההתיישבות.

הסכנה היום איננה רק להתיישבות, אלא גם לאופייה של המדינה. יהדותה בסכנה. חוק השבות בסכנה. הרי יש בו "אפליית יהודים על פני נוכרים". חברי כנסת מיועדים כבני בגין ודן מרידור מתייחסים אל בית המשפט כאל "מועצת גדולי החברה". אם יבטל בית המשפט את חוק השבות כדוגמא, האם לא יאמרו הם ש"יש שופטים בירושלים"? הלוא הכנסת אמורה לעמוד מעל בית המשפט, אך היא מסרבת עד כה לעשות זאת.

נתגייס למאבק הפוליטי, נעשה ונצליח.