הגיל האידיאלי לנישואים

צריך השתדלות, אמונה ותפילה, אבל בלי לחץ

מרים בר , כ' בשבט תשס"ט

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

כשסיימו את האולפנא בירכו זו את זו: "אל תשכחי להזמין לחתונה!". צחוק ומבט תוהה: מתי? יש הרבה תוכניות: שנת שירות לאומי (אולי שנתיים?), פסיכומטרי, לימודים, עוד לימודים...

כשסיימו את הישיבה התיכונית טפחו זה על שכמו של זה. מבט של שמחה וקצת בצד דאגה: ישיבת הסדר, צבא? מכינה? החלטה על כיוון בחיים... וחתונה?

עדיין צעירים מאוד. בגיל של לבנות את עצמם, לבנות את עתידם. מביטים מעל - הרבה רווקים,  2 מחזורים מעל עדיין לא נישאו. רק בנות/בני 20. צעירים.

אבל כבר חוששים. מתי ואיך ימצאו בן/בת זוג?

ומהו בכלל הגיל האידיאלי לנישואים, להקמת בית?

והחיים סוחפים ובדרך מבטים ושאלות: מתי תתחתנו? ילדות טובות, ילדים טובים, רוצים להיות בסדר, דווקא מאוד רוצים לעשות מה שצריך.

אבל יש דברים שהם לא בידינו. יש דברים שלא בשליטתנו. הביטחון של כשנרצה – כבר נמצא ונתחתן כבר לא נראה לעין. רואים ניסיון של בוגרים מהם. מסביב מדברים על עיכוב, על קשיים. האמירה: "קודם אבנה את עצמי, אח"כ אחשוב על חתונה", מתטשטשת בקול חלוש.

"מה לדעתכם הגיל האידיאלי לנישואים?" עולה דיון ובין לבין המתח והתהייה. מתי זה יהיה? ועם מי?

אולי כדאי כבר להתחיל לחפש יותר? להתחיל לשאול?

כמה צריך להשתדל?

כדאי כבר "להתפשר"?

לפעמים מהחשש נלחצים וממהרים. כאילו לתקן שלא להחמיץ. וכדאי וצריך להירגע קודם כל. בנחת ללכת עם התוכניות. להשאיר לקב"ה את עבודתו. אנחנו צריכים השתדלות קלה. לא הרבה מידי. רק במתינות. השתדלות יתר מעידה על חוסר אמונה.

השתדלות ותפילות. בנחת ובענווה. האמונה העמוקה משאירה לבורא עולם הרבה מקום להחליט עבורנו, הרבה מקום לשלווה נפשית בליבנו. ואם יש מישהו מתאים, כדאי לבדוק. אולי זה זה? אבל אם לא פגשתם, אם לא הציעו ולא כלום, כנראה שעדיין לא הגיע הזמן.

למה להילחץ ולהקשות על מסלול החיים הזורם בינתיים?

וכבר למדנו:  "אמר רבי יהודה אמר רב: ארבעים יום לפני יצירת הוולד, בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני..". הזיווג קיים, הוא הוכרז עבור כל אחד מכם עוד בטרם נוצרתם - והוא יגיע בעיתו. רק שיש לשים לב, לבדוק ולהיות קשובים.

ואם לא יצא משהו אל הפועל, למרות ההשתדלות – זה כנראה לא הזיווג. כי כשיגיע – אתם תדעו מיד. בינתיים יש לעשות את מה שיש לעשות. ללמוד, לעשות ולקיים.

יש שנישאו בני 18 והצליחו פחות או יותר. יש שנישאו בגיל בוגר הרבה יותר, נולדו ילדים, והם שמחים בחייהם.

מה שנשאר זה הבין לבין. וזה חלק חשוב. למה למלא אותו בצער? למה להוסיף כאב לדאגה?

לפעמים יש עיכוב מסיבה שלא ברורה לנו. אולי עדיין לא בשלים, אולי עדיין לא מוכנים, אולי הזיווג עדיין לא מוכן? אולי זה תיקון כלשהו.

צריך בינתיים השתדלות, אמונה ותפילה. וכשיגיע הזמן – בסיעתא דשמייא, זה יבוא. כי הגיל האידיאלי ביותר לנישואים, הוא הגיל בו מוצאים את הזיווג המתאים.

לא יום קודם.