מטרות הממשלה במלחמה

עיתוי המלחמה העיד על מטרותיה - הצלת מפלגת העבודה

ד"ר אורי מילשטיין , י"ד בטבת תשס"ט

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

האם גם לכם נדמה שחיילי צה"ל בעזה יצאו לחופשת שבת, לחמשוש ואולי אפילו לרבשוש?

מלכתחילה, עיתוי היציאה למלחמה העיד על מטרותיה - הצלת מפלגת העבודה בכלל וברק ועתידו בפרט. עבור אולמרט, בחיפוי של ברק, הדבר אפשר להשיג שני צפורים (ובמקרה זה אין לי ברירה אלא לומר - 2 ציפורות) במכה אחת. ראשית, לרדת מהבמה הפוליטית העכשווית עם קרדיט חיובי משהו, שאולי יסייע גם בתהליך המשפטי הקרב ובא, והשני, לחסל את ציפי לבני ואת קדימה, שרקדה על דמו.

שהרי ברור לכל בר בירב, שעתה, כשהליכוד נע בין 31 - 36 מנדטים באופן קבוע, הפכו העבודה וקדימה לכלים שלובים. ולכן, תמיכה של אולמרט בברק, תגרום להחלשת ציפי לבני.

והיא, כפי שכפאה שד, נגררה לתוך המלחמה. ומאחר שיכולתיה האינטלקטואליות - הניכרות בעברית העלגת שלה, שבה המילה זה, בשימושים שונים היא הפופולארית ביותר - והביצועיות הן ירודות ביותר, היא לא הצליחה להפוך את משרד החוץ למכשיר שיאפשר תחרות ספינים עם ברק בעת שכזאת. בניגוד לברק היא לא בכינה התשתית למניפולציה, והסתמכה על יחצנות בלבד.


לברק, שככל הנראה הציב מטרה מוגבלת של שימור מצב העבודה דהיום ושיפור תדמית, כל אקזיט מהמלחמה הוא חיובי. הוא לא מתכנן להיות ראש ממשלה בקדנציה הנוכחית. עבור לבני, כל הסכם בסגנון לבנון 2 יהיה הרסני. שהרי היא שותפה מלאה לכל החלטה
לברק, שככל הנראה הציב מטרה מוגבלת של שימור מצב העבודה דהיום ושיפור תדמית, כל אקזיט מהמלחמה הוא חיובי. הוא לא מתכנן להיות ראש ממשלה בקדנציה הנוכחית. עבור לבני, כל הסכם בסגנון לבנון 2 יהיה הרסני. שהרי היא שותפה מלאה לכל החלטה שהביאה אותנו עד הלום - ועוד בטופ של הצמרת - ועוד מאפשרת בחסות הסכם לחמאס להכין את הסיבוב הבא.

והצבא, כעת מסתבר שגם המטרות שהציב לעצמו הרמטכ"ל הן מוגבלות לגמרי, ודומות לאלה של ברק. השרדות אישית  בכל מחיר. עבורו, מבצע שעושה קולות של שיקום הצבא, הוא מספיק על מנת לקבל הכשר ציבורי מהעוילם-גוילם.

בתחילה, עוד יכולנו להניח, שהצבא מנצל את יכולת התמרון בשטחים פתוחים, על מנת לייצר גם בעזה הצפופה, מהלכים שיאפשרו להגיע את האזורים שזוהו בעבודת מטה ארוכת שנים, שנקודות החולשה במערך ההגנה של האויב, ולבצע את המתקפה המכרעת להשמדת האויב על בסיס כל העקרונות הצבאיים הקלסאיים. לא צריך להגזים ולהשתמש בסיסמאות של גישה עקיפה.

אך מהר מאד הסתבר, שתמצית המלחמה אליבא דאשכנזי, היא התנועה והפירוטכניקה. ובניגוד לשטויות לבנון 2, כאן לפחות הניעו כוחות מספיק גדולים על מנת לאפשר להם שרידות מקומית ושימור הכוח, עד שברק יודיע על ההתקדמות לאחור.

אולם, הציבור לא קנה את התרמית, ודרש באמצע שבוע שעבר להמשיך עד ניצחון. וממשלת ישראל נתקלה בבעיה. מצד אחד, האו"ם וארצות הברית הגישו לה סולם לרדת מהעץ, אך מנגד האוירה בשטח האזרחי הישראלי היא/היתה כזאת, שאי אפשר היה לנצל זאת מיידית. מה עושים, ממסמסים את המבצע.


מצד אחד, האו"ם וארצות הברית הגישו לה סולם לרדת מהעץ, אך מנגד האוירה בשטח האזרחי הישראלי היא/היתה כזאת, שאי אפשר היה לנצל זאת מיידית. מה עושים, ממסמסים את המבצע.
הוכחה, למרות ההחלטה של האו"ם, אין רעש ואיומים בסנקציות על ישראל, אפילו לא מצד הפלסטינים. וגם לא חמאס.

מאפשרים לממשלה להרגיל את הציבור לסיום דה פאקטו של המבצע. יקח כמה ימים וזה מה שיקרה. ולכן, חמאס חזר למתכונות של ירי מוגבל בלבד, הוא לא יכול להפסיק לגמרי עד יציאת צה"ל מעזה. מבחינת ממשלת ישראל, זה קביל וסביר. עובדה - במצב חמור יותר בשמונה השנים האחרונות, הממשלה לא הגיבה. והציבור, השקט כבר יכניעו.

מבחינת הממשלה הנוכחית, ההישג הגדול ביותר של המבצע - וגם מבחינת ציפי לבני ,על מנת להציל את מה שנותר מקדימה - הוא דחיית הבחירות. התמהמהות בהוצאת צה"ל תאפשר לבסוף להגיע לזה. רק לליכוד חשובות הבחירות על מנת לשמר את המומנטום ולא לקרוס כספית!!!!!!!!!!!!!

וזה מה שצפוי לנו בתקופה הקרובה. ואיך נאמר כבר על ידי חכמים, המלחמה היא הפוליטיקה באמצעים אחרים. (פאראפרזה שלי כמובן).