חנוכה תשס"ט, שנתיים לעליה הראשונה לחומש.



ביום ראשון הבעל"ט תהיה עצרת המונים בחומש במלאת שנתיים לעליה ההיא, המפורסמת, הספונטנית למחצה.

ביום ראשון יהיו נוכחים אנשי ציבור וחברי כנסת מכל מפלגות הימין, הם ידברו על כשלון ההתנתקות ועל מחויבותנו לחזרה לצפון

חיכינו למאתיים איש, הגיעו אלף וחמש מאות. היס"מ חיכה ליד הגדרות והציבור זרם ברגל דרך השדות, ללא מדריכים, ללא תיאומים והגענו. יותר ממה שצה"ל הופתע הופתענו אנו עצמנו מן ההישג

השומרון, הם יגיעו ברכבים של אח"מים,  הקהל יעלה באוטובוסים, הכל יהיה כל כך ממוסד, התחושה היא שחומש עוד מעט בידינו.

לפני שנתיים זה היה אחרת, כל כך אחרת. חיכינו למאתיים איש, הגיעו אלף וחמש מאות. היס"מ חיכה ליד הגדרות והציבור זרם ברגל דרך השדות, ללא מדריכים, ללא תיאומים והגענו. יותר ממה שצה"ל הופתע הופתענו אנו עצמנו מן ההישג. רק ח"כ אחד צעד איתנו באותה עליה היסטורית, ח"כ אלדד, ברגל, ללא וולבו וללא זכויות.



ולאחר מכן העליה של פסח והעליה המפורסמת של יום העצמאות תשס"ז, אז צעדו שלושה עשר אלף איש עם תינוקות בידים ובמנשאים ובעגלות את העליה המפרכת לחומש וחזרו מותשים אך גאים בעליה הלילית חזרה לקדומים.

ומאז ט' באב תשס"ז יש נוכחות קבועה בחומש, ישיבת חומש עם הרב אלישמע בראשה עולה יום יום ללמוד תורה על ההר עם אישור של ריבונו של עולם בלבד. בניגוד לרצונה של ממשלת בשר ודם.

"חומש תחילה" סללה את דרכה שלה במאבק, דרך של עיקשות ללא לאות, ללא אלימות, בשליטה מלאה ובנחישות לא מתפשרת והפכה לסמל למאבק המתמיד על ארץ ישראל.

כל זאת בזכות האלפים שצעדו, הנערים שזחלו בחושך, הבחורים שהתגוררו בהר ללא תנאים, תושבי שבי שומרון שתמכו ובעיקר גרעין חומש שאנור מהם למדנו מה היא צניעות ונחישות.

המאבק על חומש ועל חברון הוא המשכו של המאבק אותו ניהלו החשמונאים לפני למעלה מאלפיים שנה, לא השתנה הרבה, נוכרים היו אז ויש כעת, מתיוונים היו אז ונותרו היום, התרבות המערבית השולטת היום היא ממשיכתה של תרבות המערב מאז ועיקר העיקרים היא הרוח היהודית שנותרה מאז איתנה עד היום.

ביום א' נפגשים בחומש.