המימרה העממית קובעת "אין אדם שאין לו תחליף". המעמיקים יותר יודעים: אין אדם שיש לו תחליף (כמו שאמר הרב בהר"ן זצ"ל). לגבי צפריר, זה ברור, ועל כך יסכימו כולם: אין אדם כזה, ומי יודע אם יהיה. הכל בו היה מיוחד – תולדות חייו הייחודיים, איש העולם הגדול, אופי ללא חת, כושר ביטוי, אומץ, השכלה, כשרון, אהבה למשפחתו וחבריו, ונאמנות מופלאה, עד כלות, לארץ ישראל. וכל זאת – כשלראשו רעמת תלתלים וכיפת שמים, שמי ארץ ישראל.
אחת הבעיות הקשות של מפעל ההתנחלות הנוכחי בארץ ישראל (אגב: אני מתנחל גאה) היא זיהויו הכמעט מוחלט עם סקטור אחד, ציבור אחד ו'מחנה' אחד – מחנה 'המתנחלים' בתוך הציונות הדתית. החיבור המוחלט הזה מהווה סכנה ממשית לעתיד המפעל ולעתיד ארץ ישראל. כדי להוציא את ארץ ישראל מהפינה הזו, צריך לדבר בשפה מעודכנת ובמושגים מוכרים, שיחברו את הליבה של החברה הישראלית עם רעיון ההתנחלות. רק כך יש לו עתיד וסכוי. (לעניות דעתי, זו איננה רק שאלה טכנית, אלא דבר מהותי: ארץ י
בשנים האחרונות נאבק למען ארץ ישראל בעוצמה ובמסירות שלא תאומן. הוא התחיל להקים מחדש את 'התנועה למען ארץ ישראל השלמה' וחיבר אליה כוחות מאנשי ההתיישבות בעמק ובקיבוצים ואנשי תנועת העבודה, בגוף שקרא לו 'פורום נהלל'
שראל שייכת לכלל ישראל ולא ל'מגזר' אחד. גם גדולי הצדיקים והחסידים בדורות הקודמים, עם כל מסירותם, לא הצליחו לבנות את ארץ ישראל כיצירה לאומית גדולה – עד שלא התחברו לענין מנהיגים ועם רב מהציבור הכללי).
צפריר ייצג את החיבור ההיסטורי, שכמעט נכחד, בין תנועת העבודה וארץ ישראל. היה בו צירוף נדיר, כמעט בלתי אפשרי: איש תנועת העבודה, קיבוצניק, בוגר סיירת מטכ"ל, ממקימי קיבוץ גלגל בבקעת הירדן, שחרש כמעט את כל העולם, איש תקשורת וקולנוע, ותקופה מסויימת אף עבד עם יצחק רבין. בשנים האחרונות נאבק למען ארץ ישראל בעוצמה ובמסירות שלא תאומן. הוא התחיל להקים מחדש את 'התנועה למען ארץ ישראל השלמה' וחיבר אליה כוחות מאנשי ההתיישבות בעמק ובקיבוצים ואנשי תנועת העבודה, בגוף שקרא לו 'פורום נהלל'.
הוא הגן בגופו על מאחזים מול אנשי שמאל שבאו לחבל ולהרוס, ועשה זאת בעוצמה ובאומץ בלתי רגיל. היתה לו יכולת מרשימה בהופעה ובהתמודדות מול גורמים עוינים מסוגים שונים. הוא הוציא את ארץ ישראל מהפינה והמסגרת הישנה, והיה בדרכו לחברה מחדש עם רוב החברה הישראלית, אליה דיבר בשפה חדשה, עדכנית ומובנת.
הוא התחיל לפרוץ דרך לתחום התקשורת והטלויזיה, והניח יסוד להפצה גדולה של האמת ההיסטורית. הוא התמסר לארץ ישראל בכל לבבו, נפשו ומאודו (בכל המשמעויות של המילים האלו).
בהלוויה יכולת לראות יחד את אנשי תנועת העבודה (ואפילו מספר ח"כים מהעבודה), מתיישבי העמק וקיבוצניקים, מתנחלים ופעילי ארץ ישראל, רבנים ו"עמך". זה היה מעמד נדיר. רק צפריר יכול היה לחבר את כל הקצוות האלה.
לכתו הותיר חלל פעור, לא רק אצל בני משפחתו (המרשימה והאצילית), אלא בליבה של ארץ ישראל. נותר רק להתפלל, שהחיבורים שהוא יצר לא יינתקו, השורשים שנטע יצמחו, ומפעלו – מפעלנו יימשך ויעשה פרי.