יותר מזל משכל

יש צורך לבנות תוכנית אסטרטגית לביצור ההתיישבות

הרב דניאל שילה , כ"ג בשבט תשס"ט

הרב דניאל שילה
הרב דניאל שילה
צילום: עצמי

תושבי יש"ע אשר היו המאוימים הישירים ערב  הבחירות האחרונות, יצאו מהן בשן ועין. ערב הבחירות דברה ציפי ליבני כשהיא הזויה ובוטחת, על "חזון שתי המדינות לשני העמים". כשנשאלה על תגובת המתיישבים על כך, הסבירה ש "אנו מדינת חוק, ויש לנו צבא ומשטרה". לו זכו "קדימה " וה"עבודה" בצרוף מנדטים מספיק, היינו צפויים עתה למאבק לא רק על מאחזים, כי אם גם על יישובים וותיקים, וזוועת גוש קטיף הייתה חלילה חוזרת על עצמה.

כפי שהננו רואים, הדבר גם יכול היה לקרות. לו היה ההפרש בין הליכוד לקדימה גדול יותר, היה הדבר מתקרב לאפשרי. היו מקומות שהצביעו לקדימה כסומים בארובה, למרות התוצאות הקשות עד מאוד של מה שכונה "ההתנתקות".

תוצאות הבחירות מאפשרות הישרדות, אך לדאבוננו אולי לא הרבה יותר מכך. היה כאן הימור גדול. הייתה גם אפשרות ששתי מפלגות הציונות הדתית לא תעבורנה את אחוז החסימה, או אפילו רק אחת מהן, והדבר היה מפיל את הימין כולו.

לא הייתה ביש"ע כל עבודה אסטרטגית ביחס לקביעת הרכבו של הממשל הבא. היו עסוקים בוויכוחים  על תפקודי מועצת יש"ע, בדיונים החשובים על מגרון ועל בית השלום בחברון, ועל עוד מאחז פה ושם. גם כשעסקו בפוליטיקה, היה זה בהתגוששות סביב חמשת המפלגות הימניות, בשאלה מי מהן ראויה יותר.

בעיקר הייתה ההתגוששות סביב מפלגות הציונות הדתית. השאלה מה יקרה לימין כולו, לא טופלה כראוי.


ניתן היה להצביע על שר שחצן אחד מקדימה אשר לעג ובז בתקשורת לכל מי שהביע חשש לקטיושות על אשקלון ואשדוד. זה, במקום שיסתתר עתה בביתו מרוב בושה, המשיך לבקש שלטון מן הציבור
לא נעשתה פעולה לגריעת מצביעים מ"קדימה", אל עבר הימניות ממנה. לא עמידה בצמתים, לא סטיקרים על מכוניות, לא "פנים אל פנים". היה חומר למכביר, כתוב ומצולם. ניתן היה להצביע על שר שחצן אחד מקדימה אשר לעג ובז בתקשורת לכל מי שהביע חשש לקטיושות על אשקלון ואשדוד. זה, במקום שיסתתר עתה בביתו מרוב בושה, המשיך לבקש שלטון מן הציבור. למרות  שגם עיר מגוריו הייתה מאוימת בטילים הוא המשיך לדבר על חזון המדינה הפלסטינית שתוקם על מרבית שטחי יש"ע. ניתן היה לצטט את "משיח אוסלו" היושב בבית הנשיא, שאמר "קאסם שמאסם", ואיתו להוקיע את כל ההוזים מתכנני הגרוש הבא.

טענתי מזמן במקומי, בקדומים, כי איננו פועלים כצבא מסודר אשר יש לו פיקודים, חילות, אוגדות וחטיבות. כולם נקראים לכל. כולם ל"בית השלום" כולם למגרון וכולם ל"שבות עמי".
המאחזים הם ה"שפיץ של חוד החנית", אך החנית עצמה איננה. מאחזים ויישובים ללא גיבוי פוליטי, עלולים להסתיים חס וחלילה בקרב גבורה כושל.

בימים אלה של גישושי קואליציה, קיימת עדיין אפשרות של חבירת ישראל ביתנו לקדימה, בצרוף העבודה ו"מרצ" והקמת קואליציה יציבה של ששים ושניים מנדטים. ליברמן אמנם "יסנדל" שם את קדימה במידת מה, אך ברק כשר הביטחון ימשיך להציק ליישובים, ואף ירע מבעבר. גם אם סכנה זו רחוקה, תוצאות הבחירות והניגודים בין מרכיבי הקואליציה החדשה, עלולים להביא עלינו בחירות נוספות מוקדם מן הצפוי.

הסכנות מציצות עתה ממקומות שונים, החל מבית הנשיא, עבור לבית המשפט העליון, והמשך בתקשורת המוסיפה ללבות את הוזי השלום, והאקדמיה אשר מצדדי האויב שבה הולכים ומחציפים. הניצחון המקרטע של הימין המפולג, איננו מאפשר כרגע פעולה פוליטית נחרצת לריסון התופעות הפרועות הללו.

אמנם נראה כי  הצבא לא יגויס עוד לעקירות, אך כוחות ממשל אחרים יוגדלו כדי לעשות זאת, כפי שכבר ראינו.

אנו ניאלץ עתה לעסוק ב"קרבות בלימה", אך סכנת שטף העקירות נעצרה, ויש לנצל את הדבר לבניית מערך אשר יעסוק בהדיפת תוכניות ה"שלום" ההזוי, ובעידוד המשך ההתנחלות.

יש למוטט את "חזון שתי המדינות לשני העמים", אשר משמעותו היא הרס מדינת ישראל.

קרוב לודאי שהכנסת הזו לא תוציא את שנותיה. לבחירות הבאות יש איפה להתכונן מעכשיו.

אנו נקראים להעלות לסדר היום שאלות שזה לא "פוליטיקלי קורקט" לדבר עליהן. כגון: האם זה בכלל מוסרי לרצות בשלום עם הרוצחים הללו? האם יש לערבים באמת איזו שהיא זכות מדינית בארץ?


גם הפגנות מול אולפני הרדיו והטלוויזיה עשויים להעלות לסדר היום את ההטיות שמאלה בתקשורת
ראוי להציב מדי פעם משמרות מחאה מול בית הנשיא ולהזכיר שם את הדם שנשפך בגין הסכמי אוסלו. נראה שאחריותו של פרס להרוגי אוסלו גדולה פי כמה מאחריותו של שרון להרוגי סברה ושתילה. לו הייתה קמה ועדת חקירה ממלכתית להסכם אוסלו ותוצאותיו, היא ודאי הייתה קובעת זאת. אלא שהקמת ועדת חקירה תלויה בגורמים פוליטיים, ואלה לא יביאו את עצמם למשפט.

גם הפגנות מול אולפני הרדיו והטלוויזיה עשויים להעלות לסדר היום את ההטיות שמאלה בתקשורת.

אולם נראה כי החשוב ביותר הוא לשוב וללמד שבאנו לכאן לא רק כפליטים מגורשים, אלא כנישאים על כנפי קיבוץ הגלויות הנבואי שהובטח לנו מדורי דורות. מדינת ישראל נראית כמדינה בעלת עוצמה רבה, אולם היא סיגלה לעצמה אופי של מחנה פליטים המבקש לרצות את אויביו במחירים בלתי מתקבלים על הדעת.

בנבכי נפשו של כל אדם מתחבא "פרעה" קטן. "וירא פרעה כי הייתה הרווחה והכבד את ליבו". יהי רצון שהרווחה המדומה שאנו חשים, לא תכביד את לבנו ותסיח את דעתנו.