האמת היא שהאיחוד הלאומי על רבניו ונציגיו בכנסת מבקש שלו'.
לא סוד הוא שיש בציונות הדתית מחלוקת על צורת הקשר שבין קודש וחול - בחינוך ובחיים, בין רבנים לעסקנים - בניהול הציבורי, בין קשר לארץ והשתלבות תרבותית ובכלל על מקומה של התורה והדבקות האלקית בחיינו
הוא מאד לא רוצה את התוצאה של הליכה ב-2 ראשים, אך תמהיל של כוחנות, תמימות ועיוורון דחק ציבור גדול לפינה שכפתה עליו לפעול מתוך היסוס וכאב בניגוד לרצונו.
לא סוד הוא שיש בציונות הדתית מחלוקת על צורת הקשר שבין קודש וחול - בחינוך ובחיים, בין רבנים לעסקנים - בניהול הציבורי, בין קשר לארץ והשתלבות תרבותית ובכלל על מקומה של התורה והדבקות האלקית בחיינו.
גם לא סוד הוא שההגמוניה השלטת ברוב מערכות חיינו היתה, בהכללה גסה, נתונה בידי המצדדים בכיוון אחד. כל ניסיון להרבות בקדושה ובדבקות לווה בצלילים צורמים ובהאשמות הדדיות.
אמנם, מטבע הדברים ובמהלכם נתערבו הצדדים, ניטשטשו התחומים, אך בעומק עדיין המתח קיים ואולי אף מתחדד. והנה הוא התפרץ שוב.
ולעובדות:
א) דחיקת קולו של הציבור המזדהה עם האיחוד היא שגרמה למשבר ולא מיקום של איש זה או אחר ברשימה לכנסת. ההתחייבות לקבל את דבר המועצה עסק במיקום האישי אך לא בהפרת האיזון הסביר בין הצדדים. זאת היתה הסיבה הרי שההצעה למנות את כצל'ה בזמנו לראשות הבית היהודי המשותף נפסלה על הסף על-ידי מנהיגות המועצה.
ב) ההתעלמות מנטייתו החד-משמעית של הציבור שטרח להצביע באינטרנט על סמך ההבטחה של המועצה בראשות האלוף (במיל.) עמידרור שקולו יישמע, יצרה משבר חריף באמון הציבור בכוונה לשלב בצורה הולמת את כל הכוחות.
ג) והעיקר התוצאה: בעשירייה הראשונה לבית המשותף נבחרו 3 נציגים רשמיים של המפד"ל כמספרם הכולל בכנסת היוצאת לעומת נציג אחד של האיחוד אשר מנה 6 חברים בכנסת היוצאת. יתר על כן, היום כולם יודעים כפי שנטען כבר אז, שגם מי שהועמד בראש הבית המשותף (הרשוביץ), גם מס' 2 (אורלב) וגם מי שזכה לשיריון היחידי במפלגה (אורי אורבך) אכן שייכים חד-משמעית לצד אחד, וכולם היו בחמישייה הפותחת של רשימת הבית המשותף.
ד) ההשלכה האלקטוראלית אומרת את דברה באופן ברור: ימי האחדות הביאו אותנו לשפל שלא היה כמותו וב"ה התחזקנו הרבה מאז בכל הסקרים.
לאחרונה הותקף הרב זלמן ברוך מלמד כמי שפעל להקים לעצמו "מפלגת חצר". העובדות שאני מעיד עליהם משותפות בדיונים שונות בתכליתה) לאחרונה הותקף הרב זלמן ברוך מלמד כמי שפעל להקים לעצמו "מפלגת חצר". העובדות שאני מעיד עליהם משותפות בדיונים שונות בתכלית: ר' זלמן נטה לאורך כל הדרך להתנגד להקמת רשימת האיחוד מחדש והתרצה בקושי מתוך היסוסים כבדים. כמו כן "האינטרס" מבחינתו היה להשאיר את כצל'ה כמנהל וכמפרנס של מוסדותיו הרבים. לכן אף רצה הרב מאד במועמדים אחרים שאינם מ"חצרו" ורק בלית ברירה נאלץ לשחרר את כצל'ה לתפקיד.
לסיום, מצאתי לי תנא דמסייע מכיוון בלתי צפוי. בזמנו, אחרי ניסיונות איחוד בין המפד"ל למימד החליט הרב יהודה עמיטל על פרישת מפלגת "מימד". גם אז טענו רבים שזו פלגנות ולא קול שהודחק. הגיב על כך הרב עמיטל ואמר: "עוד מעט הם יסגדו לאיסור הפיצול ויהפכו אותו לע"ז...".
האיחוד הלאומי רוצה גם היום שלום בית, והציע דרכים רבים לעשות זאת. ב"ה שניתנה בסופו של דבר מצד "הבית היהודי - המפד"ל החדשה" הסכמה להסכם עודפים וכן התפרסמו גם חתימות של גופים ואישים שונים על קריאה משותפת להצביע לאחת מ-2 המפלגות.
כולנו תקוה שבע"ה לאחר הבחירות תמצא הדרך לפעול יחד. והאמת והשלום אהבו.