סיבת צרותינו, שנאת חינם

ללמוד ממעשה יוסף ואחיו, מה גרמה להם השנאה?

הרב משה צוריאל , כ"ז בכסלו תשס"ט

הרב משה צוריאל
הרב משה צוריאל
צילום: עצמי

תלמידו המובהק של אריז"ל ר' חיים ויטאל כתב: "אמרו חז"ל: בית [מקדש] שני היו בו צדיקים וחכמים גדולים, ולא נחרב אלא בעוון שנאת חינם. ולא נתארך הקץ [מתי זמן גאולתנו] ולא נעלם [מידיעתנו] אלא לסיבת שנאת חינם. ולא עוד אלא ששאר העבירות אינו עובר עליהם אלא בשעה שעובר עליהם. אבל שנאת חינם בלב היא תמיד, ובכל רגע עובר על 'לא תשנא את אחיך' וביטל מצות עשה 'ואהבת לרעך כמוך'. ולא עוד אלא שעל מצוה זו אמרו 'זה כלל גדול בתורה', שכולה תלויה בה" ("שערי קדושה", חלק ב', פרק ד').


חטא גדול זה גרם לאבותינו לרדת לשעבוד מצרים, עם כל מוראותיו ומצוקותיו: נתגלע ריב ופירוד בין יוסף ואחיו. יוסף התחיל בחטא במה שהביא את דיבתם רעה אל אביהם. הם המשיכו בקלקול נורא למכור אותו לעבדות עולם למצריים האכזרים
חטא גדול זה גרם לאבותינו לרדת לשעבוד מצרים, עם כל מוראותיו ומצוקותיו: נתגלע ריב ופירוד בין יוסף ואחיו. יוסף התחיל בחטא במה שהביא את דיבתם רעה אל אביהם. הם המשיכו בקלקול נורא למכור אותו לעבדות עולם למצריים האכזרים. מפני קשיחות לב זו סבלנו אז, וסובלים אנו ממידה רעה זו עד היום הזה.

לכן מצוה עלינו לקרוא כל שבוע בפרשיות התורה למען נלמד מקלקולי העבר וננסה לתקן שלא נכשל בזה שוב, אבל הקוראים בתורה "מצות אנשים מלומדה" ואינם שמים לב לתוכן הדברים אינם נתקנים.

אחי יוסף הגיעו למצרים כעבור עשרים ושתיים שנה (!) ממכירתו. שליט מצרים (שהאחים לא ידעו בו שהוא יוסף) גלל עליהם האשמת שווא שהם מרגלים. כל הסבריהם לא הועילו. הוא לקח מהם את שמעון כבן ערובה, ודרש מהם להביא אליו את בנימין הצעיר. ידעו הם עד כמה קשורה נפשו של אביהם יעקב לנפש הילד, כי הוא השריד האחרון שנשאר לו מאשתו אהובתו, בחירת ליבו רחל. אהבה באה עם היגיעה. יעקב טרח עבורה ארבע עשרה שנים כרועה צאן. "הייתי ביום אכלני חורב, וקרח בלילה. ותידד שנתי מעיני". שבע שנים הראשונות שעמל עבור השגת רחל לא הועילו לו כי לבן עשק אותו במרמה, לכן נזקק יעקב לעבוד עבורה עוד שבע שנים נוספות. ואחרי השתדלות עצומה זו, מתה אשתו בלידה ונקטף אושרו של יעקב באיבו. משני בנים שהספיקה ללדת לו "יוסף איננו", ורק בנימין נשאר לו. בצדק תמהו השבטים כיצד יבקשו מהזקן למסור ילד רך זה לצאת לדרך מסוכנת?

מדוע תבע מהם יוסף דרישה כה מוזרה? כדי לבחון את אהבתם לאחיהם, לראות אם יעמדו במבחן כאשר יעלילו על בנימין שהוא גנב, ועונשו שיישאר עבד עולם במצרים. הבדיקה היא אם שכחו את הקנאה והתחרות שבין בני לאה לבני רחל. נשאל: ממה חשש יוסף? מפני מה לא גילה זהותו מיד בבוא אחיו למצרים? יתרה מזאת, משום מה משך עשרים שנה לא הודיע לאביו (על ידי שליח מיוחד) שהוא עדיין חי? אלא רחף נגד עיניו הפחד שמא שוב ינסו להרוג אותו. הרי גם אם הוא שליט במצרים עדיין באפשרותם להתנכל אליו, כמו לשים רעל במשקה שלו או "תאונה" אחרת. כיוון שמדובר בחשש סכנה לחייו, איננו חייב לבשר לאביו שעודנו חי. רק כאשר עמדו האחים במבחן והתאמצו בכל כוחם להציל את בנימין (אחרי שהואשם ב"גניבה"), אז נחה רוחו של יוסף והיה רגוע.


אבל מדוע הולך לנו כל כך קשה? מדוע הדרך זרועה בנתיב ייסורים? זאת מפני עוון שנאת חינם. חטא זה הוא בעוכרנו יותר מכל חטא אחר. חיילי דוד היו צדיקים בכמעט כל תחום אחר, אבל מחמת שנאתם זה את זה יצאו לקרב והיו נופלים חללים
ראה יוסף שיהודה הפליג לומר: "ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני, והנער יעל עם אחיו" (בראשית מ"ד, ל"ג). זו מסירת נפש עצומה שיהודה יהיה עבד, תחת השוט ובמצבי לחץ, והנער "הגנב" ישוב לבית אביו. בזה הוכיחו ששכחו כל איבתם. כאשר יוסף ראה התמסרות מוחלטת זו: "ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו, ויקרא: 'הוציאו כל איש מעלי!'. ולא עמד איש עמו בהתוודע יוסף אל אחיו" (בראשית מ"ה, א'). 

מתפלאים אנו על אהבה הגדולה הזו שיוסף רחש לאחיו. כאשר ציוה להוציא כל איש מצרי מנוכחותו ונשאר לבד מול אחיו, הרי סיכן את חייו! עד שיוציא מפיו את שתי המילים "אני יוסף" כלום אין אפשרות שאחד מהאחים הנזעמים יהרוג אותו בחניקה וכדומה? כלום לא אירע כך אצל אהוד ועגלון? (שופטים ג', כ"א). ענו על כך חז"ל כי יוסף אמר בליבו: "מוטב שאיהרג, ולא אבייש את אחי בפני המצריים" (תנחומא, ויגש ה'). וכן העירו במדרש (בראשית רבא, צ"ג) "לא עשה יוסף כהוגן. שאילו בעט בו אחד מהם, מיד היה מת", אלא בהשתפכות הנפש הזאת פרצו אצל יוסף רגשות אהבה ולא רצה להשאיר אותם במתח נפשי קשה. בזאת תיקן יוסף את העוול שהתחיל בו לפני עשרים ושתים שנה, להביא דיבתם רעה אל אביהם.

כיצד הצליח יוסף להתעלות על לחצי יצר השנאה? על ידי ששכנע את עצמו שלא יד האחים בלבד פעלה כל זאת, אלא ההשגחה העליונה מכוונת את כל המאורעות. כך אמר יוסף: "ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה, כי [אם] האלוקים" (בראשית מ"ה, ח'). גם אחרי קבורתו של יעקב ורגשי אשמה כרסמו בליבם של בני לאה, ונזקקו לשקר ליוסף כי כביכול אביהם ביקש שיסלח להם על פשע נורא של מכירתו, היתה תגובתו "ויבך יוסף בדברם אליו". הם הפצירו בו "הננו לך לעבדים". וענה להם יוסף בגדולת נפשו: "אל תיראו וכו' ואתם חשבתם עלי רעה. אלוקים חשבה לטובה, למען עשות כיום היום להחיות עם רב. ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם" (בראשית נ', י"ז-כ"א). זאת אומרת, יוסף היה משוכנע שהכל מנוהל ומסודר על - ידי הקב"ה. כל נכלי בני אדם, כל תרמיתם, כל נבזותם, את כל אלו כופף הקב"ה כדי להביא לאותן מטרות שהוא גזר עליהם מראש (בברית בין הבתרים, וכהכנה ליציאת מצרים, והכנה למתן תורה של עם משוחרר).

בכל זאת צריך להבין, אם הקב"ה רצה להביא לתוצאה של ירידת משפחת יעקב למצרים, מדוע נחשב הדבר הזה להם לחטא? למה נענשו? אלא יש להפריד בין העניינים. התוצאות הן ודאי בידי הקב"ה, אבל האדם החושב לעשות רע וגורם לזה עליו להיענש על שנאה וקנאה וכל מידה רעה שבלבבו. והקב"ה היה יכול להביא אותן התוצאות בלי כל הייסורים ההם, אלא בני אדם הם שקבעו לעצמם באיזו דרך יגיעו התוצאות.

אנו בארץ ישראל כעת בעידן הגאולה. זה ברור מכל הניסים שעברו עלינו מאז מאה שנה. תמיד התנכלו לנו אומות העולם. בימי הרב אברהם קוק הטילו הטורקים עונש מוות על ערבי המוכר אדמתו ליהודי, נזקקו היהודים לרכוש תחת חסותו של שם ערבי כלשהו ששימש כאילו "קונה". בימי האנגלים הוציאו "נייר לבן" לצמצם את עליית היהודים ארצה. במלחמת הקוממיות נלחמו נגדנו שבע מדינות ערביות, ובימינו כמעט כל האומות נקטו ונוקטים בעמדות פרו-ערביות. לוחצות עלינו האומות לחלק את שטח ארץ - ישראל בין שני עמים. התוצאות הצפויות של טרור בלתי מרוסן צפויות וגלויות לכל מי שחושב בהגיון. ולמרות כל הצרות הצרורות, והאיומים המתמידים והקאס"מים והטילים לאלפיהם, אנחנו עדיין כאן.

אבל מדוע הולך לנו כל כך קשה? מדוע הדרך זרועה בנתיב ייסורים? זאת מפני עוון שנאת חינם. חטא זה הוא בעוכרנו יותר מכל חטא אחר. חיילי דוד היו צדיקים בכמעט כל תחום אחר, אבל מחמת שנאתם זה את זה יצאו לקרב והיו נופלים חללים (ויקרא רבה, תחילת פרשה כ"ו). תופעה מצערת היא בעמנו, דרך התקשורת והעיתונות וגם דרך המפלגות רווחת כאן פלגנות ושנאת אחים.

המשך