בחירה חופשית מול גזירת ה'

אל לנו ליפול בייאוש ותסכול על הנראה לנו ככישלונות.

הרב משה צוריאל , ט"ז בכסלו תשס"ט

הרב משה צוריאל
הרב משה צוריאל
צילום: עצמי

יודעים אנו כי אין אות אחת בתורה מיותרת, קל וחומר שאין מילה מיותרת. יעקב אבינו שלח את בנו יוסף לברר עבורו מה שלומם של שאר בניו שהיו רועים צאן במרחקים. כתוב
 
(י"ד) וַיּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר. וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבא שְׁכֶמָה.


יעקב חשב לתומו כי שולח הוא את יוסף כדי לברר מה שלום האחים, ויוסף חושב שהוא הולך כדי לקיים מצוות כיבוד אב, אבל הקב"ה מתכנן הכל כדי להביא את האחים לתפוש את יוסף ולמכור אותו למצרים
(ט"ו)
וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תועֶה בַּשָּׂדֶה, וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמור מַה תְּבַקֵּשׁ?

(ט"ז) וַיּאמֶר אֶת אַחַי אָנכִי מְבַקֵּשׁ. הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפה הֵם רועִים.

(י"ז) וַיּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה, כִּי שָׁמַעְתִּי אומְרִים נֵלְכָה דּותָיְנָה. וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדותָן: (בראשית ל"ז, י"ד-י"ז).

שלושה פסוקים הללו תמוהים הם. בשביל מה לתורה לספר לנו פרטים שלא נוגעים לעצם סיפור מכירת יוסף? ודאי אין התורה עוסקת בתיאור ספרותי בלי מטרה מסוימת, אלא יש כאן לימוד בהלכות כיבוד אב ואם. אביו שלח אותו לשכם, יוסף לא מצא אותם שם. ברור שהיה יכול לשוב לביתו ולהודות לאביו שלא הצליח למצוא אותם, ובמיוחד שידע שהם שונאים אותו. משום מה לו להתאמץ? אבל כיוון שאביו דאג, יוסף טעה בשדות פה ושם לחפש ולאתר אותם, כלומר השתדל בכל יכולתו ואף הלך עד דותן כי שמע מאיזה עובר אורח שהם שם. הרי זהו לקח לדורות, כמה הבן צריך להשתדל לעשות נחת רוח לאביו ולהתגבר על יצר העצלות.

אבל ד"ר נחמה לייבוביץ (בספר "עיונים בספר בראשית", עמ' 275-276) מוצאת בשלושה פסוקים אלו מימד עמוק יותר. על הפסוק "וישלחהו מעמק חברון" (בראשית ל"ז, י"ד) כותב רש"י: "והלא חברון בהר? [וכיצד מתוארת חברון כעמק?] אלא מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים 'כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם'". זאת אומרת, יעקב חשב לתומו כי שולח הוא את יוסף כדי לברר מה שלום האחים, ויוסף חושב שהוא הולך כדי לקיים מצוות כיבוד אב, אבל הקב"ה מתכנן הכל כדי להביא את האחים לתפוש את יוסף ולמכור אותו למצרים. שם במצרים יסבול יוסף צער ועוני מספר שנים, ומבית הסוהר יצא למלוך ועוד ימלוך משך שמונים שנה (מגיל 30 ועד גיל 110) ויפרנס כל עמי האזור.


בני אדם עושים לפי מיטב הבנתם ואינם צופים מראש מה הן התוצאות מרחיקות לכת, אבל הקב"ה מתכנן הכל מראש ומביא את הדברים למטרה נשגבה ויקרת ערך
גם משפחת אביו עם כל צאצאיהם, שבעים במספר, יתפרנסו בכבוד תחת חסותו של יוסף. יתקיים חזון החלומות שהוא חלם עליהם. ועוד, חיי יוסף בצער ומצוקה הם רק הכנה בזעיר אנפין לחיי האומה כולה במצרים שהיו בצער ומצוקה משך שנים רבות עד שהגיע תור משה בשליחותו של ה' להוציא אותם משם בניסים ונפלאות ולהביא אותם לארץ זבת חלב ודבש, הארץ המובטחת.

זאת אומרת היו כאן שני סוגי שליחות, הנגלה לפי כוונת בני אדם והנסתר לפי כוונת ההשגחה העליונה. בני אדם עושים לפי מיטב הבנתם ואינם צופים מראש מה הן התוצאות מרחיקות לכת, אבל הקב"ה מתכנן הכל מראש ומביא את הדברים למטרה נשגבה ויקרת ערך. ההשגחה של הקב"ה היא נפלאה וכל יכול. איש אלמוני מצא את יוסף טועה בשדה והדריך אותו לאן ילך. סידרה זאת ההשגחה העליונה כדי להביא את יוסף לאותו מקום שם ייתפש על ידי אחיו ויימכר למצרים, משם יעלה לגדולה ויכין את הרקע לגאולת ישראל ממצרים ודרכם לגדולה עולמית. כותב רמב"ן לעניין שלושה פסוקים בהם פתחנו: "ויאריך הכתוב:

[א] להגיד כי סיבות רבות באו אליו (ליוסף) שהיה ראוי לחזור לו, אבל הכל סבל לכבוד אביו.

[ב] ולהודיענו עוד כי הגזירה [שה' גוזר] אמת, והחריצות של בני אדם [לעקוף את הגזירה] שקר [כלומר מוטעה ולא תועיל]. כי זימן לו הקב"ה מורה דרך שלא מדעתו להביאו בידם. ועצת ה' היא תקום" (רמב"ן על בראשית ל"ז, ט"ו). בלשון הבריות "הקב"ה מכופף את פעולות מעשי אנוש כדי להביא לתוצאה שנגזרה לפי ההשגחה העליונה".

נכון שצריכים אנו להשתדל בכל אפשרות אנושית להביא לתוצאות הרצויות לנו וכן להתפלל בכל לב עבור הצלחתנו במשימותינו, אבל אל לנו ליפול בייאוש ותסכול על הנראה לנו ככישלונות, לראות רשעים ופושעים בישראל המזיקים לעמנו, כי ודאי הקב"ה שליט בכל ויביא לידי מה שתכנן לעשות. צריכים אנו סבלנות ואמונה.

כך כותב הרב קוק: "בחקור האדם תכלית המעשים, ימצא שגם המעשים הטפלים שחשב שרק מקרים המה, כולם היו ויהיו יסודות להכנת טוב נעלה וכו'. וזה יקרא גדולת ה' וכו' כי גם הדברים הרחוקים והפעולות הנראות זרות, גם הנה מעשה ה' הנה, לתכלית נשגב היוצא מהם". ("עין איה", ברכות פרק ז' פסקא ב').


נכון שצריכים אנו להשתדל בכל אפשרות אנושית להביא לתוצאות הרצויות לנו וכן להתפלל בכל לב עבור הצלחתנו במשימותינו, אבל אל לנו ליפול בייאוש ותסכול על הנראה לנו ככישלונות
ולא רק פעולות אנושיות הנראות משובחות אלא גם מעשי אנוש הנראים שליליים ורעים, גם אותם ירתום ה' לתוכניתו העולמית. וכך לשון הרב קוק במקום אחר: "כי דבר אלוקינו יקום לעולם (ישעיה מ, ח) והטוב המיועד אי אפשר שיופסד ע"י כל המון גלגולי סיבות שנראים כאילו באים לעכב את החסד העליון מהופיע בעולם. אבל אין זה כי אם מפאת השקפתינו הקצרה. אבל כשנישא דיעה למרחוק נראה כי ימין ה' רוממה ועושה חיל, ולא יפול דבר אחד מכל דבריו" ("עין איה", ברכות פרק ז' פסקא טו). "ולא תועיל אפילו הבחירה [האנושית] היותר רעה, לבטל עצת עליון" ("עין איה", ברכות פרק חמישי פסקא ס"ו).

הרעיון הנשגב הזה נרמז בתורה. כי גם מה שאחי יוסף חשבו להרע לו, ה' הפך העניין לטובה. כמאמרו של יוסף בעת שהתגלה לפניהם: "ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה, כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם וכו' וכו'. ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה, כי [אם] האלוקים. וישימני לאב לפרעה וכו' ומושל בכל ארץ מצרים" (בראשית מ"ה, ה'-ח'). ואחרי פטירת יעקב אמר להם: "ואתם חשבתם עלי רעה, אלוקים חשבה לטובה, למען עשה כיום הזה להחיות עם רב" (בראשית נ', כ'). הרי מפורש בתורה שגם כאשר בני אדם חוטאים ואף נענשים הם על מה שבחרו ברצונם החופשי, אבל התוצאות לשאר האנשים יהיו לברכה בסופו של דבר אפילו כעבור שנים רבות.

וכך כתב הגאון ר' יעקב עטלינגר מחבר "ערוך לנר" בספרו "מנחת עני" על התורה (בפרשת וישב) על הפסוק בשירת חנה: "ה' מוריש ומעשיר, משפיל אף מרומם" (שמואל א' ב', ז') מדוע כתובה מילת "אף"? היה צריך לומר "משפיל ומרומם". אלא באה רוח הנבואה ללמד כי גם כאשר הקב"ה מביא השפלה לאדם, זה על מנת להביא אחר כך להתרוממות. למה הדבר דומה? כאשר האדם רוצה לזרוק חפץ אל הגובה הוא משפיל ידיו ומהמקום הנמוך ההוא זורק בעוצמה רבה כלפי מעלה, היא "ירידה לצורך עלייה". כך אם הקב"ה מוריש ומשפיל זאת אינה השפלה לשם ירידה, אלא לצורך ההתרוממות שתבוא עם הזמן. "משפיל אף מרומם", השפלה של ה' היא כדי לרומם

ואומנם אין לנו לשכוח שיש אחריות אישית לכל מעשי האדם. האדם יובא לדין ולעונש על כל מעלליו. אבל החידוש במאמרנו זה הוא שהתוצאות שיגיעו לאדם חף מפשע הסובל ממעלליו של הפושע ודאי יהיו לו לטובה. וכך אמרו חז"ל "כל מה שעושה הקב"ה עושה לטובה" (ברכות ס', ע"ב).

המשך