מכתב פתוח לאלוף גדי שמני

חברי כיתת הכוננות דורשים גיבוי כנושאי תפקיד בטחוני

אורח באתר , כ"ו בכסלו תשס"ט

לכבוד

אלוף פיקוד מרכז
אלוף גדי שמני

שלום רב,

בשבועות האחרונים אנו עדים ל"ציד מכשפות" נגד חברי צוותי הכוננות בקרית ארבע ע"י משטרת ישראל, בעקבות האירועים סביב פינוי בית השלום.

כידוע לך הכל החל כאשר חברי כיתות הכוננות נקראו להגן על קרית ארבע סביב הגדרות בשל התפרעויות של הערבים, שליוו את פינוי בית השלום. קריאה זאת נמסרה לנו ע"י גורמי הביטחון המוסמכים של היישוב, בידיעתו ובהסכמתו של מח"ט הגיזרה.
במקום להעניק לרב גבי, לוחם הכוננות, ציון לשבח על פעולתו המהירה והנחושה, בחרו כל הגורמים הנוגעים בדבר לחקור ולרדוף אותו ואת כל שאר חברי צוותי הכוננות אשר הוקפצו גם הם ביום זה
המח"ט כל העת הסתובב בגזרה פגש את החברים מצוותי הכוננות שוחח עימם, חיזק את ידם ושיבח את פועלם.

במסגרת פעילות זאת נאלץ אחד מחברי הצוות, הרב גבריאל ביבי, להסתכן ולהציל את חיי זאב בראודה, שנקלע לתוך המון ערבי זועם ומוסת אשר ביקש לעשות בו לינץ' ופצע אותו קשות.

לולא התערבותו המיידית של גבי, לוחם צוות הכוננות, סביר להניח שמר בראודה לא היה בין החיים עמנו היום חלילה.

והנה, במקום להעניק לרב גבי, לוחם הכוננות, ציון לשבח על פעולתו המהירה והנחושה, בחרו כל הגורמים הנוגעים בדבר לחקור ולרדוף אותו ואת כל שאר חברי צוותי הכוננות אשר הוקפצו גם הם ביום זה.

מאז אותו יום חברי צוות הכוננות נקראים אחד לאחד לחקירה משטרתית במעין מחול מטורף של רדיפה נקודתית, כאילו מדובר בחבורת פושעים, תוך התעלמות גמורה מכך שחברי צוות הכוננות הינם נושאים בתפקיד כחוק ופעלו מתוך חובת תפקידם. אנו איננו פועלים על פי יומה אישית; פעילותינו מוכרת ע"י כל הגורמים הממונים והרשמיים.

קשה להתעלם מכך שאירועים אלו מתרחשים, לצערנו הרב, בדיוק בימים בהם אנו מזכירים את יקירינו 12 חיילי צה"ל וחברי
האם עלינו לקפוץ להבא ולהגן על היישוב, כאשר נקרא לכך ע"י הגורמים המוסמכים? או שמא עלינו להישאר בבית, מחשש שיבולע לנו ונחקר כפושעים על פעילותינו?
כיתות הכוננות, ובהם מח"ט חברון אל"מ דרור ויינברג ושלושה מחברנו מצוות הכוננות אשר נפלו בקרב בסמטת הגבורה, בחברון לפני שש שנים, ה' יקום דמם.

שם, בלילה ההוא המר והנמהר, לחמנו חברי כיתות הכוננות כתף אל כתף עם חיילי צה"ל שהיו בסימטה; לחמנו מתוך מסירות נפש, תוך חתירה למגע,  וחילצנו נפגעים תחת אש ורימונים. סבלנו נפגעים רבים מקרב חברי הצוות, אך לא וויתרנו עד אשר חילצנו את אחרון הנפגעים מקרב חיילינו.

לא חשבנו על ילדינו ומשפחותינו, לא חסנו על חיינו; לנגד עינינו עמדה המשימה הקדושה של הצלת חיי חיילים יהודים, והגנה על היישוב.

והנה בחלוף מספר שנים, באותם ימים ממש, שוב אנו נקראים להגן על היישוב, אך הפעם ללא כל גיבוי מי שאמור לעמוד מאחרינו, קרי צה"ל!!!

מצב זה מעורר בנו שאלות קשות וכבדות:
האם עלינו לקפוץ להבא ולהגן על היישוב, כאשר נקרא לכך ע"י הגורמים המוסמכים? או שמא עלינו להישאר בבית, מחשש שיבולע לנו ונחקר כפושעים על פעילותינו? או מחשש שמא לא יכירו בנו כחיילים לכל דבר אשר נקראו כדת וכדין להגן על ביתם?
מדוע אף אחד מגורמי הצבא להם אנו כפופים אינו פוצה פיו וזועק את זעקתנו, או לכל הפחות מגבה את פעילותנו?
מדוע אין מתייחסים אלינו כאל חיילים בעת מילוי תפקידם (...ובהתנדבות?)?

מדוע אף אחד מגורמי הצבא להם אנו כפופים אינו פוצה פיו וזועק את זעקתנו, או לכל הפחות מגבה את פעילותנו?

אין בכל האמור לעיל לפגוע או להמעיט מהערכתנו לחיילי צה"ל ומפקדיו אשר מוסרים נפשם יומם ולילה למען בטחוננו, בטחון העם והמולדת. אך התנהגותכם בפרשה זו היא מכאיבה ומעוררת שאלות קשות על "אחוות לוחמים" בשעת מבחן.

אנו מצפים לתשובה אמיתית והולמת.

מפקדי צוותי הכוננות בקרית ארבע,

שמעון בן עמרם,    חנוך כהנא 


העתקים:
ראש מועצת קרית ארבע מר מלאכי לוינגר
מח"ט יהודה ,אל"מ אודי בן מוחא
קבטי"ם איו"ש
מפקדי כתות הכוננות באיו"ש