שתיקה רועמת

אדריכלי אוסלו וההתנתקות צריכים לשים את המפתחות.

שרה שוורץ , י"ב בטבת תשס"ט

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

מתוך אזעקות צבע אדום, דיבורם הבלתי פוסק של הכתבים הצבאיים ורעש הפצצות שנופלות משני צידי הרצועה, זועקת השתיקה.  שתיקה סמיכה ומעיקה עד מאוד, ודממה שעולה עד לב השמיים.

איש אינו מבטא בקול את המלים ששמענו פעמים כה רבות בעבר, מלים שמוטחות בנו לרוב מהצד השמאלי של המפה הפוליטית: חשבון נפש.

לא ולא, אין בכך כל צורך. שקט,  עכשיו יורים!


איש אינו חייב לתת לנו דין וחשבון מדוע ולמה חזרנו לעזה. איש אינו חייב כל הסבר ללוחמינו מדוע הם נקראים להגן על תושבי הדרום שעד לפני שנים לא רבות ישבו בשקט ובבטחה בבתיהם ובעריהם המשגשגות
איש אינו חייב לתת לנו דין וחשבון מדוע ולמה חזרנו לעזה.  איש אינו חייב כל הסבר ללוחמינו מדוע הם נקראים להגן על תושבי הדרום שעד לפני שנים לא רבות ישבו בשקט ובבטחה בבתיהם ובעריהם המשגשגות.

איש אינו נדרש לומר לנו מי אחראי למצב הזה ומה אירע לחלום המזרח התיכון החדש של פרס רבין הירשפלד ופונדק.
 
איש לא תובע הסבר גם מארבע אימהות ונשות מחסום ווטש על תפקידן בהחלשת הצבא ובהיפוך התפקידים בין החיילים בצבא, סליחה, הבנים, לבין האזרחים.

יש כאן דממת אלחוט מפתיעה אף בכל הנוגע לפירותיה המבורכים של ההתנתקות.  "אנחנו כאן הם שם" הבטיח לנו פורום החווה, ובשם הבטחת השווא הזו גורשו מבתיהם אלפי אזרחים תמימי דרך, יישוביהם הפורחים הוחרבו עד היסוד, וערכי הציונות החלוצית נבגדו לבלי שוב.

בשל הבטחת השווא הזו משמשים כיום צינורות ביוב מבטון "מרחבים מוגנים" מאולתרים את... מגורשי גוש קטיף.

אז נכון שיש צורך גדול באחדות, ועלינו לעמוד מאחורי החיילים, לתמוך בהם ולהתפלל לשלומם, אבל האחדות סביב ההנהגה הרקובה שלנו מזויפת ומלאכותית, ומנוצלת על ידה באופן ציני.


זה דווקא הזמן המתאים ביותר לשבור את השתיקה הבזויה הזו ולברר לעצמנו כחברה מה הוביל אותנו להאמין בשקר ה"כיבוש" והזיות ה"שלום" שנשטפו למוחנו מזה ארבעים שנה?
לדעתי אין זמן מתאים מהיום דווקא לשאול כמה שאלות מפתח:
מה באמת עלה בגורל היישובים החרבים שלנו בגוש קטיף? מה עשו שכנינו הערבים עם השטחים שקיבלו מאיתנו? היכן האוניברסיטאות, מכוני המדע הפלשתינאיים ומיזמי השלום המשותפים שהיו אמורים לקום אחרי שרק ישתחררו הפלשתינאים מעול הכיבוש הישראלי?

זה דווקא הזמן המתאים ביותר לשבור את השתיקה הבזויה הזו ולברר לעצמנו כחברה מה הוביל אותנו להאמין בשקר ה"כיבוש" והזיות ה"שלום" שנשטפו למוחנו מזה ארבעים שנה? מדוע נגררנו אחרי השאיפה לחזור לקוי 67', והאמנו שזו טובתו האולטימטיבית של עם ישראל?

ומתוך ערפל הקרב ועשן התותחים עולות ומתבהרות התשובות:
ההנהגה שלנו טועה פעם אחר פעם, מרמה אותנו בפלפולי מלים מכובסות על שלום שהוא מלחמה, כישלון שהוא ניצחון ואיפוק שהוא כוח, ומי שנדרש לשלם את מחיר הטעות שוב ושוב הם טובי בנינו. בנינו השייכים לרוב הדומם הנגרר בדומייה אחרי הנהגה כושלת ובנינו שהפגינו וצעקו נגד ההונאה הגדולה ונרמסו תחת פרשי הסוסים של ניצב שחר איילון.

כן כן זו ההנהגה שלנו שמצעידה אותנו במצעד האיוולת הזה שנה אחר שנה, מגובה בבג"ץ, בצלם ובתקשורת מגויסת ומאתרגת, וכשהסכם אוסלו ותכנית ההתנתקות מתפוצצים לנו בפנים אנו נקראים לדגל לשרת את המולדת.

אנו, שזעקנו נגד האיוולת הזו, נקראנו "פרופלורים", "ימין סהרורי המהלך אימים", "קנאי ארץ ישראל השלמה" ושאר ביטויי גנאי מבית המדרש הנאור, נקראים עכשיו להישאר נאמנים כהרגלנו, לשלם כתמיד את מחיר טעויות ההנהגה והעיקר - לשמור על השקט.

זו הפעם השנייה מזה שנתיים שעם ישראל עומד עם הפנים לקיר מול אויב נחוש וחסר פשרות. ערינו הגדולות מטווחות ואזרחינו יושבים במקלטים ממש כמו בימי מלחמת השחרור וערב מלחמת ששת הימים.

מישהו צריך לזעוק את האמת, להפר את השתיקה ולערוך חשבון נפש מעמיק ונוקב.

אדריכלי אוסלו ותכנית ההתנתקות צריכים לשים את המפתחות, ללכת הביתה ולפנות את הזירה להנהגה אחרת, שמאמינה בזכותנו לחיות כאן בארץ הזאת. הנהגה שתהיה ראויה למסירות הנפש של החיילים ותוביל אותנו לניצחון.

בימים אלו כשמראות מן העבר חוזרים אל חיינו אפשר לנצל את ההזדמנות ולחזור להשתמש גם במלים הטובות מן העבר המבחינות בחדות בין אמת לשקר, בין טוב לרע, בין מלחמה לשלום, בין צודקים לטועים.

-----------------------------------------------------------------------
לע"נ חללנו, לרפואת הפצועים ולהצלחת הלוחמים המוסרים נפשם בעבורנו