חז"ל מתארים (סוטה יא:) את מסירות נפשם של הנשים במצרים להמשיך לקיים את עם ישראל. בזמן שהגברים היו מותשים משעבוד מצרים, הנשים דאגו לפנק את הגברים ולעוררם ליחסי אישות. חכמינו גם מתארים את עזרת ה' לאמהות:"בשעה שהיו הולכות לשאוב מים,הקב"ה מזמן  להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים,ובאות ושופתות שתי קדרות אחת של חמין ואחת של

מעבר ליראת ה', מעבר למסירות נפש לא לשמוע בקול פרעה גם אם המחיר שתשלמנה יהיה יקר, הן מתגלות בחכמתן. הן הצליחו לטעת בלב פרעה שהן מתכוננות לבצע את זממו

דגים,ומוליכות אצל בעליהן לשדה,ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן ונזקקות להן בן שפתים..."

ומעניין שבלשון הגמרא,הפניה אל הגברים היא דווקא בלשון נקבה,אולי לומר שהם היו המין החלש בתקופה זו, והנשים היו המובילות, היוזמות והמעודדות.

האם אנו יכולים לראות גם בפסוקי הפרשה רמזים לגדלותן של הנשים במצרים?

ראשית אם נתבונן בסיפור המילדות, נוכל לראות את חכמת הנשים הנפלאה הבאה ביחד עם יראת ה'. הפסוק מתאר "ותיראנה המילדות את האלוהים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים ותחיינה את הילדים" (שמות א,יז). מעבר ליראת ה', מעבר למסירות נפש לא לשמוע בקול פרעה גם אם המחיר שתשלמנה יהיה יקר, הן מתגלות בחכמתן. הן הצליחו לטעת בלב פרעה שהן מתכוננות לבצע את זממו, שאם לא כן בודאי היה מחליפם באחרות שיעשו דברו, כיראות את ה' היה קל להן לומר לו: דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים, או בלשון עממית תקפוץ לנו, ואז צפוי שהיה מכלה בהם את זעמו ומטפל בילדי ישראל בדרך אחרת. אבל להראות פני פוקר לפרעה, לשדר לו הסכמה לתוכנית ולבטלה מכל וכל, זו חכמה מיוחדת. אפילו לאחר שהן מזומנות לחקירת נקוו"ד  במרתפי החקירות המיוחדים, הן שומרות על האיפוק, וממשיכות במשחק הכפול.

בסיפור נוסף בפרשתנו, בסיפור על משה בתיבה גם נקל להבחין בחכמת הנשים המיוחדת:



ואילו מרים לא מחכה שבת פרעה תספיק להחליט מה לעשות, מיד נגשה אליה בהצעה שנועדה ל"הוביל" את החלטתה של בת פרעה. איזו חכמה זו לומר,"האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות"

חז"ל מביאים שמרים באה בטענה לאביה, גזרתך יותר חמורה מגזרת פרעה. אתה גוזר גם על הנקבות שלא יולדו. עוד מציינים את נבואתה: "עתידה אימי שתלד בן שיושיע את ישראל"(מגילה יד). לאחר לידת משה עמד אביה ונשקה על ראשה, אבל כאשר הטילוהו ליאור עמדה אמה וטפחה לה על ראשה, אמרה לה ביתי היכן נבואתך (שמו"ר מח,ד).

והנה מרים בת השש עומדת מרחוק לדעה מה יעשה לו, והנה הנורא מכל מתרחש ממש מול עיניה, לא סתם שוטר שעוד אפשר אולי לשחד אותו ולבטל את הרעה, אלה בתו של פרעה המלך בכבודה ובעצמה מגלה את התינוק. ילדה רגילה אולי היתה רצה אל אמה הביתה בבכי קורע לבבות. אולי נאלמת דום במקום. ואילו מרים לא מחכה שבת פרעה תספיק להחליט מה לעשות, מיד נגשה אליה בהצעה שנועדה ל"הוביל" את החלטתה של בת פרעה. איזו חכמה זו לומר,"האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות". אני רואה שאת רוצה לאמץ את הילד הזה, אז אני יכולה לעזור לך. פלאי פלאים! איזו תושיה, איזה בטחון עצמי לעמוד מול נסיכה מצרית ועוד להציע לה אשה מינקת, כאילו שאין זו אימה בכבודה ובעצמה.

"בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים"(סוטה יא).