לדמותה של ההנהגה האידיאלית בימינו

מה הקשר בין ההנהגה הפוליטית להנהגה הרוחנית?

משה אייל , ט"ו בשבט תשס"ט

משה אייל
משה אייל
צילום: עצמי

קיים קונפליקט מובנה בהתייחסות הציבור האמוני לנציגינו בשדה הפוליטי. אנו יודעים כי על מנת לשרוד ולהצליח בתחום זה יש להשתמש בכישורים המיוחדים ל"פוליטיקאים", אולם החינוך והערכים עליהם אנו גדלים מאדירים את היושרה והאמת ודוחים את ה "תחמנות" לסוגיה.


כיצד נבחר אם כך את נציגינו? אם נשלח לכנסת אנשי אמת והגינות, הפוליטיקאים "יאכלו אותם בלי מלח". מאידך, ערך הפוליטיקאים ה"משופשפים" שלנו יורד בעיני חלק מהציבור הסולד מכל מה שמייצג את המגרש הפוליטי
כיצד נבחר אם כך את נציגינו? אם נשלח לכנסת אנשי אמת והגינות, הפוליטיקאים "יאכלו אותם בלי מלח". מאידך, ערך הפוליטיקאים ה"משופשפים" שלנו יורד בעיני חלק מהציבור הסולד מכל מה שמייצג את המגרש הפוליטי.

נראה לי כי התבוננות במנהיגי העם הראשונים תסייע לנו בהתלבטות זו.

בניגוד לפוליטיקאי המצוי, מסרב משה רבנו להצעה לעמוד בראש העם. הוא משתמש בטיעונים שונים על מנת לדחות מעליו את המשימה. עיון בדיון של הקב"ה עם משה מעלה מספר תמיהות.

משה טוען "לא איש דברים אנוכי" (שמות ד, י). אולם חומש "דברים" המורכב מנאומיו האחרונים של משה מוכיח בעליל שמשה אכן "איש דברים".

משה מבאר: "כבד פה וכבד לשון אנוכי". עיון מדוקדק בשיחות המתנהלות לאחר מכן עם העם ועם פרעה מראה כי פעם אהרן הוא הדובר (ד, ל) פעם מדברים יחדיו (ה, א) אולם הנאום האחרון מול פרעה הינו נאום קשוח של משה לבדו (י"א, ד):  "כה אמר ד' כחצות הלילה... וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמור צא אתה וכל העם אשר ברגליך ואחרי כן אצא" והתורה מציירת את הנופך הדרמטי שבנאום: "ויצא מעם פרעה בחרי אף". גמגמן לא יצליח להפיק דרמה שכזו.

בתגובה לטענת משה אומר ד': "מי שם פה לאדם?", או במילים אחרות: אני רופא ויכול לרפא את בעייתך. אולם איננו רואים את משה נענה לאתגר ומבקש מד' רפואה למגבלתו. גם ד' עצמו בוחר למנות את אהרן לתפקיד הדובר במקום לפתור בנקל את מגבלה לכאורה רפואית של משה, מדוע?

מאידך, כישלונו של משה באירוע הוצאת המים מהסלע, בשל אי הדיבור, מוכיח כי אכן צדק בסירובו המקורי שכן איננו "איש דברים" ומדוע נענש על כשלון שהתריע עליו מראש?

לענ"ד מפתח להבנת התשובה ניתן למצוא בהודאתם של בני קורח כפי שמספר רבה בר בר חנה (בבא בתרא ע"ד): "משה אמת ותורתו אמת".

לפני משה ניצבות שתי בעיות בסדר קושי עולה: 1. "מי אנכי כי אלך אל פרעה" 2. "וכי אוציא את בני ישראל ממצרים" (ג, י"א). ישנה התמודדות מול אויב ומעליה התמודדות קשה יותר עם האתגר להנהיג את העם עצמו. 

על מנת להצליח במשימת הנהגת העם יש למצוא שפה משותפת עם קבוצות שונות. "כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל" (י"ט, ג) - בית יעקב אלו הנשים, אליהם יש לפנות באמירה רכה. בני ישראל אלו הגברים - אליהם יש לומר דברים קשים כגידים (מכילתא). 


ד' אמנם מקבל את עמדתו. במקום "לרפא" את משה מעדיף להותירו כמות שהוא: איש אמת ללא פשרות. על מנת לאפשר לו לפנות ולהתקשר אל חלקי העם השונים ניתן למנות את אהרן "איש השלום"
משה הוא איש אמת. אמירתו אמירה ישירה. כבד פה וכבד לשון במובן של דיבור כבד משקל, בניגוד לדיבור קליל Small Talk.

משה טוען לפני המקום כי השליחות להנהגת העם מהווה למעשה עיסוק בפוליטיקה, יש צורך להשתמש במונחים שהם "פוליטיקלי קורקט". אני מוכן לדבר קשות עם פרעה, מוכן ללמד תורה ומוסר, אך לא מתאים לי לדבר אל סלע!

ד' אמנם מקבל את עמדתו. במקום "לרפא" את משה מעדיף להותירו כמות שהוא: איש אמת ללא פשרות. על מנת לאפשר לו לפנות ולהתקשר אל חלקי העם השונים ניתן למנות את אהרן "איש השלום".

לצורך השלום יש ויתור מסוים על האמת הבלתי מתפשרת: "משנים מפני דרכי שלום". ד' מראה דוגמא לכך אצל שרה ואברהם "למה צחקה שרה לאמור האף אמנם אלד ואני זקנתי" (בראשית י"ח, י"ג) כאשר אמירתה המדויקת הייתה: "ואדוני זקן".

אהרן איש השלום היודע לשנות בדיבורו למען השכנת שלום בין איש לרעהו. הוא האיש שיסייע למשה בצדדים ה"פוליטיים" של משימתו.

"האמת והשלום אהבו: זה משה ואהרן". שני ערכים סותרים מתחברים למשימה משותפת להנהגת העם בתנאי אחד: "הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לא-לקים". אהרן, היודע לעגל פינות, יודע היטב מה מקור הסמכות ונצמד אליו. יחד הם המנהיגים הנכונים לעם והם יכולים להתאים את ההנהגה הראויה למצב הנתון

בנקודה מסוימת אהרן נותר לבד עם העם. כישוריו כאיש שלום לא מאפשרים לו למנוע הידרדרות מוסרית בעם וכך נוצר העגל. אהרן לא יכול להנהיג את העם ללא משה כשם שמשה נזקק לאהרן למשימה זו.

בפעם אחרת, כאשר נדרש אהרן, בכוחו להוביל את המשימה: "ודברתם אל הסלע", לקח משה את הפיקוד והכה בסלע. פעולה
עבור הדמות הרוחנית הענווה היא מפתח להצלחה: למרות שהוא ראשון בין שווים עליו לדעת מתי לשחרר את החבל ואילו הדמות הפוליטית תנהג כפי שעושה נהג המונית לנוסע: הנוסע מבהיר את היעד והנהג בוחר את הנתיב
שתוצאתה המיידית הצליחה אבל הובילה לפיטוריהם מתפקיד ההנהגה. גם איש האל-קים צריך לעתים לתת ביטוי לעבודתו של ה"פוליטיקאי".

מכאן ניתן ללמוד כי נציגינו בעולם הפוליטיקה צריכים להיות מחוברים אל הדמות הרוחנית-ערכית וצריכים לקבל את האשראי לפעול בדרכים הטקטיות המתבקשות. עבודתם תיעשה בשותפות שווה "הוא משה ואהרן- הוא אהרן ומשה". עבור הדמות הרוחנית הענווה היא מפתח להצלחה: למרות שהוא ראשון בין שווים עליו לדעת מתי לשחרר את החבל ואילו הדמות הפוליטית תנהג כפי שעושה נהג המונית לנוסע: הנוסע מבהיר את היעד והנהג בוחר את הנתיב.

ד' נותן מופת למשה בהפיכת המטה לנחש. משה נס מפניו. הכלי ששרת אותו כל הזמן הפך לסמל הרוע שבעולם. כשמשה שב לאחוז בו הוא חוזר להיות מטה.

משה לומד מכך שבידיו כלי שכאשר הוא אוחז בו הוא מחולל ניסים. כאשר הוא שומט אותו מידיו יוצא רע.

עכשיו, לקראת הבחירות, בל נחמיץ את ההזדמנות לאחוז במטה ולאפשר לנציגינו הראויים את יכולת ההשפעה. זה בידינו.