בעזרת השם אנסה בדברים הבאים לבטא מקצת מסערת הנפש שבתוכי ביחס לאירועים שקרו בבית השלום כאשר ברקע עומדים ארועי עמונה והעקירה הגדולה מגוש קטיף. בעיקר הנני רוצה לבטא את ההכרח של החיבור בין שתי השיטות שנראות כרגע קוטביות כל כך.

על מנת לבטא היטב את הרעיון לקחתי את המושגים תוהו ותיקון בכלים בעזרתם אוכל לבטא משהו מהמיית הלב. היתרון הנוסף שיש במושגים אלו, הוא שזו שפה שבדרך כלל קרובה ונוגעת למה שמכונה "נוער הגבעות" כמו שהיא קרובה ונוגעת לליבי.

תוהו ותיקון

המושגים תוהו ותיקון מבטאים שני כוחות שנמצאים ביסודה של הבריאה וכן שני סוגי נשמות. נשמות מעולם התוהו הם נשמות שאמת גדולה מאירה בקרבם, תביעה עצומה בתוכם, אינם מתחשבים במסגרת ובסדר, מוכנים להרוס הסדר הקיים ל"שבור את הכלים" בכדי להגשים את שאיפתם. יש להם עצמיות, אינם מוכנים לשום כניעה ושעבוד וממילא אין בהם שום מאמץ להשתלב ולהתחבר.



נשמות מעולם התיקון הם אלה שיסוד ההתכללות חזק אצלם. חשוב להם החיבור ההשתלבות. יודעים הם שכשם שיש אמת גדולה אצלם כך ישנה אמת אצל אחרים

נשמות מעולם התיקון הם אלה שיסוד ההתכללות חזק אצלם. חשוב להם החיבור ההשתלבות. יודעים הם שכשם שיש אמת גדולה אצלם כך ישנה אמת אצל אחרים. המסגרת והסדר יקרים להם, אינם חפצים להרוס אותם, אינם רוצים לשבור כלים ולא לשרוף גשרים, אלא אדרבא לבנות גשרים שיחברו בין עולמות רחוקים.

אורות דתיקון

ישנו מצב קיצוני שבו אנשי התיקון הופכים את הרעיון של התיקון לאידיאולוגיה כלומר כל עצמיותם היא להתחבר ולהשתלב. כביכול אין להם עצמיות משלהם, הם לא רק מעוניינים לבנות גשר בין עולמם הם לעולמם של אחרים, אלא נהפכים הם לגשר עצמו. הפשרה והויתור אינם רק כלי לבניין המציאות אלא המהות עצמה. במצב כזה, כאשר מדובר במאבק הכוחות בתוך העם, יוצא שיש צד אחד שמשתדל בכל כוחו להשליט את האידיאולוגיה שלו על כולם, ולעומתו צד אחר שמבקש רק לרצות ולפייס ולהתחבר. דבר שגובל בשעבוד ממש לשלטון מנוכר ולתרבותו.

מכאן באה התלונה על אלה שחבקו את ה"מגרשים" [כשלעצמי, אינני מבין את החטא החמור שבחיבוק זה, הרי אין כאן הסכמה למעשה העקירה, אלא ביטוי לזה שלמרות הכול כולנו יהודים, ובעזרת השם במלחמה הבאה נלחם כולנו יחד כתף אל כתף. מ"מ עכשיו אנו מנסים להסביר את התלונה על מעשה זה.] בשעה שהמערכת כולה מתגייסת לעקור ישובים, ללא שום תועלת ברורה, אתם כל מעיינכם הוא להתחבר לרצות ולפייס?! אין לכם עצמיות, אין אתם מוכנים להעמיד עמדה אלטרנטיבית ושונה?? האם בעומק עומק ליבכם כל מה שאתם עושים כפוף לאישור קובעי הטעם במדינת ישראל. וכשאין אישור כזה אז "איננו מוכנים ללכת נגד העם" וכו'

זוהי גם התלונה שיש לרבים מהצעירים על הדרך המפד"לניקית הקלאסית. אומנם אתם מדברים בכנות על אהבת ישראל ואהבת חינם, אבל מאחורי זה, נדמה, שיש השלמה עמוקה עם השלטון הקיים, שפתו ותרבותו.  

כלים דתוהו



התגובה לעמדה זו הביאה רבים לקיצוניות הפוכה. הואיל ודרך האהבה והחיבוקים לא הוכיחה את עצמה, אומרים הם יש ללכת לדרך אחרת. די להיות מתנצלים

התגובה לעמדה זו הביאה רבים לקיצוניות הפוכה. הואיל ודרך האהבה והחיבוקים לא הוכיחה את עצמה, אומרים הם יש ללכת לדרך אחרת. די להיות מתנצלים, די לאמץ השפה והקודים של אחינו מנדינו, די להכיר בשלטון חוקיו ופקודותיו. כך מוצאים עצמם צעירים בעלי מסירות נפש ובעלי אכפתיות משתמשים בשפה ובביטויים יותר ויותר חריפים נגד שליחי הממשלה. הניכור גדל והולך עד שאחדים הגיעו למצב קיצוני שהם משליכים אבנים על כוחות המשטרה והצבא. כאשר חלקם היו מתקשים להאמין שיגיעו אי פעם למצב כזה.

בספרים הקדושים מבואר, שעולם שכולו תוהו לא הצליח להתקיים. התביעות הגדולות של כל אחד, אי המוכנות להתחשב ולהתכלל, גרמו לשבירת הכלים. עולם התוהו נחרב והיה צורך לבנות במקומו עולם חדש.

למרות האמת הגדולה שיש בנשמות כאלה, למרות התביעות הגדולות והצודקות, ללא אימוץ היסוד של התיקון, הכול יכול להתגלגל למקום הרסני.

מצד שני אם רק יסוד התיקון ישלוט, הכול יהיה רפוי וחלש לא תוכל להופיע שום עצמיות ולא תהיה עוצמה. [לכן מבואר בספרים לא נבנה העולם מלכתחילה על יסוד התיקון, אלא קדם הופיעו עולמות של תוהו, ורק אחר שנשברו הופיע עולם התיקון] רק שילוב של שני הכוחות האלו יחד יכול לתת את הפיתרון.

אורות דתוהו בכלים דתיקון



הדרך הראויה והרצויה היא שהתביעות הפנימיות יחיו בנפשות בכל עוצמתן וגדלותן. השאיפה תהיה שאיפה רדיקלית של שינוי. החלום יהיה על הצמחה של הנהגה אחרת לעם ישראל, הנהגה הרבה יותר ראויה. אבל הכלים יהיו כלים של תיקון

הדרך הראויה והרצויה היא שהתביעות הפנימיות יחיו בנפשות בכל עוצמתן וגדלותן. השאיפה תהיה שאיפה רדיקלית של שינוי. החלום יהיה על הצמחה של הנהגה אחרת לעם ישראל, הנהגה הרבה יותר ראויה. אבל הכלים יהיו כלים של תיקון, השפה תהיה בהירה ונשמעת לאוזן, היא תבטא אמת גדולה, תלביש אותה בכלים של חן, וחסד ונועם.

דוגמא לזה היא תנועת חב"ד. אמונות היסוד של תנועה זו הן ביחס ליהדות והן ביחס לארץ ישראל הן ברורות ובהירות, אבל הדרך להביע אותם היא בנחת ובטוב טעם ודעת כפי שלימד הרבי האחרון [ מבחינה זו עלון "ארץ ישראל שלנו" איננו הולך בדרכו של הרבי].

במילים אחרות הפיתרון הוא אורות דנוער הגבעות בכלים דמועצת יש"ע, אורות דאיחוד הלאומי בכלים דמפד"ל.

ולכל מי שיש חשק ורצון לזרוק אבנים על האחים או על ה"בני דודים", אני מציע קח את מסירות הנפש הזו וכוון אותה להתעלות עמוקה ופנימית, למלחמת היצר, לתיקון הברית, ללימוד של דברי אמונה וחסידות עמוקים. וכן למאבקים שדורשים מסירות ועקשנות אבל אינם אלימים, כמו שהיה להרבה אנשים במקום אחד גם בתנאים לא נוחים.

הנני תפילה שלא נצטרך לעמוד בפני מצב שדור אחד יהיה הצבע של התוהו שולט בכול, עד כדי שבירת כלים והרס בעיקר עצמי, ורק בדור שלאחר מכן יקומו מתוך השברים ויחלו לתקן, אלא שהשילוב הנכון של שני כוחות אלו יופיע בדור אחד - דורנו אנו.