כבוד הנשיא וכבוד המת

מחזה סוריאליסטי לראות פרס מבקר בבתי הרוגי הלחימה

עמית הלוי , ט"ו בטבת תשס"ט

עמית הלוי
עמית הלוי
ערוץ 7

"הכל חייבים לעמוד בפני נשיא חוץ מאבל וחולה" (מו"ק כז:) –  מעמדו של נשיא בישראל מחייב את כולנו בכבודו, שכן כבודו הוא כבוד ה' וכבוד האומה (כדברי הראשונים במס' סנהדרין). בכל זאת, מורה ר' יוחנן  כי חולים ואבלים פטורים מגינוני כבוד אלו.

ביסוד הלכה זו, ההבנה הבסיסית שהחולה או האבל מכונסים בצרתם ואין להטריחם ולחייבם בהתייחסות מכובדת לאחרים. בפרט, שהבאים לביתם, כולל נשיא ומלך, באים לנחם ולעודד מפאת כבוד המת או כבודם (הפגוע) של האבלים ולא להתכבד בכבודים הרגילים הראויים.

עקרון זה מופיע גם במימרה הסמוכה של רבי יוחנן: "לכל אומרים להם שבו חוץ מאבל וחולה", הם אינם מחויבים לכללי הטקס, כיון
מבלי לדון בדין נשיא בזמן הזה, והאם מדובר בנשיא העושה מעשה עמך, הרי שנשיא זה שמעון פרס אחראי יותר מכל איש מדיני אחר להתרחשות בחבל עזה כולל הלחימה וההרג המיותר של חיילים אלו
שהם עצמם מטרת ההתכנסות כולה ואם ירצו להמשיך לעמוד שיעמדו ובודאי שלא מצווים עליהם לשבת.

בואו של הנשיא שמעון פרס לניחום בבתי משפחות הרוגי הלחימה בעזה משפחות ורטמן ושטרן – היו מחזה סוריאליסטי לדברי חז"ל אלו.
 
מבלי לדון בדין נשיא בזמן הזה, והאם מדובר בנשיא העושה מעשה עמך, הרי שנשיא זה שמעון פרס אחראי יותר מכל איש מדיני אחר להתרחשות בחבל עזה כולל הלחימה וההרג המיותר של חיילים אלו. כפי שכתב בספריו, הצליח פרס במו ידיו, בניגוד לחוק ולהסכמת העם, להיפגש עם אש"ף ולבסס את מעמדו, לבטל את השליטה היהודית בחבלי ארץ אלו, להקים מדינה ערבית נוספת בין הים לירדן ולחמש אותה. החיילים הנפלאים והנאמנים שמוסרים את נפשם בסמטאות עזה, נדרשים לתקן במעט את התוצאה הרעה אותה יצר האיש בדרכי רמייה ונכלוליות פוליטית, בה הוא אוחז עד היום הזה.

עיקרה של האבלות היא יקרא דשכבי (כבוד המתים). כאמור לעיל, גם אבלים רגילים אינם חייבים בכבודו של נשיא רגיל. ובוודאי אבלות זו, שהיא כבודם של קדושי עליון שמסרו את נפשם בגלל דמיונות השווא ומחלצות הכבוד של אותו נשיא, אינה מותירה מקום לכבוד ולנימוס כלפיו.

ההוראה הטבעית והאנושית של ר' יוחנן לפטור את האבלים מכבוד הנשיא, נדמית במקרה זה לאיסור חמור מפאת כבוד ההרוגים ומעט כבוד עצמי של החיים הנאמנים לאומה ולכבודה.