הבית היהודי, האכסיומות והסכנה

מפלגה עם הרבה אצבעות מקבלת או מונעת החלטות.

רחל סילבצקי , ל' בכסלו תשס"ט

רחל סילבצקי
רחל סילבצקי
צילום: ערוץ 7

שתי סכנות מוחשיות ומיידיות אורבות לפתחנו, הורדת יישובים והקמת מדינה פלשתינאית. מניעת שני האסונות האלו היא האכסיומה הבסיסית הערכית המצריכה ומחייבת מפלגת ימין חזקה אחת. חינוך, ערכים ומשפחה יהודית הם בגדר מערכת המשפטים, תהליכים חשובים מאוד אבל נגזרים מקיום האכסיומה.

התרחיש המתקרב ברור:

1
הדרך היחידה האפקטיבית לעשות זאת היא דרך מספר האצבעות המורמות נגד בממשלה, אצבעות של חברי מפלגה בגודל שצריך להתחשב בו. רצוי מאוד שזה יקרה מתוך הממשלה כדי שתהיה לכך משמעות מעבר להפגנות וצעקות תקשורתיות
.
הלחץ מארה"ב יגבר עוד מעט כשאובמה מתחיל לפעול. הוא אינו חבר באיחוד הלאומי.

2. כמעט כל העולם יקבל פליטים יהודים, המשך שיגור קסאמים לעבר יהודים ומדינה פלשתינאית כמובנים מאליהם.

אי לכך, חייבים להבטיח שהממשלה הנבחרת תהיה חשוקה בצורה חזקה נגד גירוש ילדים יהודים מביתם ונגד מדינת אויב הקמה עלינו לכלותינו. 

הדרך היחידה האפקטיבית לעשות זאת היא דרך מספר האצבעות המורמות נגד בממשלה, אצבעות של חברי מפלגה בגודל שצריך להתחשב בו. רצוי מאוד שזה יקרה מתוך הממשלה כדי שתהיה לכך משמעות מעבר להפגנות וצעקות תקשורתיות. רצוי שהמפלגה תשמש לשון מאזניים, כך שראש הממשלה ירצה אותה בממשלה.

אלה האכסיומות הפוליטיות. זה לא מספר הח"כים ימניים סך הכל הקובע, אלא גודל הסיעה בכנסת של מפלגתם.

כדי להגיע לזה, הציבור הימני הדתי צריך לחרוק שיניים ולאחד במפלגה אחת את מי שמתנגד להצעת ההסכם בנושא מגרון, מי שבעד הסכם כזה ומי שאינו חושב על מגרון בכלל אלא על חינוך ערכי לילדיו, אבל בכל זאת אינו רוצה גירושים מחד ופצצות מרגמה מעזה מנגד. כדי להגיע לזה, מנהיגיו הפוליטיים למיניהם צריכים לנשום עמוק ולוותר, גם אם זה לא נראה הוגן. על הפרטים והטקטיקה הנכונה בכל נושא אפשר להתווכח מבפנים ובלי להתפלג כל עוד שהרשימה ימנית.

נעשו צעדים משמעותיים בכיוון הזה כשהוקמה מפלגת הבית היהודי. נבנתה מועצה ציבורית שכללה אנשים רציניים כמעט מכל המגזרים של הצבור הציוני, דתיים ומכבדי מסורת. לא כולם היו ימניים ולא כולם מה שמכונה "תורניים" או מאמינים בדעת תורה, אבל זאת הייתה הפואנטה. והקבוצה הזאת בחרה עשירייה ימנית שכל חבריה ירימו אצבע נגד הורדת כל יישוב ונגד מדינה פלשתינאית.


זה המכנה המשותף הנמוך ביותר, בדומה לזה שמחפשים כשמאחדים תבניות שונות באלגברה, כי זה המכנה המשותף האפשרי. אי אפשר לבנות מפלגה גדולה ציונית דתית - מסורתית בה כולם מתנגדים להסכם מגרון, כמו שאי אפשר לבנות אותה כך שכולם בעדו
זה המכנה המשותף הנמוך ביותר, בדומה לזה שמחפשים כשמאחדים תבניות שונות באלגברה, כי זה המכנה המשותף האפשרי. אי אפשר לבנות מפלגה גדולה ציונית דתית - מסורתית בה כולם מתנגדים להסכם מגרון, כמו שאי אפשר לבנות אותה כך שכולם בעדו. אי אפשר לבנות מפלגה גדולה בה כולם מעונינים בקידום החינוך ומורידים את ארץ - ישראל לדרגה שנייה, ואי אפשר מפלגה גדולה בה כולם נמלכים בדעת תורה. כך הוא הציבור שלנו, וניסיון להרחיב את המכנה המשותף יוביל אותנו לרסיסי מפלגות מסוכנות ומסכנות הדוחפות אחת את השנייה כדי להגיע למקום קדמי, אבל מפסידות במערכה הגורלית הקרבה.

האם מה שנעשה מושלם? ממש לא. אם היו חושבים מראש על מה שיעשו פוליטיקאים מאוכזבים אחרי פרסום הרשימה ועל איך יגיבו הציבורים שרצו להוסיף לבוחרים, היו עושים איזון מפלגתי יותר הוגן: אז אורי אריאל היה מקבל מקום שני, אריה אלדד או בני אלון היו מופיעים ברשימה, הנדל היה במקום סלומיאנסקי. כולם היו מתלוננים שאין מספיק פנים חדשות, כמובן. זבולון אורלב, פוליטיקאי משופשף וראש מפלגה עם מוסדות קיימים, התחיל ביתרון ברור והיה יכול להשיג דברים שרצה. הוא אולי השיג יותר מדי, אפילו דחיקת הלל הורוביץ החדש למקום אחרי מזכ"ל המפד"ל שר שלום ג'רבי החדש וגרם לגול עצמי כשהאיומים על פרישה כיבו את ההתלהבות הציבורית לפני שהתחילה.

יש להניח שחלק מהאנשים במועצה הציבורית לא תפסו שהם עושים את דברו, כי זה לא נאמר ישירות. כדי לשמור על כוחו בארגון אמונה היה צורך לזנוח את גילה פינקלשטיין ולתמוך בליאורה מינקה, וזה מה שנעשה למרות שדעות ליאורה נגד דעת תורה וזה שהיא ללא כיסוי ראש היו יכולים לגרום לפילוג. כדי להכניס את שר שלום ג'רבי וגם ניסן סלומיאנסקי, למרות שזה הפר את האיזון, הזכירו לכולם את תפקודו המצוין של ניסן בוועדת הכספים, אבל צבי הנדל היה שם לפניו והיה מצוין כמוהו.

שאר הקבוצות במועצה עשו חשבונות אחרים כדי להכניס שלושה ספרדים בעשירייה ולהשאיר מספיק מקום לגברים אשכנזים. היה צורך באישה ספרדייה ברשימה, וזה מה שקרה. כדי להשיג תוצאות, הקבוצה ה"תורנית" מצאה את עצמם עוסקת בדילים, בדיוק מה שהוועדה המכובדת הייתה אמורה למנוע.


אפשר להמשיך עם הביקורת, אבל אין מושלם וככה הם החיים הפוליטיים. הרשימה טובה והאנשים בה טובים. היא ימנית, היא מעניינת והיא יכולה להצליח
אפשר להמשיך עם הביקורת, אבל אין מושלם וככה הם החיים הפוליטיים. הרשימה טובה והאנשים בה טובים. היא ימנית, היא מעניינת והיא יכולה להצליח. מולדת, תקומה ואח"י, החסרים מוסדות מהם היה אפשר לקחת יו"ר ומזכ"ל מוכרים לרשימה כפי שעשתה המפד"ל, יכולים להיות שבעי רצון מהלל הורוביץ, אלון דוידי, שולי מועלם ודני דיין? הם, יחד עם אורי אורבך, מהווים בשורה רעננה ויותר מושכת מהחברים הוותיקים. אם ייעשו קצת שנויי סדר, היא תהיה אפילו הוגנת.

האם אנשי הרשימה יתייעצו עם הרבנים? אין ספק שרוב העשירייה, כולל הרב העומד בראשה, נמנית על מכבדי דעת רבנים מנהיגים המוכרים לציבור היום. גם בעבר, בתקומה וגם המפד"ל, קיבלו בצדק שלא מקשיבים מספיק לדעת הרבנים, ע.ע. הסכם קואליציוני שחתם ראש המפד"ל אפי איתם בזמנו כשוויתר על המועצות הדתיות. הרבנים גם לא תמיד הסכימו ביניהם ולא תמיד הקשיבו למי שהוכר כמנהיגם הרוחני, ע.ע. סירוב פקודה. זה לא יכול לשמש מכנה משותף, אבל זה יקרה.

בפוליטיקה, כוח נמדד בחשבון פשוט: כמה אצבעות יכולה להרים המפלגה שלך, והאם שווה להתחשב בה? מפלגה המופיעה בתקשורת עושה רעש, אבל מפלגה עם הרבה אצבעות מקבלת או מונעת החלטות. אנשי מולדת, התקווה ומרזל צריכים לוותר, כמו שהשמאל יודע לעשות, ולתמוך בבית היהודי כדי להציל את ארץ - ישראל.

לא יהיה חשוב ביום גורל מי כתום יותר ואם ח"כ זה או אחר היה בפנים. אם תחול נטישת אדמות מולדת, אם יהיו ילדים בטראומה שלא יודעים אם ביתם יישאר ביתם כל המתפלגים יהיו אחראיים לכך. 

כמו שאוסלו עבר על חודו של קול, כל אסון אחר יוכל לעבור.