בקרוב אצלך!

איך מתמודדים עם ה"בעיה" של איחולי "בקרוב אצלך"?

מרים בר , כ"ב בכסלו תשס"ט

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

אימת הרווקים והרווקות זה ה"בקרוב אצלך". במפגשים עם קרובים ומכרים, בשמחות, בהם פוגשים רבים המברכים אותם מלב שמח ואוהב: "בקרוב אצלך!". במקום לחזור הביתה עם סל ברכות, חוזרים ממורמרים ומתוסכלים: "איך אפשר ליהנות בחגיגות האלה
וההורים לא מבינים: "מה הבעיה? על מה הכעס? בירכו אותך. תענה אמן!"
כשמכל עבר צצה דודה דואגת בקריאת שמחה: "בקרוב אצלך!"?

וההורים לא מבינים: "מה הבעיה? על מה הכעס? בירכו אותך. תענה אמן!"

יש הרואים בזה חדירה לרשות הפרט והתערבות בעניינים לא להם ובכלל אמירה מלחיצה ופוגעת... לכן, הם מתקשים או מסרבים לענות אמן.  מתקשים לקבל את הברכה בכלל.

כמי שחוותה את הקושי הזה ואת הברכות של בני משפחה ומכרים דאוגים ואוהבים, אני מודה שזהו מצב קשה מלהכיל. .במיוחד שהברכות מגיעות בהמוניות מביכה. ובאמת זהו מקום רגיש ודווקא זקוק לברכות... אז למה קשה לפעמים לקבל אותן? למה קשה לשמוע את ה"בקרוב אצלך" המיוחל כשכל כך מייחלים?

בשמחה משפחתית בה הייתי לאחרונה, כשראיתי את אחייני הבוגר קרב אלינו, הבחנתי מיד במבט מזהיר של: "חסכו ממני את ה"בקרוב אצלך!" אז שתקתי. אבל יש בהתנגדות הזאת בעיה. שכן, הרי זה כאילו סירבו לקבל ברכה, כאילו דוחים אותה. והרי גדול כוחה של ברכה , גדול כוחו של אמן. המודעות לכך גדולה היום מתמיד. במקומות רבים נערכות סעודות "אמנים"  בבתים ובמקומות אחרים בגלל הסגולה המיוחדת של עניית "אמן", בגלל כוחן של הברכות.

בגיל צעיר, בימי הולדת, נוהגות הילדות לברך: "שתזכי לבעל צדיק וטוב" לקול עניית אמן ומצהלות שמחה, וזה לפני הברכה "שתזכו לראות את המשיח!". הברכות בכיוון זה נמשכות עד גיל14 בערך... מגיל 18 זה כבר "מלחיץ". דווקא כשמגיע הזמן מתבקשת הסביבה "להירגע".


אז לברך או לא? אפשר בלב. לא חייבים בצהלות שמחה קולניות. אבל אם כבר בירכו - אסור לסרב לקבל ברכה
אז לברך או לא?

אפשר בלב. לא חייבים בצהלות שמחה קולניות. אבל אם כבר בירכו - אסור לסרב לקבל ברכה. זה חשוב מאוד כי – אולי זוהי שעת רצון? אולי זה בדיוק רגע בו נפתחים שערי שמים? אם נביט ככה בברכות, יקל עלינו לקבלן ולשמוח בהן. וכל ברכה חשובה. יש כוח בברכתו של כל אחד, אפילו אם אינו יהודי. אנו הרי משתמשים בברכת לבן לרבקה: "אחותנו את היי לאלפי רבבה". אנו משתמשים בברכתו של בלעם: "מה טובו אוהליך יעקב..". 

ועל כך לימדו אותנו חז"ל: "לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך".

תניא: "אמר רבי ישמעאל בן אלישע: פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי את כתריאל, ה' צבקות שהוא יושב על כסא רם ונישא, ואמר לי "ישמעאל בני! ברכני! אמרתי לו "יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין"

ונענע לי בראשו (כמודה בברכתי ועונה אמן!)".

וקא משמע לן שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך.

אז קבלו, אם שמעתם ברכה – ואמרו אמן.

כן יהי רצון..

שנבשר ונתבשר בבשורות טובות!