בדרכי עידודי – לחומש

דברים לזכרו של עידודי זולדן במלאת שנה להירצחו.

יוסי דגן , כ' בכסלו תשס"ט

יוסי דגן
יוסי דגן
צילום: הלל מאיר/TPS

שנה עברה מאז נלקח מאיתנו באכזריות איש האמת, הארי שבחבורה, הקדוש עידו זולדן, עידודי הי"ד.
מיד לאחר שהשתחרר עידודי מתפקידו כקצין בסיירת עורב גולני, עלו הוא ואשתו תהילה לחומש והצטרפו אל משפחות הגרעין הדתי בישוב.

יחד עם חבריהם לגרעין, חברו למשפחות הותיקות הלא-דתיות בחומש, והיו שותפים נאמנים לתהליך פריחתו המחודשת של הישוב.

יחד איתם עברו את הגירוש הנפשע לפני כשלש שנים וחצי, באותו יום שחור משחור, י"ח באב תשס"ה, עת שחורי המדים אטומי המבט עקרו מבתיהם ואדמתם את תושבי שא-נור וחומש.

מיד לאחר הגירוש החליטה קבוצת משפחות משני הישובים להצטרף ולהקים שכונה בשבי שומרון – אל מול ההר הנישא עליו חי הישוב חומש, אל מול המראה הבלתי נתפש של הריסות הישוב היפה והפורח, הכי קרוב שאפשר – על מנת לחזור ברגע שהדבר
עידודי היה לפני הכל יהודי אמיתי, איש של אמת. אמת אמיתית, ללא משחקים. אבל יחד עם האמת האמיתית והמוחלטת היה עידודי איש של אהבה עצומה, אהבה וענווה
יוכל להתאפשר. תהילה ועידודי היו מהמשפחות הבולטות בשכונת מגורשי חומש-שאנור, שכונה המהווה את הלב הפועם של גרעין השיבה לחומש של "חומש תחילה".אם ישנה הגדרה שיכולה להכיל את עידודי, להקיף את מרחב אישיותו העצומה והנדירה, היא: יהודי אמיתי.

עידודי היה לפני הכל יהודי אמיתי, איש של אמת. אמת אמיתית, ללא משחקים. אבל יחד עם האמת האמיתית והמוחלטת היה עידודי איש של אהבה עצומה, אהבה וענווה.

הזכות להיות במחיצת עידודי היתה תענוג לא קטן. תענוג היה להיות שכן שלו, תענוג היה להיות שותף איתו במאבק "חומש תחילה", תענוג היה גם להתווכח איתו.

במשך למעלה משנתיים, מהגירוש ועד לרצח, תקופה של מגורים בשכנות והתמסרות משותפת לעליות לחומש והמאבק על חידוש השהייה היהודית בישוב, מאבק שעידודי היה כאמור אחד מהראשונים שהתחילו בו ואחד מן הבולטים והמתמידים בו, הפכו משפחות הגרעין למשפחה אחת גדולה.

היות ועידודי היה איש אמת, יצא לנו מטבע הדברים להתדיין ולהתווכח לא פעם על השקפה ועל צעדים במאבק. עידודי היה חד ועמד על האמת שלו, אך תמיד הקפיד על חיוך אמיתי של חברות ואהבה גם למי שחשב אחרת ממנו.

עם הקמת "חומש תחילה" התמסר עידודי והיה מהמובילים של הסיורים הראשונים והקבוצות הראשונות שעלו לחומש.

עידודי הקפיד להגיע לכל העליות עם משפחתו ובעליה ההמונית שהתקיימה עת מלאו שנתיים לגירוש היה בין מתככני המסלולים בצירים עוקפי המחסומים ואף ניצח על הקמת המבנה בהר מעל הישוב חומש, מבנה שסימל את הצלחת מבצע העלייה והבניה. גם לאחר שנעצר על ידי בכירי המשטרה הזועמים, לא פסק החיוך מפיו: הוא ידע כי אין דרך ראויה מבנייה בחומש כדי לציין שנתיים לפשע העקירה.

תהילה ועידודי היו בין משפחות חומש-שאנור ותלמידי ישיבת חומש שנגררו וגורשו מהישוב בעיצומו של ליל ראש השנה תשס"ח. עידודי כאב עד יום מותו את חרפת חילול החג ההמוני ע"י קצינים חסרי שליטה עצמית וכן כאב כל כולו את תופעת חילולי השבת בעת גירושים מחומש בחודשים שלאחר מכן, חילולי שבת מכוונים ומתוכננים מראש ע"י אוגדת איו"ש לצרכי "איום והרתעה". כשבליל השבת האחרון לחייו גורשו יהודים מחומש פעם נוספת תוך חילול שבת, יזם שיחה בנושא ודרש להפגין בנושא ולדרוש את הדחת או התפטרות האחראים.

עידודי היה איש אמת, ללא הנחות או קיצורי דרך. ככזה, פעל בכל כחו כדי לחזק את נושא העבודה ובמיוחד הבנייה העברית בארץ ישראל. לכן, למרות שבבעלות משפחתו חברת בנייה גדולה בה יכול היה להשתלב בתפקיד ניהול, התעקש לעבוד כפועל בניין "פשוט", וכל חבריו ידעו על שמחת הבנייה שלו ומאידך על הקפדתו ה"ייקית" שלא לבזבז-לגזול אפילו שנייה אחת מזמן העבודה.

עידודי היה איש אמת מובהק. יהודי שלם ומסור בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. אם חשוב לעלות לחומש, אם צריך לדאוג שתהיה נוכחות רצופה בחומש, כולם יודעים שעידודי יהיה שם תמיד שיהיה צורך. היו ימים בהם היה נוסע לחומש בדרכי עפר פעמיים ואף שלוש: מעלה ומוריד שומרים, מעביר אוכל ואורחים.

במשך כל החודשים מאז חידוש השהייה היהודית בחומש לאחר העלייה ההמונית עם מלאת שנתיים לגירוש, החזרה לחומש היתה מוטלת על כלל חברי "חומש תחילה" – אך כולם ידעו שהיא בעיקר על גבו של עידודי.


עידודי היה איש אמת, ללא הנחות או קיצורי דרך. ככזה, פעל בכל כחו כדי לחזק את נושא העבודה ובמיוחד הבנייה העברית בארץ ישראל. לכן, למרות שבבעלות משפחתו חברת בנייה גדולה בה יכול היה להשתלב בתפקיד ניהול, התעקש לעבוד כפועל בניין "פשוט"
לאחר מסע ההלוויה של עידודי לפני בדיוק שנה, התכנס גרעין חומש-שאנור יחד עם שותפינו הנאמנים במטה "חומש תחילה" בקדומים.

רוב חברי הגרעין  עדיין לא הגיעו לגיל 30 ובמהלך חייהם עברו את רצח שולי הר-מלך הי"ד, מקים הגרעין בחומש, כמו גם את טראומת הגירוש. עוצמת המכה ברצח הנורא ואובדנו של עידודי היתה ברורה לכל.

ההחלטה היתה, פה אחד, שכשם שהחבורה לא נשברה לאחר רצח שולי הר-מלך הי"ד, וכשם שמיד לאחר הגירוש התחילו תכניות השיבה הביתה, כך גם אסור שהחזרה לחומש תישבר עכשיו.

הארי שבחבורה נפל - ההחלטה היתה להמשיך במאבק גם בשבילו.

שנה עברה, הפצע נותר פתוח, פצע שהזמן הלכאורה ארוך שחלף מאז לא מרפא.

מיד לאחר האזכרה בבית העלמין עלינו, חברי הגרעין ופעילי "חומש תחילה", לחומש. שם בחומש המתחדשת על ראש ההר היפה בארץ - זהו המקום המתאים ביותר להתחזק.

אנו, חבריו ושותפיו לדרך, לגרעין השיבה הביתה מתפללים שנזכה להמשיך בדרכו – עד לניצחון.